מלחמת חרבות ברזל- פרשנות

אחים לנשק
ראינו את כל כוחות ההגנה של ישראל, מצטרפים בדאגה למאמץ המלחמתי בלי שום הבדל. ימניים ושמאלניים, סדיר ומילואים חיל רגלי וחיל האוויר כולם בלי יוצאים מן הכלל. בפעם המי יודע כמה הוכח שלא משנה כמה אנחנו מתווכחים בינינו ואפילו מתווכחים ממש חזק בסוף אנחנו עם אחד, ואין דבר שיפריד בינינו. גם בשנה האחרונה שהיה נראה לרגע שהעם נחלק לשנים ואפילו היו כמה אנשי צבא שאיימו לא להתייצב ביום פקודה, איימו כל כך חזק שלרגע באמת האמנו להם, איימו כל כך חזק שאפילו עיתונאים בכירים וחכמים כמו בן כספית ואחרים חשבו שהפעם האיום הזה יתממש אבל שוב ראינו את זה -בנסיבות מצערות- שבסוף אנחנו אחים. גם לנשק.

אשמים
למרות שזה לא הזמן לחיפוש אשמים כדאי לנסות ללמוד מהטעויות שלנו, וכדאי לציין שני אנשים שעשו טעויות קשות שהובילו בעקיפין גם לאירועים האלו. הראשון הוא אריק שרון. חייל, מפקד ורמטכ"ל צבאותינו וראש ממשלת ישראל שעשה טעות איומה: הוא ביצע את ההתנתקות ושינה את המשוואה, ובמקום שהאויבים שלנו יצטרכו לקוות שניתן להם לחיות בשקט ובשלווה היום אנחנו אלו שמתחננים לאויבנו שיתנו לנו לחיות בשקט. האשם השני הוא בנימין נתניהו, שבשנותיו כראש ממשלה פיתח את דוקטרינת ההכלה וכך נרצחו מאות ואלפי יהודים בשנים האחרונות כשאנחנו הכלנו וספגנו ואדמותינו נספגה בדם יהודי ותגובה הולמת לא הגיעה. ההבדל בין אריק לביבי הוא שספר ההיסטוריה של ביבי עדיין לא נכתב והוא אפילו נמצא בעמדה לתקן ולוודא שבמקום הכלה תהיה החלה, החלת הריבונות ושליטה ישראלית אמיתית בארצנו.

ארבעה מי יודע
ארבעה שאלות שצריכות להטריד כל אחד ואחת.

1. איך בדיוק חיילי אויב חודרים כל כך בקלות את הגבול?

2. ואיך זה שהם גם מצליחים לחזור עם חטופים בידיהם?

3. האם חיילי האויב לקחו איתם גם מידע מודיעיני יקר?

4. מאיפה המודיעין של החמאס הגיע? ייתכן שמסייענים ואולי אף מעובדים שנכנסו יומיום דרך מעבר ארז?

הסברה
בהחלט, האויב הפתיע אותנו בשטח שלנו וגרם לנו לנזקים איומים ובלתי הפיכים, אבל גם במערכה התקשורתית ציבורית שבו מתנהל כבר שנים מערכה עקובה מדם ואויבינו מנצחים אותנו שמה פעם אחר פעם בצורה חד צדדית. שנים אחרי שנים שהם מביסים אותנו באמצעות צילומים מטרידים אמיתיים או מבוימים אך כאלו שעל פי רוב גם מוצאים מהקשרם וכתוצאה מכך נגרם לנו נזק בינלאומי קשה מאוד. הגיע הזמן שמדינת ישראל תעלה למערכה ותגייס אליה את מיטב המוחות הישראליים ולהתחיל להציף את האמת כי לא מספיק להגיד את האמת אלא צריך גם להציג את האמת. הגיע הזמן שמדינת ישראל תגייס את מיטב המוחות למערכה.

