מהי תוקפנות ? וממה היא נובעת ?, לפי הפסיכולוגיה, חלק ד'

עמיחי לוי יועץ זוגי ומטפל רגשי בארגון הידברות , יור" "זוגיות" מכון לאבחון וטיפול זוגי/רגשי

השפעת התקשורת: פורנוגרפיה ואלימות מינית

לפי דיווחי האף־בי־איי, שיעור עברייני הנוער שנאסרו בגין עברות אלימות עלה פי חמישה בין 1960 לשנות ה־90 המוקדמות. פסיכולוגים חברתיים שאלו את עצמם, מה חולל את השינוי? אילו כוחות גרמו להתפשטות כה נרחבת של ממדי האלימות?

אלכוהול תורם לאלימות אבל צריכת האלכוהול לא השתנתה באופן דרמטי מאז שנות ה־60. גם השפעות ביולוגיות אחרות (טסטוסטרון, גנים, נוירוטרנסמיטרים) לא השתנו במידה משמעותית.

האם ייתכן שהאלימות הגואה היא תולדה של גורמים חברתיים התחזקות האינדיווידואליזם והחומרנות? התרחבות הפער בין עשירים בעלי כוח לעניים חסרי כוח? הירידה במספר המשפחות עם זוג הורים והגידול במספר האבות הנעדרים? ריבוי המודלים של אלימות ומיניות חסרות מעצורים באמצעי התקשורת?
השאלה האחרונה מתעוררת מכיוון שהגאות בשיעור הפשע האלים, לרבות מין בכפייה, התרחשה בד בבד עם עליית הזמינות של חומרים אלימים ומיניים בתקשורת מאז "המהפכה המינית" של שנות ה־60. האם המתאם בין שיעורי הפשע לבין הזמינות של אלימות ומין בתקשורת הוא מקרי?

כדי לגלות את התשובה בחנו חוקרים את התוצאות החברתיות של פורנוגרפיה (המוגדרת במילון כתיאורים ארוטיים שנועדו לעורר ריגוש מיני) את השפעת המודלים של אלימות בסרטי קולנוע ובטלוויזיה.היקף עסקי הפורנוגרפיה בארצות הברית גדול יותר מההיקף של עסקי הפוטבול, הכדורסל והבייסבול המקצועיים גם יחד: צרכני הפורנוגרפיה מוציאים 13 מיליארד דולרים בשנה על רשתות כבלים ולוויינים, בתי קולנוע וסרטים להשכרה, סרטים המוזמנים בבתי מלון, מין בטלפון, עיתוני מין ואתרי אינטרנט .

סקרים שנערכו בקרב מתבגרים וסטודנטים אוסטרלים ואמריקנים מגלים, ששיעור הגברים הצופים בסרטים כחולים ובפורנוגרפיה באינטרנט גבוה פי כמה וכמה משיעור הנשים ,המחקר הפסיכולוגי־חברתי של פורנוגרפיה מתמקד בעיקר באלימות המינית הרווחת בסרטי הפורנו המושאלים ביותר , במאה ה21 בסצנה טיפוסית גבר כופה את עצמו על אישה. בתחילה היא מתנגדת ומנסה להדוף אותו מעליה, אבל בהדרגה היא מתגרה מינית והתנגדותה מתפוגגת. עד סוף הסצנה היא כבר אחוזת אקסטזה ומתחננת לעוד. כולנו ראינו או קראנו גרסאות לא פורנוגרפיות של תרחיש כזה: היא מתנגדת, הוא מתעקש. גבר קצר רוח אוחז באישה מתנגדת ונושק לה בכוח. תוך רגעים ספורים הזרועות שהדפו מהדקות אותו אליה, ותשוקתה המשוחררת מנצחת את התנגדותה. בסרט חלף עם הרוח סקרלט או'הרה נישאת למיטה כשהיא מוחה ובועטת, ומתעוררת למחרת בשירה.

פסיכולוגים חברתיים מדווחים שצפייה בסצנות בדיוניות מעין אלה, של גבר המכניע אישה ומגרה אותה, עלולות לעוות את התפיסה של תגובתן האמיתית של נשים למין בכפייה, ולהגביר את התוקפנות של גברים כלפי נשים.תפיסות מעּווָתות של המציאות המיניתהאם צפייה באלימות מינית מחזקת את "מיתוס האונס" שעל־פיו נשים מסוימות מקבלות בברכה תקיפה מינית וש"כשהיא אומרת לא, היא לא תמיד מתכוונת לכך"?

