100 ימים – סיכום ביניים!

אחרי הלחץ האמריקאי שגרם ליציאת אלפי חיילים מעזה, ישראלים רבים שואלים את עצמם, מה קורה כאן? האם ניצחנו בעזה?  האם הפסדנו בעזה? 100 ימים הם בהחלט טווח זמן שיכול לתת לנו כיוון ללחימה בעזה!

נתחיל בהישגים של צה"ל בעזה:
– ראשית, בחמאס לא העלו בדעתם שצה"ל יצא למלחמה כל כך עוצמתית וארוכה בעזה. מבחינתם, צה"ל והציבור הישראלי היו שבירים ומפולגים, דבר שיקשה עליהם לצאת למלחמה קשה. בפועל, צה"ל הראה לחמאס שאין מקום בעזה שיכול להימלט מהעוצמה הישראלית.

– צה"ל חיסל כ-10,000 מחבלים, ופצע עוד אלפים רבים. למרות שניסיון העבר מוכיח שלכל טרוריסט יש מחליף, כבר היום ניתן לומר שהמכה שנחתה על חמאס היא מכת מחץ, שתהדהד עוד שנים רבות.

– צה"ל ניטרל ומנטרל את המנהרות העזתיות העוצמתיות, פרויקט הדגל של חמאס, דבר שנותן לחמאס להבין שבסופו של דבר, אין להם כמעט לאן לברוח.

אך חובה לשים עין גם על הכישלונות של צה"ל בעזה (מלבד הכישלון המחריד בתחילת המלחמה):

–  גם אחרי 100 ימים, צמרת חמאס בעזה עדיין חיה בועטת ונושמת. בתסריט הכי גרוע, צה"ל לא העלה בדעתו שראשי החמאס יצליחו להימלט כל כך הרבה זמן. צה"ל משקיע רבות בניסיון להביא מידע מודיעיני מדויק על ראשי החמאס, עד לרגע זה נדמה שכל הניסיונות העלו חרס.

– 253 חטופים נחטפו לעזה בתחילת המלחמה. עד לרגע זה מלבד חיילת אחת, צה"ל לא הצליח לחלץ אף שבוי בחיים. כישלון לא פחות חמור מהשארת ראשי מנהיגי החמאס על כתפיהם.

המכנה המשותף של שני הכישלונות הוא, חוסר מידע מודיעיני שזועק לשמים. תחי הקונספציה!

– אחרי שנתבשרנו שצה"ל טיהר את צפון עזה, בימים האחרונים -כולל היום- נורו טילים מצפון עזה שננטש על ידי חיילי צה"ל. בשבוע שעבר שר הביטחון הודיע, שגם אחרי שנצא מעזה, ירי הטילים לא יפסק לגמרי. ובמילים אחרות, גם אחרי 100 ימים, צה"ל מודה שאין לו פתרון הרמטי לירי מעזה!

ניתן להריץ עוד הישגים וכישלונות, אך די במעט שכתבנו להבין שהבוץ העזתי טובעני ותובעני הרבה מעבר למה שציפינו.
אם מישהו חושב שסיסמאות כמו "מיטוט שלטון החמאס" ו"חשיבה על היום שאחרי" מעבר לאופק, כדאי שיתחיל להפנים שהלחימה בשטח "קצת" יותר קשה מדיבורי רהב.

אמריקה מסיבותיה, -בעיקר מסיבות פוליטיות שנמצאות מעבר לפינת הבית הלבן-, ממשיכה להערים קשיים על כל צעד ושעל, ולא אחת אף מזיקה ללחימה וללוחמים שנלחמים בעוז. ואם לומר את האמת, אחרי העמידה האיתנה שלה לצד ישראל, קשה עד בלתי אפשרי לסרב לדוד סם התובעני.

אם ניקח נשימה ארוכה, ונפנים את כל הנ"ל, נבין שלמיטוט החמאס נצטרך עוד חודשים ואולי אף שנים רבות. כשאף אחד לא יכול להתחייב שיהיה לנו את הכוחות ואת הסיוע הבינלאומי להילחם כל כך הרבה זמן.

גם בקבינט ובצה"ל מבינים שהשיטה הנוכחית לא תביא לניצחון מוחץ, ולכן הם התחילו לשנות כיוון. המגמה כעת היא, לתת עוד לחץ אחרון בדרום הרצועה, בתקווה שיביא ללכידת ראשי חמאס או לשחרור חטופים. אך במידה שהעסק ידשדש ולא יהיו תוצאות מיידיות, יחל השלב הבא שיהיה רך בהרבה מקודמיו.

אז מה קורה כאן? ניצחנו או לא?
האמת, 100 ימי לחימה הם בהחלט תקופה ארוכה, אך מסתבר שלנצח ולנטרל את העוולות שנעשו בעזה צריך טווח זמן הרבה יותר גדול.

כרגע קשה להשתמש במונח ניצחון, אך גם המונח כישלון אינו נכון. לא מן הנמנע שגם בעוד כמה שנים נשאל את עצמנו: האם ניצחנו בעזה?!
(ישראל אלדד)