"77": ספר מתח חדש ואקטואלי על המבצעים הנועזים

הספר החדש יוצא בשעת מלחמה ונדמה שהאירועים שמתרחשים בו הם ממש מאלו שאנחנו שומעים בחדשות. הדיאלוגים קצרים, העלילה סוחפת, התיאורים אמינים ומגיעים מתוך עולמו של המחבר שמכיר היטב את התחום.

המבצעים הנועזים מתוארים בצורה מפורטת דקה אחר דקה, שעה אחרי שעה תוך כדי פירוט מדוייק שנועד להכניס את הקורא אל תוך התמונה הדרמטית בצורה שהוא שותף לדרמה.

אנחנו שומעים על מבצעים כאלו או אחרים ועל לוחמים מיחידות מובחרות והנה כעת בספר המרתק שיצא הפעילות נחשפת בצורה שבה ניתן לראות את הפאזל ואת המורכבות.

מדובר על סיפור מרתק, מותח ומסעיר על גיבור שבמשך 25 שנים חי בצללים, תוך כדי מבצעים, חטיפות, והרג טרוריסטים שמסכנים חיי אדם בכל יום. בזכותו ובזכות הצוות שלו נמנעו מגה פיגועים במדינות שונות.

הספר מומלץ למי שאוהב מתח ואקשן תוך כדי ריאליה שמגיעה מתוך עולם הביטחון והופכת את הסיפור לדרמטי כי יש בו מרכיבים שאנחנו מכירים ומושגים מתוך עולמות שמדינת ישראל מכירה וגם מוזכרים בחדשות.

זה ספר שמשליך על חיינו יום יום מבלי שנהיה מודעים לדבר. קריאת הספר תעורר בכם את הקישור לחיינו. מדובר על ספר ראשון מתוך סדרה בת שלושה ספרים של המחבר אברהם דרור.

77, אברהם דרור, סיפורת מקור, הוצאת מדיה 10, 312 עמודים

פרק ראשון מתוך הספר 77

אירוע 1 ד' וצוותו

יום שבת, .4:30 היחידה יצאה לפעילות מבצעית לכידת שני מפקדים של ארגון במרכז לבנון, אזור מרכזי מוקף עסקים ותנועת אנשים ערה במיוחד. יצאנו לדרך ביום שבת, עשרה אנשים ושלושה רכבים מסוג מרצדס, משוריינים. "דממת אלחוט", אמר בקשר מפקד המבצע. המכוניות שייטו ברחבי לבנון והגיעו לצּור. כולם היו ערים כבר שלוש שעות, לאחר תדרוכים והכנות, נושאים ציוד מלא. היינו אמורים להגיע ליעד בשעה ,7:00 לכתר את הבניין ולהוציא את שני מפקדי הארגון בכיסוי ראש, להכניסם לרכבים ולחזור על עקבותינו בלי שאיש ירגיש או ֵיֵדע מה קרה ואיך נעלמו אנשים.

הצוות כינה את המבוקשים X. הכול היה מוכן ומתוכנן באוויר חגו שני מסוקי תקיפה שלנו אשר גיבו אותנו במקרה שנצטרך לסגת או שתהיה תקלה במבצע. בדרך עצרנו כדי לקנות שתייה אצל מוכר הקפה וכדי לקבל ממנו את הפרטים הדרושים יציאות מהבניין ומפה של שני מקומות מסתור של המבוקשים. לאחר חילופי "אהלן" ניגשו שני אנשי הצוות אל המוכר ושאלו אם "אבו רמזי" הגיע. זהו שם הקוד שנקבע למפה הנדרשת לגבי מקומות המסתור. לאחר כשלוש דקות התחלנו לנסוע שוב לעבר המטרה. בדרכנו ראינו תזוזה של כוחות סוריים שהיו בשליטה מלאה בלבנון, אבל התעלמנו מהם והמשכנו בנסיעה כאזרחים רגילים, תוך כדי שמירה על מרווחי הביטחון בין רכב לרכב ולפי תרגולת קבועה שלנו.