חוקרים מצאו מתאם בין כמות הצפייה בטלוויזיה לקבלת מיתוס האונס . כדי לחקור את הקשר באופן ניסויי, הראו לקבוצה אחת של סטודנטים גברים שני סרטים ללא סצנות מיניות ולקבוצה אחרת שני סרטים שבהם גבר השתמש בכוח כדי לקיים יחסי מין. כעבור שבוע ראיין נסיין אחר את המשתתפים, והתברר כי אלה שראו את הסרטים עם האלימות המינית קיבלו ביתר הבנה אלימות נגד נשים

מחקרים נוספים מאששים שחשיפה לפורנוגרפיה מחזקת את הקבלה של מיתוס האונס . לדוגמה, גברים צפו במשך שלושה ערבים רצופים בסרטים שהראו אלימות מינית. ככל שחלף הזמן חשו הצופים מוטרדים פחות מהאונס וההתעללות. כעבור שלושה ימים הם גילו פחות אהדה לקרבנות של אלימות במשפחה, ודירגו את הפציעות של הקרבנות כפחות חמורות, בהשוואה לגברים שלא צפו בסרטים .למעשה, אומרים החוקרים, הדרך המרושעת והיעילה ביותר לגרום לאנשים להגיב בשוויון נפש לעינוי נשים ולהשחתת גופן, היא להציג להם סדרה מדורגת של סרטים כאלה .

שימו לב שהמסר המיני (שנשים רבות נהנות כשכופים עליהן מין)היה מובלע, ולכן לא היה סיכוי רב שיעורר טיעונים נגדיים. התקשורת מרבה להראות דמויות של נשים שהתנגדותן מתמוססת בזרועותיו של גבר כוחני, ולכן אל לנו להתפלא שלעתים קרובות אפילו נשים מאמינות שמקצת הנשים האחרות עשויות ליהנות מתוקפנות מינית גם אם אף לא אחת חושבת כך על עצמה .

אלימות נגד נשים

מחקרים מתאמיים מהנתונים עולה שיש קשר בין פורנוגרפיה לאלימות ממשית של גברים נגד נשים . האפשרות הזאת עולה ממחקרים מתאמיים. בשנות ה־60 וה־70, כשהפורנוגרפיה נעשתה זמינה לכול, זינק שיעור מקרי האונס המדווחים בכל העולם למעט בארצות ובאזורים שפיקחו על הפצת פורנוגרפיה.

בהוואי עלה מספר מקרי האונס המדווחים פי תשעה בין השנים 1974-1960, צנח כשהוטלו הגבלות זמניות על מכירת פורנוגרפיה, ושוב עלה כשהוסרו ההגבלות. ואולם, יש גם דוגמאות הפוכות. ביפן הפורנוגרפיה האלימה נפוצה מאוד ואילו שיעור מקרי האונס המדווחים נמוך. בארצות הברית לא עלה שיעור מקרי האונס המדווחים מאז 1995 אף־על־פי שהפורנוגרפיה משגשגת באינטרנט.

במחקר מתאמי אחר נמצא מתאם בין כמות המכירות של מגזינים פורנוגרפיים ב־50 המדינות של ארצות הברית לבין שיעור מקרי האונס בכל מדינה, והמתאם התקיים גם לאחר בקרת משתנים אחרים כגון אחוז הגברים הצעירים בכל מדינה. אלסקה דורגה במקום הראשון במכירת העיתונים ובשיעור מקרי האונס, ונֶָוודה במקום השני בשני המדדים .עברייני מין אמריקנים וקנדים מודים בראיונות שצפו בחומרים פורנוגרפיים. אנסים וּפֶדופילים שהטרידו ילדים באונטריו (קנדה) צפו בפורנוגרפיה הרבה יותר מגברים שאינם עברייני מין .

מחקר מעקב בהשתתפות 341 פדופילים עבריינים מקנדה מצא שהדברים נכונים גם לאחר שמנטרלים גורמים אחרים המנבאים התעללות מינית , גם מחקרים שנערכו על רוצחים סדרתיים באף־בי־איי( ועל פדופילים עבריינים )במשטרת לוס אנג'לס( מדווחים על חשיפה ניכרת לפונוגרפיה .ובקרב סטונדנטים באוניברסיטאות הצריכה גבוהה של פורנוגרפיה ניבאה התנהגות תוקפנית גם לאחר בקרת גורמים אחרים המנבאים התנהגות אנטי־חברתית, כמו עוינות כללית

מחקרים ניסוייים

מחקרים מבוקרים אמנם מוגבלים להתנהגות קצרת טווח שאפשר לחקור במעבדה, אבל הם מגלים מה שמחקרים מתאמיים אינם יכולים לגלות: יחסי סיבה ותוצאה. 21 ממיטב החוקרים במדעי החברה היו תמימי דעים, ופרסמו הצהרה משותפת שסיכמה את הממצאים: "היחשפות לפורנוגרפיה אלימה מחזקת אלימות כלפי נשים" . אחד החוקרים הללו הראה ל־120 סטודנטים גברים באוניברסיטה של ויסקונסין אחד משלושה סרטים: סרט ניטרלי, סרט ארוטי או סרט ארוטי אלים (אונס).

לאחר מכן התבקשו המשתתפים, במסגרת ניסוי אחר כביכול, לשמש "מורים" לסטודנט או לסטודנטית שנדרשו כביכול ללמוד הברות חסרות משמעות, ולתת להם הלם חשמלי כששגו. הסטודנטים שצפו בסרט האונס נתנו הלם חשמלי בעוצמה גבוהה בהרבה מהסטודנטים שלא צפו בסרט זה )איור 10.7(, בייחוד כשהרגיזו אותם וכש"לימדו" סטודנטית.

