צו אנטישמי

הנאום המתגרה של גלנט על היום שאחרי, והנאום המאיים של גנץ על כלום ושום דבר, מראים דבר אחד ברור, גלנט וגנץ מתואמים היטב הדק במהלכים המתרקמים לקריסתה של ממשלת החירום ובהמשך לקריסתו האישית של נתניהו.
גלנט יודע שבמצב הנוכחי בעת לחימה נתניהו לא יכול לפטר אותו ולהקים עליו שוב את הקפלניסטים על גדרות הכנסת שמנאום לנאום מאתרגים את גלנט ונושאים אותו על כתפיהם.
לא היה צריך לקרוא את ששת התנאים שגנץ הציב בנאום 'הפרידה' בכדי להבין שנתניהו לא יעמוד בהם, אם נאמר את האמת הנאום הנוגע ללב גרם לחלק מאיתנו 'לדמוע' בעיקר על איך למען השם הוא עדיין נשאר שם, בדומה לחבריו לנשק, גנץ הוא מבכירי הקונספציה שלצערנו שבעה חודשים לאחר הטבח הנורא טרם נופצה ונשברה לרסיסים.
בשל התשובה הברורה שקיבל עוד באותו ערב מלשכת רוה"מ, הפרישה המתוזמנת שלו לחודש הבא שהוא כנס הקיץ של הכנסת תוקדם ככל כנראה לשבוע הבא, או לחילופין יגיע מצידו נאום פרידה מחודש עם תנאים חדשים ודד ליין שונה, גנץ מבין שלאחר כנס הקיץ יהיה קשה מאוד להוביל מהלכים שיובילו להפלת הממשלה ולכן נקב את התאריך הנכסף.
ובנוסף לא היה צריך את כל חמשת התנאים כדי להבין שזה כלאם פאדי, מספיק לקרוא את התנאי השישי שהציב, קרי מתווה שירות החרדים שהוא מקדם שזה בעצם העקב אכילס של הממשלה, שברור לכולם שהסיכוי שהוא יעבור דומה לסיכוי שגנץ ידע על מה הוא נאם, הכיוון של גנץ וגלנט הוא קודם לפורר את עלה התאנה השמאלי מתוך הממשלה וכך בעצם לגרום להתרחבות הבידוד המדיני שישראל נמצאת בו, בעיקר בזה שהממשלה והקבינט נשענים על קולות ימניים בלבד.
ובנוסף הצמד חמד מכוונים ליעד הנכסף, ולגרום בסופו של דבר להפלת הממשלה והזזת נתניהו, וזה יכול לקרות מבחינתם בשני מצבים, או באי אמון קונסטרוקטיבי שהם מנסים להקים ממשלה בתוך ממשלה בראשות חבר אחר מהליכוד או בראשותו של גנץ, ובכך לסלק את נתניהו ללא בחירות, (סיכוי קלוש אך קיים) או שהם יוצאים מהממשלה, וגורמים ללחץ ציבורי חסר תקדים בהיקפו כדי לגרום לבחירות תוך כדי לחימה.
מבחינתו של גנץ שרואה את מצב הסקרים שלו, הישארותו בממשלה לא מוסיפה לו מנדטים ובעצם לא מועילה לו, הוא מביט בהשתאות באיוט ליברמן שנשאר בחוץ ונהנה מכל רגע ומכל ראיון בערוצי התבהלה ושותה בקשית מנדטים מהיריבים, גנץ אומר לעצמו למה לי להתלכלך מבפנים ולא להשפיע בכלום, שאפשר לעשות זאת מבחוץ ולקושש רווח פוליטי,  בנאומו 'המאיים', הפך גנץ את קמפיין הבחירות שלו ישראל לפני הכל למדינה פלסטינית לפני הכל, גלנט וגנץ קורצים לביידן בזה שיוצאים חוצץ נגד נתניהו בעניין היום שאחרי, הרעיון שאחר הטבח הנורא בשבעה באוקטובר שהרש"פ ישלוט בעזה הוא אבסורד, אנשי הפת"ח ברמאללה גרועים לא פחות מאנשי החמאס בעזה ובעצם הרעיון לתת להם לשלוט שם ביום שאחרי, אתה נותן פרס לאותם אלו שרוצים להשמידנו.
אם נתניהו חיפש קצת קורת רוח השבוע, הוא קיבל אותה יחד עם כל בית ישראל בהודעה על מותו של נשיא איראן ראיסי ושר החוץ שלו ימ"ש. אין ספק שאילו היה במסוק חמינאי ולא ראיסי, זה היה משנה את התמונה לחלוטין, זה דומה לאדם שזכה בלוטו בשישה מספרים ללא המספר החזק, חשוב לומר, למרות המכה האישית לחמינאי כמי שסימן את ראיסי כיורשו, ברור לכולם שמי שנותן את המילה האחרונה באיראן הוא המנהיג העליון חמינאי ולא נשיא כזה או אחר, וכל עוד הוא בשלטון מה שהיה הוא מה שיהיה.
ישראל הרוויחה במותו של ראיסי, שבחמישים ימים הקרובים הרפובליקה האסלאמית תתעסק באבל ובבחירות לנשיאות ופחות במאבק בישראל.
עד שנתניהו נהנה קצת מחדשות טובות, הגיע הדרישה המחודשת של התובע בבית הדין בהאג להוציא לו ולגלנט צווי מעצר אנטישמיים, השקרים וההשוואות של ישראל 'בהרעבת העזתים' למחבלי חמאס שכרתו וטבחו בכל מה שזז, הוא אבסורד שאין כמוהו, המהלך הזה אומנם יקרקע את נתניהו מלהסתובב במדינות החתומות על אמנה עם בית הדין, אבל לטווח הארוך הוא עוד יכול להועיל לו.
בינתיים הוא מנסה להפעיל את כל קסמיו מול מנהיגי העולם לעצור את החרפה שבית הדין מנסה לעשות, ומצפה מהם לסנקציות חסרות תקדים על הגוף שיש בו הכל רק לא צדק. 
נתניהו בסוף יבין שהגורם לתאונה של ראיסי הוא הגורם שיבטל את הצווים, וישמיד את כל אויבינו הקמים עלינו, כי אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, ונתניהו הרגיש זאת שריגש רבים כשהניח תפילין בפרהסיה, ומי יודע אולי זכות זו היא שעמדה לו במה שקרה השבוע באיראן.