משחק על זמן

כשהפסקת האש מול חמאס יצאה לדרך, ידענו שהיא טומנת בחובה את השלב הראשון הקל יותר יחסית, ואת השלב השני הקשה והמסובך יותר, אבל לנתניהו היה בתכנון גם שלב ביניים נוסף, וזה השלב השני של שלב א',  קרי, שבכוונתו להאריך את השלב הראשון כדי לקבל כמה  שיותר חטופים חיים, אבל הפסקת האש גם טמנה בחובה אינטרס ברור לשני הצדדים לא להגיע ליישום השלב השני של העסקה, כל אחד וסיבותיו.

נתניהו יודע שיישום השלב השני הכולל הפסקת הלחימה ויציאת הכוחות החוצה יובילו בבירור למיטוט ממשלתו, וחמאס יודע שיישום השלב השני בשחרור כל חטופינו ושיקום הרצועה יוביל או להגלייתו או לחילופין למיטוטו, הרי קלף המיקוח היחיד שיש ברשות הארגון הרצחני זה החטופים, וכל עוד שהם ברשותו ידו על העליונה בדרישותיו מול המתווכות, אבל ברגע שהם יצאו מרשותו הוא יהיה חשוף לחיסולו ללא חשש מפגיעה בחטופינו ששימשו לו כמגן אנושי, אבל חמאס, כמו בעבר, בונה על הלחץ ממטה המשפחות השבוי והפגנות השמאל נגד נתניהו וממשלתו כדי למקסם רווחים מהעסקה כמה שיותר.

תוכנית ההגירה הטראמפית בעצם סיפקה לצדדים סולם לרדת מהשלב השני, נתניהו יודע שיש לו גיבוי מלא פלוס נשק חדיש ועצים לחזור ללחימה ולהשלים את יעדיו, חמאס מבין שתוכנית טראמפ 'לגזול את אדמתו' גם אם היא בסוף לא תתממש, כמוה כהכרזת מלחמה והוא יתחיל להשתולל ולירות לכל הכיוונים, וכל זה בגיבוי מדינות ערב שיודעות מחד להתנגד נחרצות לתוכנית ההגירה העזתית (ולא חלילה בשל שנאתם לעזתים) אבל לא יודעות מאידך להציע חלופה לבעיה האקוטית העומדת לפתחם.

לא לחינם נתניהו מתחילת המתווה עיכב את כניסת הקרוואנים, השופלים והגנרטורים לרצועה, הוא ניסה למשוך זמן כדי לגרום להם לקצר את הפעימות ולקבל בפעם אחת יותר חטופים, חיים וחללים כאחד, נתניהו בכך מעביר מסר ברור לחמאס, כדאי לכם להמשיך את שלב א', ולצד המחיר הכבד שהוא משלם עבור זה, מטרתו היא גם להקל על המשפחות המתייסרות המחכות ליקיריהן ולהאיץ את חזרתם של החטופים כמה שניתן עד האחרון שבהם, אבל מטרתו היא גם לשמר את ממשלתו בכך שכל עוד שלא עוברים לשלב הבא אין התחייבות להפסקת הלחימה ולהישארות חמאס בשלטון ולאותת בכך לשותפיו הסרוגים.

ההערכה שבשל הלחץ עליו, נתניהו יתחיל (באיחור רב) בשיחות מתישות מול המתווכות על השלב השני והסופי, בינתיים הוא יטפטף להם את הקרוואנים והשופלים במטרה להמשיך את יישום השלב הראשון והמכיל יותר מבחינתו ומבחינת הבייס שתומך בו (בינתיים), נתניהו שמכיר את אופיו של הנשיא טראמפ, מבין שכגודל המתנות שהרעיף עליו, כך גודל הדרישות שעלולים לבוא בעקבותיהן, ובאותה נשימה שבה טראמפ לוחץ על מדינות האזור לקדם את תוכנית ההגירה שלו, הוא מורה לשליחו וויטקוף ללחוץ ולקדם את השלב השני של העסקה מול המתווכות, ולכן נתניהו מנסה כהרגלו להלך בין הטיפות ולמשוך זמן גם מול ויטקוף וצוות המו"מ בראשות מקורבו רון דרמר ,ובעיקר מול שותפיו הסרוגים בן גביר וסמוטריץ.

לנתניהו יש דד ליין ולא רק בנוגע לעסקת חטופינו, עד סוף החודש הוא חייב להעביר את תקציב המדינה, והוא בהחלט זקוק לשותפיו כדי לצלוח את המסוכה שאמורה על פניו להאריך את חיי ממשלתו, למה אמורה ? כי לצד התקציב יש  את חוק הגיוס השנוי במחלוקת ולפי מצבו העגום בוועדת חוץ וביטחון רק נס יגרום שיצליחו להגיע להבנות ולהעבירו לפני התקציב.

אי לכך ובהתאם לזאת נתניהו ינסה מצידו שתי אופציות מול שותפיו החרדים:

1.או שינסה לגרות אותם בחבילת פיצוי מפנקת, משחרור תקציב אופק חדש הקפוא, ועד סבסוד המעונות התקוע.

2.או שינסה להפריד בין הציר החרדי הנוקשה, לציר הנוח יותר בדומה למה שעשה בחוק הרווחים הכלואים בשעתו, ובכך יצליח להעביר את התקציב לצד ההתחייבות לקדם את חוק הגיוס.

החרדים שכבר שבעים מהבטחות מרוה"מ נמצאים בפלונטר האם להצביע בעד התקציב ולתפוס ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ, או להצביע נגד בסיכון שלא יקבלו כלום ויובילו לבחירות בקיץ שהטיקט שלו יהיה חוק הגיוס, בסופו של דבר מי שיחליט בנושא הרגיש שכבר גורם מועקה וחוסר וודאות למשפחות רבות במגזר, אלו המנהיגים הרוחניים של שתי המפלגות בתקווה שיימצא פיתרון שיניח את הדעת ועולם התורה על כל רבדיו ישגשג ויפרח בעז"ה כי ברור לכולנו שללא עולם התורה אין זכות קיום לעמנו.