50 אלף איש, הפסקת חשמל

אצטדיון מלא, 50 אלף איש מצאו בייביסיטר, חיכו בפקקים, שילמו כסף, רק כדי לשמוע זמר.. מדהים.. אבל, איך שההופעה מתחילה, פאדיחה, הפסקת חשמל.. הזמר מאבד את הקול.. אין הגברה ותאורה.. הזמר צרוד בלי קול.. אז זהו הלכה ההופעה נכון?! הרי אין מה לעשות במצב כזה בהופעה לא?! אז דווקא לא, היו כמה וכמה מקרים, שרגעים מביכים שכאלה, הפכו לרגעים מרגשים ובלתי נשכחים, כשהזמר בלי ליווי מוזיקלי והגברה, בלי אפקטים ותאורה, בלי קול בקושי.. התעקש להמשיך לשיר, בקושי שמעו אותו, זה לא היה נוצץ, אבל זה נגע בלב של כווולם, יש כאן זמר שאכפת לו לנסות, לעשות הכל כדי שהקהל ירגיש שהוא לא בא סתם.. שבוע לפני ראש השנה היהודית כולנו מבקשים ״סליחה״ מהקב״ה, אבל האמת?! מה הקטע לחטוא, להיכשל, לאבד את הקול, למוטט את החשמל, ובסוף לסמן ויי ולומר ״סליחה״?! זהו, שכשיהודי למרות שהוא פישל, נפל לו החשמל, למרות שאין לו קול, הוא מגמגם בלחש, עצם ההתעקשות, האכפתיות הזו, להישיר מבט לה׳ ולהתנצל, שווה הכל.

כמו קול השופר, שלא מנמק הסבר הגיוני או משמיע צליל יפהפה שמקסים את האוזניים, אלא פשוט קול צועק שמבטא זעקה פנימית, תחושה פנימית שלא ניתן לבטא, זהו אלול, זה סליחות, לצעוק גם בלי קול.

כי מה שבאמת חשוב זה לא השיר, אלא זה שלזמר חשוב שהקהל יישמע אותו ויתרגש, מה שבאמת חשוב, זה שהקב״ה יישמע שאנחנו מתחרטים, מתגעגעים אליו, יסלח יתרגש ויחבק️

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה מתוך שמחה