הממצאים הללו עולים בקנה אחד עם עדותו של טד בנדי ערב הוצאתו להורג בעוון סדרת מעשי רצח שקדם להם אונס. לא ברור אם בנדי הכיר באמת בהשפעתה הבעייתית של הפורנוגרפיה שצרך או רק השתמש בה להצדקת מעשיו. בכל אופן, כך אמר: "הפורנוגרפיה ההרסנית ביותר היא זו שכרוכה באלימות מינית.

כמו בהתמכרות אתה משתוקק כל הזמן למשהו חזק יותר ויותר, משהו שיעניק לך ריגוש מסעיר יותר. עד שאתה מגיע לנקודה שבה הפורנוגרפיה כבר אינה מספיקה, אתה מגיע לנקודת האל־חזור שבה אתה מתחיל לחשוב שאולי, אם תעשה את זה במציאות, זה ייתן לך את החוויה שקריאה או צפייה לא יכולות לתת לך".

אם אתם מוטרדים מההיבט האתי של מחקרים מסוג זה שתואר לעיל, היו סמוכים ובטוחים שהחוקרים ערים לעוצמת ההתנסות שהמשתתפים עוברים ולמחלוקת בנוגע אליה. הנבדקים משתתפים רק לאחר הסכמה מדעת. יתרה מזאת, לאחר הניסוי הנסיינים מפריכים ביעילות כל מיתוס שהסרטים העבירו .ההצדקה לעריכת ניסויים מסוג זה איננה מדעית בלבד אלא גם הומניטרית.

בסקר ארצי מייצג של 9,684 מבוגרים אמריקנים דיווחו %11 מהנשים שהתנסו ביחסי מין בעל כורחן במועד כלשהו בחייהןסקרים שנערכו בארצות מתועשות אחרות מעלים ממצאים דומים. שלושה מכל ארבעה מקרי אונס שמבצע אדם זר וכמעט כל מקרי האונס שמבצע מכר אינם מדווחים למשטרה. אי לכך השיעור האמיתי של מקרי האונס גדול בהרבה מהשיעור הרשמי.הסכנה לנשים גדולה ביותר כשהן נתקלות בגברים חסרי עכבות מיניות ובעלי עמדות עוינות כלפי נשים מאפיינים שהפורנוגרפיה מטפחת .

חינוך לצריכה מודעת של תקשורת

כשם שרוב הגרמנים גילו סובלנות כלפי הדימויים האנטישמיים המשפילים שקדמו לשואה, כך רוב האנשים כיום עוברים לסדר היום על דימויי נשים בתקשורת המעודדים הטרדה מינית, התעללות ואונס. האם יש להגביל בחוק תיאורים שמזלזלים בנשים או משדרים אלימות כלפיהן? בדילמה שבין זכויות הפרט לזכויות הכלל, רוב האנשים במדינות המערב מצדדים בזכויות הפרט. פסיכולוגים רבים מעדיפים "לחנך לצריכה מודעת של תקשורת" במקום להטיל צנזורה.

חוקרי פורנוגרפיה הצליחו לשקם את רגישותם של משתתפי ניסוי וללמדם מהן התגובות האמיתיות של נשים לאלימות מינית. האם יוכלו מחנכים ללמד באופן דומה צפייה ביקורתית בטלוויזיה?
אם נחדד את רגישותם של אנשים לאופן שנשים מוצגות בחומרים פורנוגרפיים ולסוגיות הכרוכות באלימות ובהטרדה מינית, הדבר אמור לסייע להפריך את המיתוס שנשים נהנות ממין כפוי.

חוקרים מאמינים ש"תקוותנו האוטופית, התמימה אולי, היא שבסופו של דבר תנצח האמת שהמדע הטוב גילה, והציבור ישתכנע שתמונות אלה משפילות לא רק את מי שמוצג בהן אלא גם את אלה שצופים בהם.

האם תקווה כזאת מעידה על תמימות? תנו דעתכם: מספר המעשנים בארצות הברית ירד מ־%42 בשנת 1965 ל־%21 בשנת 2004 ללא חרם על סיגריות . התמונות שהציגו אמריקנים־אפריקנים כמוקיונים ילדותיים המאמינים באמונות טפלות, שרווחו בעבר באמצעי התקשורת, כמעט נעלמו ללא צנזורה על גזענות. עם התמורות שחלו בתודעה הציבורית החלו תסריטאים, מפיקים ומנהלים באמצעי התקשורת להדיר דימויים נצלניים של מיעוטים.

האם יום אחד נביט לאחור במבוכה על התקופה שבה סצנות בסרטים המראות הטלת מומים, השחתה ואונס נחשבו לבידור?

זוהי שאלה שנקווה שהתשובה תהיה עליה חיובית בקרוב ושיוסקו מסקנות להפסיק לשדר סרטים עם תוכן שלילי כזה .