אין לנו ארץ אחרת
הגיע הזמן לדבר על עיתון הארץ. ואני מתכוון לעיתון הארץ רק כסמל אך הכוונה שלי היא לכל אותם אוטו-אנטישמיים שכבר שנים מוציאים דיבתה של ישראל רעה בעולם, בתקשורת ובארגוני שנאה שמצדיקים את פעולות הטרור ומספרים לנו סיפורים על כמה אנחנו הכיבוש הנורא והאיום, ועל ידי כך גורמים לנו נזק ציבורי, תקשורתי ומדיני עצום. נכון, אני יודע שיש חופש ביטוי ולכן אני לא מבקש שנסגור את עיתון הארץ אבל בואו לא נהיה מטומטמים. אנחנו לא יכולים לתת לאויב שלנו להחזיק ערוץ תעמולה בשטחנו אז אולי כדאי פשוט שנעביר מערכת הארץ למקום הראוי להם, לעזה, וברצינות כדאי גם להתחיל לסגור מקורות מימון לבידיאסים למיניהם ולדרוש ממדינות אירופה להפסיק את המנהג המטורלל בה הם מממנים את הגיס החמישי שלנו.

הם משוגעים
הבעיה לא התחילה אתמול עם הפלישה של החמאס אלא הרבה לפני כן, כי כשהאויב יורים טילים חופשי, מעיפים בלוני תבערה ומתקרבים לגדר בלי פחד ואנחנו, במקום לעצור את זה התנהגנו בצורה מדי הגיונית ומקובעת וצפויה מדי, אז למה שהם יפחדו מאיתנו? איך אמר פרופסור ישראל אומן: אנחנו רציונליים לאללה וזאת הבעיה שלנו. אתם מבינים את האבסורד? אנחנו טסים באף 16, הנשק האסטרטגי שלנו זה כיפת ברזל, ומערכות הגנה אקטיביות שמיטב סופרי המדע הבדיוני לא חלמו עליהם והם, הם טסים במצנחים מחוברים לאופניים דה לה שמאטע, והנשק האסטרטגי שלהם זה אבנים ובלונים ואנחנו אלה שעומדים מופתעים ונדהמים כל פעם מחדש, וזה מראה את עומק השבר. אני לא שר הביטחון אז אני פטור מלקבוע תוכניות ולהגדיר מטרות אבל דבר אני יודע בבירור. הסבבים האלו לא יגמרו עד שהעזתים לא יעמדו המומים ומזועזעים ויגידו: וואלה, הישראלים האלה משוגעים.

צבא ומשפט
בואו נעשה סדר בדברים. העובדה שצבא כפוף למערכת המשפט הוא לא הגיוני. בסוף צבא מעצם קיומה ומטרתה להרוג -גם אם רק את האויב- היא אינה דמוקרטית אבל הענין הוא שהצבא ומערכת המשפט שניהם מקבלים את סמכותם מאותו עיקרון, מהמוסריות. המוסר מחייב אותנו להקים מערכת משפט שתשפוט ותכריע לכוונת המחוקק והצבא מחויב מוסרית להגן על אזרחיו לפני האויב, ולא רק האויב אלא גם אזרחי האויב. זוהי חובת המוסריות של הצבא, ולכן אין מצב שמערכת המשפט כופה על הצבא הזיות משפטיות כמו הקש בגג ובאותה מידה שאנחנו צריכים לסמוך על מערכת המשפט שלנו שיהיו מוסרים מספיק, כך גם מערכת המשפט צריכים לסמוך על מערכות הביטחון שיהיו ערכיים ומוסריים ואם זה מקשה עליהם להגן עלינו מול בתי הדין הבין-לאומיים שיעדכנו אותנו ונחליף אותם במישהו שכן יוכל להגן עלינו.

המשפט הבינלאומי ההומניטרי
החוק הבינלאומי אומר ובצדק שאין אפשרות לחיילים במלחמה לעשות ככל העולה על רוחם כדי שלא יפירו זכויות אנושיות בסיסיות. נשים וילדים הם מחוץ לתחום, מבני דת הם קדושים ועיתונאיים אמורים להיות ניטרליים ולכן גם מוגנים מפני פגיעה מכוונת. אך דא עקא, אם האויב מנצל את הזכויות הבסיסיות האלו שניתנו לו כדי לשמור על אזרחיו ומנצל אותם כנגדנו האם אנו עדיין חייבים לתת זכויות אלו? אם מבני דת משמשים כבתי מסתור לרבי מרצחים או בתי ספר ומבני ציבור שמשמשים כמחסני נשק או נשים וילדים שמשמשים כמגינים אנושיים מי קודם? האזרחים שלנו או שלהם? ברור שאסור לנו סתם להתקיף מבני דת וחלילה וחס מלהרוג סתם ילד תמים אבל אם השלטון בעזה לא שומר על אזרחיו ואף מקריב אותם קרבן על מזבח הפונדמנטליות לא עלינו מוטלת החובה להגן עליהם.