בעין הסערה

לאחר החיסולים המוצלחים בביירות ובטהראן, שהצליחו איך שהוא להחזיר את ההרתעה שנעלמה מאז השבעה באוקטובר, שוב חזרנו למצב המתנה במעקב איך מתי ואיפה יתקפו אותנו, נאמר זאת כך אם האיראנים ניצחו במשהו זה באפקט הפסיכולוגי, בכך שהצליחו להשפיע על ישראלים רבים שמאז החיסולים של שוכר והנייה הם עברו להתגורר בממ"ד וחיים בחרדה עד שנעבור את התגובה שתגרור תגובה כנגד וחוזר חלילה, ודווקא לאחר החיסולים המדויקים והאסטרטגיים, ישראל הייתה צריכה ללחוץ על דוושת הגז יותר חזק ולא על דוושת הברקס כדי להראות לעולם שהיא מובילה ולא מובלת, ויש לכך משמעות ברורה.
רוה"מ נתניהו שחזר זחוח מהביקור בקונגרס, מרגיש שזו העת לקדם מהלכים כדי לייצב את ממשלתו הרעועה ולא רק מהמלחמה המתישה, זה לא סוד שהיחסים בין נתניהו לגלנט ידעו עליות ומורדות ובעיקר מורדות, גלנט תקוע לנתניהו כמו קוץ בגרון עוד מימי הרפורמה ז"ל שניסה לחתור תחתיו בעודו בביקור מדיני בארצות הנכר, אז הוא נכנע ללחצי השמאל שיצא לרחובות להגן על גלנט, ולא פחות מכך הוא נכנע גם לראשי הקואליציה ובראשם דרעי שהתנגדו למהלך בשעתו.
גלנט הצליח במשך החודשים האחרונים לרכוש אויבים מבית ומחוץ, והלחץ לפטרו מגיע הפעם מכל ראשי הקואליציה ומחלק לא מבוטל של חברי הליכוד, הקש ששבר את גב הגמל ששר הביטחון החליט לכרוך את העברת חוק הגיוס בהסכמה רחבה קרי כולל גנץ, ובכך בעצם סנדל את החוק במטרה ברורה לגרום לכאוס שלטוני ולהפיל את הממשלה, את התוצאות לכך ראינו השבוע באי התייצבות בבקו"ם מצד מקבלי הצווים, וההפגנות נגד המהלך החד צדדי ללא הסכמה עם הנציגות החרדית בזמן שהחוק תקוע בוועדת חוץ וביטחון.
זה הספיק לראשי המפלגות החרדיות להציב לנתניהו קו אדום בעניינו של גלנט, אחד המהלכים שיכולים להקנות שקט תעשייתי לקואליציית נתניהו הוא פיטורי גלנט ודחיקת בן גביר הצידה, הכוונה של נתניהו היא לעשות טרייד אין ולהחליף את גלנט שתוקע לו מקלות בגלגלי הממשלה בניסיון להפילה, ולהכניס במקומו את הנסיך הליכודי בדימוס גדעון סער שלמרות הדם הרע שזרם בין השניים ברבות השנים, בשל האינטרסים החופפים הם ידעו לחיות יחד, סער כזכור מחפש בית פוליטי חם לשהות בו ואין כמו לחזור לבית שגידל אותך, סער מבין שבמחנה הנגדי אין לו מה לעשות וכל חבירה שלו כגלגל רזרבי למפלגת מרכז שמאל תביא אותו לאותה עמדה שלו כיום, לכן מבחינתו כניסה לממשלה בעת הזו ואולי חבירה מחודשת לליכוד זה הצלה פוליטית שאסור לו לפספס.
בכניסתו של סער לממשלה נתניהו מרוויח שלושה דברים, ראשית: גם מיתון של הרועצת המשפטית שתהפוך בחזרה ( בעל כורחה) ליועצת לממשלה ולא להיפך, ואולי בכך למנוע את פיטוריה, שבניגוד לפיטורי שר, במקרה של היועצת זה מורכב הרבה יותר בשל החלטת ממשלה מחייבת שהתקבלה בממשלתו של ברק בשעתו בעניין מינוי ופיטורי יועץ משפטי, כדי לפטרה, שר המשפטים אמור לפנות לוועדת האיתור שבחרה בה בראשות שופט בדימוס, אותה וועדה שמינתה אותה היא תדון בפיטוריה ותגיש לשר את המלצותיה, ובמצב כיום כלל לא בטוח שהתיישרו עם דעת השר וזה כמו שאר הדברים בממשלה התגלגל לבג"ץ, לכן כניסה של סער פנימה יכולה למנוע את זה.
שנית: זה לא סוד שגם בן גביר עומד לנתניהו כמו קוץ ומשבית לו את הקואליציה כל שני וחמישי, וכניסתם של ארבעת חברי הכנסת של הימין הממלכתי לממשלה ידחקו את בן גביר הצידה ואולי אף יגרמו ליציאתו מהממשלה ובא לנתניהו גואל, (פרישתו של בן גביר אם תהיה וכניסתו של סער מותירה את הממשלה על 62 חברים), שלישית: נתניהו יקבל גיבוי בינלאומי למהלך המסתמן בכך שבן גביר וסיעתו בחוץ וכך בעצם הוא ממתן את ממשלתו הקיצונית כהגדרתם.
המרוויחים הנוספים מכך הם החרדים שבן גביר תוקע להם חוקים בגלל אי כניסתו לפורום ביטחוני מצומצם שהוא רוצה להיות חלק ממנו, בעיקר תסייע להעביר סוף סוף את חוק הרבנים 3 השנוי במחלוקת שדרעי נלחם להעבירו ובן גביר נלחם להורידו, המפסידים מהמהלך המסתמן הם גנץ ואיוט, למורת רוחו, גנץ רואה מבחוץ איך יציאתו מהממשלה לא רק שלא גרמה להפלתה, אלא איך שורה של החלטות חשובות יצאו לפועל ונתניהו גם קוטף קרדיטים וגם על הדרך שותה לו בקשית בחזרה מנדטים, איוט שרואה איך נתניהו נהנה מהחיסולים (בעיקר של הנייה) שהוא פנטז לעשות בשבתו כשר ביטחון ויוצא מכליו, בנוסף בפסילתו את רוב מרכיבי קואליציית נתניהו, לא מן הנמנע שגרף המנדטים שנמצא כלפי מעלה יתחיל לרדת חזרה.
הדבר היחיד שנתניהו זקוק כדי לעשות את המהלכים הללו הוא אומץ, מה שבדרך כלל יש לו בכל מה שקשור לנושאי חוץ אבל אין לו בכל מה שקשור לענייני פנים.
בעודנו בתשעת הימים שבו אנו מציינים את האבל על חורבן הבית מוטב שבמקום שנחכה כולנו בציפייה לתגובה מאיראן ומלבנון, נחכה בציפייה לגאולה הקרובה ובעז"ה ייפתרו כל צרותינו מקרוב ומרחוק.