בשעה 7:00 בדיוק הגענו לאזור. לאחר שפרצנו את שערי החניון והחלפנו את השומר בחניון באיש שלנו, החנינו את המכוניות בחניון התת־קרקעי של הבניין. אחרי פעולת ההסחה המכוניות עמדו בהיכון, כאשר הנהגים, שהם כמו היחידה כולה מאומנים ואימתניים נמצאים בהן. שאר הצוות, שמנה שישה אנשים, התחיל לעלות במדרגות החירום לקומה הרביעית. זוהי קומת אמצע בבניין בן שמונה קומות אשר דייריו הם אנשים עשירים ומכובדים באזור המרכזי הזה.

.07:00 הצוות שלט בקומה, כל הכניסות והיציאות אובטחו ועדיין מוקדם. איש צוות פרץ את קוד הדלת באמצעות מכשיר מתוחכם, ולאחר כמה דקות נפתחה הדלת. אנו, ארבעה אנשים, נכנסנו לדירה בנשימות מדודות, אחד מחזיק שק ביד ואחר מחזיק אזיקונים. כעבור שלושים שניות, בתיאום מלא, השתלטנו על שני המבוקשים שהיו בחדר. הם נקשרו בידיהם באזיקונים, על ראשם ונח כיסוי שחור ולפיותיהם נתחבו פיסות בד. השקט היה מפחיד. הרגע הגיע. מכשירי הקשר התחילו לפעול. "קודקוד שומע", ענה ד'. "שומע", דיווחנו. "X בידינו. מתקדמים לגלגלים". צוות האבטחה בחניון פתח את הדלתות. יצאנו משם וסגרנו את הבית.

הכול היה מסודר, לא היו בלגנים בבית. התקדמנו לעבר שני אנשי צוות נוספים שאבטחו את הקומה והתחלנו לרדת במדרגות לעבר המכונית. "צוות, עצור, חדל תנועה", שמענו בקשר בקומה הראשונה. נעמדנו, ללא תנועה. אפשר היה לחתוך את האווירה בסכין. כולם היו מרוכזים ודרוכים. רכב נכנס לחניון.

"גלגלים סגור!" צעק איש צוות בכניסה. "יש כניסה". הרכבים נסגרו ודוממו מנועים. הנהגים התכופפו כדי שאיש לא יבחין בהם. הרכב נכנס וחנה ליד אחד הרכבים שלנו. ירד ממנו איש כבן 45 לבוש בהידור, נעל את הרכב ונכנס לבניין. נראה כי האיש שתוי במקצת, לשמחתנו. הוא נכנס ועלה במעלית, ואנו שחררנו אוויר. ד', מפקד הצוות, נתן הוראה: "נוע, גלגלים פתח!"

ירדנו במהירות לחניון ודחפנו את X למכוניות. כל אחד נכנס לרכב אחר והתחלנו לנסוע. כשהגענו לשער היציאה עלה לרכב השומר מהצוות והתיישב ליד הנהג. התחלנו בנסיעה חזרה לכיוון המפקדה בצור כדי להפקיד את X בידי כוחותינו לחקירות. הרגשנו כאילו הנסיעה נמשכת יום שלם. בדרך עברו באזור כוחות סוריים. נחרדנו. ד' קרא בקשר לשמור מרחק ולנסוע במהירות מרבית. הרכבים החלו להאיץ. אומנם כבישי לבנון אינם הכי טובים, אבל הרכבים המצוינים השתלטו על הכביש.

.13:30 הגענו למתקן והפקדנו את X. כולם היו מרוצים. מבצע נוסף עבר בשלום, ללא בעיות. לאחר כרבע שעה נכנסנו לתחקור נוהל המבצע, ולאחר מכן הלכנו לנוח בזמן שאנו מחכים להוראות חדשות.

יום א', .19:30 ניתוח התחקיר על המבצע נמשך עד לשעות הקטנות. כל הצוות ישב עם ד', המפקד, ושני אנשים מהיחידה לתפקידים מיוחדים, מנתחים ובודקים. הכול הלך בקלות, המבצע היה מוצלח, לא היו תקלות וכולם היו מרוצים. פרשנו לחדרים.

יום ב', .07:30 ארוחת בוקר. החבר'ה צחקו ודיברו בזמן הארוחה על אירועי אתמול. ד', מפקד היחידה, נעלם. בדקנו, חיפשנו, שאלנו, אבל איש לא ידע היכן הוא. היום המשיך באימונים וביציאות, בדיקה וניסיון כל היום התאמנו וערכנו ניסויים בסוגי הפעולות שאנו מבצעים.

