תרמית רפיח

אם יש משהו אחד שכולם חיכו וייחלו שיקרה, זה התיעודים מהעזיבה ההמונית של תושבי רפיח, בציפייה דרוכה לכניסת צה"ל לשם.
ההתרגשות מהכניסה הראשונית כמעט גרמה לסמוטריץ ובן גביר להקדים ביום את ההלל של תפילת ראש חודש הבא עלינו לטובה, 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו' פיזזו להם שרי הימין בבתי הכנסת השונים, בתקווה ששמחתם לא מוקדמת מידי, ובתפילה שרפיח תהפוך לפיח, ובא לעם ישראל גואל.
לכניסה הממוקדת למזרח רפיח וההשתלטות על המעבר שלה בצד העזתי, שתוכנננו היטב הדק מול המצריים והאמריקאים יש שתי מטרות, האחת היא להגביר את הלחץ על החמאס כדי לקבל עסקת חטופים נוחה יותר, והשניה היא לרצות את הבייס הימני שכבר מזיל ריר להיכנס לעיר הכי מפורסמת בעולם, ומאיים שאם לא יקריסו את רפיח הוא יקריס את הממשלה.
אם חשבנו שהמטרה הראשונה הושגה, באה התרמית המצרית – קטרית בהעלמת עין אמריקאית, והמציאו עסקה חדשה לחמאס, שמצידה מיהרה להגיד 'כן' בתקווה שהדהירה לרפיח תיעצר.
ישראל הריחה שמדובר בתרמית בינלאומית והמשיכה להתקדם בתוכנית למורת רוחם של המתווכות, חשוב לומר, גם אם יכבשו לבסוף את רפיח (מה שכנראה לא יקרה), בהיעדר אלטרנטיבה שלטונית שם, ברגע שכוחות צה"ל יצאו משם, חמאס לאט לאט יחזור לשלוט, בדומה למה שקרה בחאן יונס, לכן לא בטוח שמהלך כזה יקריס את שלטון חמאס, אם כי לחלוטין יפגע בו משמעותית.
בכל הסיפור העזתי, לארה"ב יש מפגש אינטרסים מוחלט עם חמאס, יש לה תכלית עיקרית שחופפת עם העמדה החמאסית, והיא בעיקר סיום הלחימה בעזה. ברוב הנושאים ארה"ב וחמאס חושבים אותו דבר, 
שניהם בעד הגדלת הסיוע ההומניטרי, שניהם מתנגדים לפעולה ברפיח ושניהם רוצים בסיום הלחימה, וזה בעצם מה שמאפשר לסינוואר להתבצר בעמדותיו ולקבוע את התנאים.
לנתניהו יש כרגע שתי אלטרנטיבות שבהן יש יתרונות לצד חיסרונות, הראשונה היא, שבהיעדר עסקה, נכנסים לרפיח בעיקר כדי ללחוץ צבאית על חמאס להגיע לעסקה נוחה יותר, היתרון בכך, התקדמות ביעדי הלחימה, חיסול קיני הטרור שם ובנוסף, סיכוי להגיע לעסקה שאפשר לחיות איתה. החיסרון בכך, הוא איבוד הלגיטימציה הבינלאומית.
האלטרנטיבה השנייה היא ליצור מעין עסקת חבילה שמסיימת את הלחימה בעזה בטרמינולוגיה כזו או אחרת שלא תחסום לגמרי את האופציה בעתיד, לשחרר את החטופים החיים והמתים בפעימה אחת, להוציא את הכוחות משטח הרצועה, ובכך לתת לביידן את מתנת חייו, שזה סיום הלחימה בעזה, ובתמורה לכך לדרוש ממנו גיבוי מלא במה שקורה בגבול הצפון, שלרגע שכחנו מהתפוח אדמה הלוהט הזה שהולך להתפוצץ, ולא רק עלינו, וללא לגיטימציה בינלאומית יהיה קשה לנתניהו לנצח את המערכה הצפונית, היתרון בכך, שחרור החטופים ולגיטמציה בינלאומית רחבה להמשך, החיסרון בכך, איבוד לגיטימציה לאומי, וככל הנראה פירוק הממשלה והליכה לבחירות, מה שנתניהו לא מעוניין כרגע, ולכן כהרגלו הוא מעדיף לחגוג על כל החתונות, גם להיכנס לפעולה ממוקדת ברפיח בגיבוי מצרי ואמריקאי, גם לשמור על גיבוי בינלאומי בהמשך לטיפול בגבול הצפוני וגם לשמור באדיקות על ממשלתו. כל זה כמובן בתנאי שהוא לא חורג מהכללים שהתוו לו ביידן וא-סיסי, שמבחינת הנשיא המצרי מבצע ברפיח עלול להגביר את ההפסדים של הכלכלה המצרית שמימלא נמצאת בקריסה.
החשש הנוסף של א-סיסי הוא, שהנהגת חמאס תנסה לתמרן אלפי תושבי רפיח לא לציית לצה"ל לנוע צפונה, אלא לנוע לגבול המצרי לכיוון סיני, המטרה בכך מצד חמאס הוא להגביר את המתח בין ישראל למצרים שמבחינתם לא מוכנים בשום אופן שפליטים עזתים יחדרו לשטחם, בעיקר בשל המצב הכלכלי הקשה ששורר שם, ולכן חמאס מבחינתו יעשה הכל לטרפד את העמקת הפעולה ברפיח, בין היתר בהינדוס תודעה בינלאומי נגד ישראל, עד היום זה הצליח יופי לסינוואר ולא מן הנמנע שיצליח לו בהמשך
ההסתכלות בעולם על עזה שונה בתכלית מההסתכלות על לבנון, ולכן יהיה לישראל קל יותר להשיג תמיכה עולמית נגד חיזבאללה שידועה כגרורה איראנית מאשר תמיכה בפעולה בעזה, בשבעה החודשים שעברו לאחר הטבח הנורא עולם הפוך ראינו,  העולם מנסה להצר את צעדינו, ובכך הוא נותן לגיטימציה לאויבנו לפעמים הבאות.
ולנו לא נותר, אלא להישען ולסמוך על אבינו שבשמיים.