.14:00 הקפצה מבצעית. שני מסוקי קרב טסו מעלינו. במתחם המתקן נחת מסוק. ד', מפקד היחידה, ירד, וכולנו נכנסנו לתדרוך. הידיעה הראשונית היא שחייל נחטף בדמור ומוחזק בידי חיזבאללה. אין זמן, כולם מודאגים מהעברתו לאיראנים. ראינו את מפת השטח ותיאמנו את דרכי הפעולה. תזמונים. כולם היו לחוצים מכיוון שידעו כי אם לא נחלץ את החייל, הוא יועבר לאיראנים או לסורים, ואז הבעיה תהיה גדולה הרבה יותר. הצוות עלה למסוק, מצויד בכל האמצעים המשוכללים ביותר. היינו מצוידים בנשק נוסף בעל כוונת טלסקופית ואינפרה אדומה. ביחידה נקרא נשק זה "האחרון". האיש שעבד עם נשק זה היה האיש האחרון, ומכאן שמו. המסוק המריא. גם במסוק המשיך ד' לעדכן אותנו במתינות על מהלכים וידיעות שמגיעות מהמפקדה.

15:00 הגענו לאזור שנמצא בשליטת חיזבאללה, אזור עוין בעל סיכון גבוה לפגיעה בכוחות. האזור מאוכלס בצפיפות יחסית, הרס רב ניכר באזור וחמושים מסתובבים בחופשיות, ג'יפ עם מקלעים וטנקים מסוג

52T רוסי חונה במרכז הכבישים או במה שנשאר מהכבישים. הצוות נחת כשעה מהמקום המצוין באזור השבי והתחיל בהליכה לעבר המקום. כל הזמן מסוקי קרב היו בקשר עם ד' כדי למנוע סיכון מהצוות. ההליכה התבצעה בהסוואה מתמדת באזור הררי וקשה.

15:40 הצוות התפרס בקו ישר והתקרב למבנה גדול, מין וילה ענקית בת ארבע קומות עם חומה מסביב ושומרים חמושים. נפלה החלטה: מחכים ללילה כדי לפעול.

16:00 הצוות הסתתר מאחורי סבך שיחים, מחולק לשלושה: ד' עם שלושה אנשי צוות, במרחק 30 מטרים עוד שלושה במסתור ומצד שמאל עוד שלושה אנשים, ואני ביניהם. התפצלנו והסתתרנו מאחורי שיחים, כל אחד לבדו. כל הזמן חברי הצוות שמרו על קשר עין זה עם זה. הזמן כאילו עמד מלכת. ד' ביקש דממה. כולם היו דרוכים עם נשקים בהיכון וחיכו לחושך שירד כדי שנוכל לפעול ביתר חשאיות בלי להיחשף. מצב זה עלול היה לגרום לאובדן החייל החטוף ולסיכון הצוות בכללותו.

19:18 דממת האלחוט נשברה. ד' ביקש משלושת האמצעים לנוע לעבר המטרה ולהתקרב כמה שניתן, איש ממזרח ואיש ממערב, לזוז ולנסות להביא מידע מודיעיני על הבית. שלושת האמצעים הגיעו לבית והסתתרו מעבר לחומה. שניים נוספים משני הצדדים נכנסו לבית משני כיוונים עם ראיית לילה ובדקו את השטח.

צוות 1 השגיח מרחוק באמצעות משקפת לילה על הנעשה. כעבור שלוש דקות יצאו שני אנשי הצוות מכיוון החומה ודיווחו בקשר השקט שיש בבית כ־30 איש. החייל הוחזק במרתף סגור. מפקד הצוות נתן הוראה להרכיב משת"קים על הכול, כולל נשק אישי. הצוות כולו נצמד לחומה המקיפה. כולם נכנסו לאט לתוך החצר ולמבנה בחיפוי. בחצר הורדו שני שומרים, והצוות המשיך בכניסה האחורית למטבח. מישהו הכין אוכל, הצוות חיסל אותו והמשיך מצד שני. נכנסו עוד שני אנשי צוות וסגרו על אזור אחר. שומרים שיחקו קלפים, בסלון שניים מהצוות הודיעו שהורדו ארבעה. ד' ושלושה אנשים התחילו בטיהור באזור המזרחי, ואנו באזור המערבי.

אחד מחברי הצוות קיבל הוראה לנתק את החשמל, וכולם הרכיבו את משקפות ראיית הלילה. בתוך דקה השתרר חושך גמור באזור הבית. שמענו אנשים רצים וראינו שניים מתקרבים אלינו. בשיחה נאמר שזה קצר. בתוך שניות הם חוסלו. צוות מערבי חיסל עוד שמונה אנשים, ובחדר אחר סגר צוות משני כיוונים לאזור מרכז הבית, שם הייתה דלת הירידה למרתף. צוות מזרחי חיסל עוד שלושה אנשים. בדרך הודיע ד' כי יש פעילות ערה בחוץ. כנראה מישהו הבין שאין הפסקת חשמל, אלא שהעניין מכוון.

בתוך דקות כותר הבית על ידי חמושים מכל כיוון. הצוות המשיך בעבודתו, פותח את דלת המרתף, שלושה יורדים ומוצאים את החייל קשור למיטה. הוא היה חבול ומוכה, ערום ומבוהל, שק על ראשו ופיו חסום. שניים הרימו אותו וסוחבים אותו למעלה. הצוות במרכז הבית נמצא מאחורי קיר ארוך ומרכזי. אין אנשים בבית, אך החמושים כיתרו את הבית וסגרו עלינו. ד' החליט להודיע לענפה. שני מסוקי קרב מסוג אפאצ'י הגיעו והפציצו את הרחוב הראשי בקרבת הבית. הצוות פרץ את הדלת האחורית ויצא לעבר החומה. גם צד זה כותר על ידי חמישה־עשר שומרים. הצוות נקלע לחילופי אש כבדים עם השומרים, ואני קיבלתי מד' אישור לעלות לגג הבית. הגעתי לשם בתוך דקה עם

עוד חבר צוות, ושנינו התחלנו להפעיל את הנשק האחרון. הכוונת הטלסקופית וראיית הלילה עזרו מאוד, והתחלנו לפגוע בשומרים. בזה אחר זה נפלו השומרים, אינם מבינים מי יורה. כוונת הלייזר כובתה בכוונה שלא נזוהה על ידי הלייזר.

בתוך חמש דקות חוסלו שנים־עשר איש. ענפה 1 מקודקוד ענפה )מסוק חילוץ( שומע "יציאת חירום! יציאת חירום!" שמענו בקשר והבנו כי הכול הסתבך. בתוך דקות הגיע המסוק לאסוף אותנו. הצוות עבר את החומה והתחיל לנוע. המסוק חיכה לנו כמאתיים מטרים מהבית. בצוות היו שני פצועים, אחד נפצע ברגל והשני בבטן. הצוות הרים אותם ואת החייל החטוף על הכתפיים ורץ לעבר המסוק. אני ועוד חבר צוות, עדיין על הגג, ראינו במשקפת ראיית לילה כי כולם הגיעו והודענו על יציאה מהבית. חברינו המתינו לנו במסוק תוך נטילת סיכון רב.

רצנו לכיוון המסוק, מאבטחים זה את זה. עשרה מטרים לפני המסוק חברי חטף כדור בצד ימין של פלג גופו העליון ונפל. חזרתי, ומהמסוק קפצו שניים נוספים כדי לאבטח אותנו. הרמתי את חברי ומשכתי אותו מהאדמה לכיוון המסוק. בהגיענו למסוק שני אנשי הצוות חזרו וטסנו משם. יצאנו בשן ועין..22:00 המסוק באוויר, בדרך למתקן. .22:30 נחתנו והורדנו ומורידים את הפצועים ואת החייל לטיפול ראשוני בתוך דקות. חבר אחר מהצוות פונה במסוק לבית החולים "העמק" בעפולה לבדיקות ולניתוח ברגל, והחבר השני טופל במקום. החייל נכנס לתחקור ראשוני. כולם התפרקו מהציוד והחלו בתחקיר.

23:30 ידענו כי התחקיר יימשך אל תוך הלילה. הלכנו לישון, לא לפני שכתבנו הערות ותיקונים למה שעבר עלינו הלילה. בבוקר נחזור לתחקיר עם מפקד היחידה מפני שיש פצועים. המבצע הצליח, פרט לעובדה שלא היו צריכים להיות פצועים.