הפרעת חרדה ,פאניקה, פוביה, כפייתיות, פ' טראומה לפי הפסיכולוגיה

עמיחי לוי יועץ זוגי ומטפל רגשי בארגון הידברות . יו"ר " זוגיות " מכון לאבחון וטיפול זוגי / רגשי .
פגישת יעוץ ומתן מענה בכל שאלה , בפרטים המצורפים בתגובה הראשונה .

הפרעות חרדה

כל אדם חווה חרדה או פחד במצבים מסוימים בחיים, אך יש בני אדם שבעבורם החרדה נעשית בעייתית במידה כזו שהיא פוגעת ביכולתם לתפקד
ביעילות או ליהנות מחיי היום־יום. על־פי אומדנים, %28.8 מן האוכלוסייה הבוגרת חווים, בשלב כלשהו בחייהם, סימפטומים אופייניים של הפרעות
חרדה שונות , על־אף שהחרדה ממלאת תפקיד מרכזי בכל אחת מן ההפרעות האלה, הן שונות זו מזו במידת החרדה הנחווית, בחומרתה ובמצבים המעוררים אותה.

נציג חמש קטגוריות עיקריות: הפרעת חרדה כללית,
הפרעת פניקה, הפרעת פוביה, הפרעת טורדנות־כפייתיות והפרעת עקה פוסט־
טראומטית.בהמשך נדון בסיבות להפרעות אלה.

הפרעת חרדה כללית

כאשר אדם חרד או מוטרד מרבית הזמן במשך שישה חודשים לפחות, בלא כל סכנה נראית לעין, פסיכולוגים קלינים מאבחנים הפרעת חרדה כללית. לרוב,החרדה מתמקדת בנסיבות ספציפיות דוגמת חשש לא מציאותי בענייני כספים או רווחתו הנפשית של אדם קרוב. האופן שבו מתבטאת החרדה, הסימפטומים הספציפיים, שונה מאדם למשנהו,

אך נדרשים לפחות שלושה סימפטומים
אחרים כדי לאבחן הפרעת חרדה כללית, כמו: מתח שרירים, עייפות, אי־שקט,קשיי ריכוז, רגזנות או קשיי שינה. %5.7 מכלל המבוגרים בארצות־הברית חוו
הפרעת חרדה כללית .

הפרעת חרדה כללית פוגעת בתפקוד, שכן דאגותיו של הפרט אינן ניתנות לשליטה או להרחקה. הקשב שלו ממוקד במקורות החרדה, ולפיכך אינו מסוגל
להתרכז כנדרש בעבודתו או במחויבויותיו החברתיות. אל הקשיים האלה מצטרפים גם סימנים פיזיים המתקשרים להפרעה.

הפרעת פניקה

בשונה מנוכחותה הקבועה של הפרעת חרדה כללית, הלוקים בהפרעת פניקה חווים התקפי פניקה חמורים, בלתי צפויים, היכולים להימשך דקות אחדות
בלבד. תחילתם של התקפים אלה בתחושות עזות של חשש, פחד או אימה.תחושות אלה מלוות בסימפטומים גופניים של חרדה, לרבות פעילות־יתר
אוטונומית )כמו קצב לב מואץ(, סחרחורת, תחושת עילפון או מחנק. ההתקפים אינם צפויים מאחר שאינם נגרמים בשל דבר מה מוחשי במצב. הפרעת פניקה מאובחנת כאשר אדם סובל מהתקפי פניקה בלתי צפויים, חוזרים ונשנים, וגם מתחיל לחשוש בלא הרף מפני התקפים אפשריים נוספים. מן המחקר עולה, כי %4.7 מכלל המבוגרים בארצות־הברית חוו הפרעת פניקה ).

 באבחנת הפרעת פניקה יש לציין אם היא כוללת במקביל גם אגורפוביה. אגורפוביה היא פחד קיצוני מפני מקומות ציבוריים או שטחים פתוחים שקשה או מביך להימלט מהם. הלוקים באגורפוביה פוחדים, בדרך־ כלל, ממקומות כמו חדרים הומים אדם, מרכזי קניות, אוטובוסים וכבישים מהירים. לרוב הם פוחדים שמא ייתקלו בעת שהייתם מחוץ לביתם בקושי
כלשהו, דוגמת איבוד שליטה על שלפוחית השתן או סימני התקף פניקה, ולא יימצא מי שיעזור להם או שיובכו בשל המצב. פחדים אלה שוללים מבני אדם
את חירותם, ובמקרים קיצוניים, הם הופכים לאסירים בביתם.

שימו לב לקשר שבין אגורפוביה להפרעת פניקה. יש בני אדם  הלוקים בהתקפי פניקה, שדי בפחד מפני ההתקף הבא ובתחושת חוסר האונים
הבאה בעקבותיו כדי לכלוא אותם. אדם הלוקה באגורפוביה יכול לצאת מן הסביבה הבטוחה של ביתו, אך לרוב מלוּוה צעד זה בחרדה קיצונית.

 

פוביות

פחד הוא תגובה רציונלית לזיהוי סכנה חיצונית אובייקטיבית דוגמת שרפה בבית או תקיפה על־ידי שודדים, העשויה לגרום לאדם לנוס על נפשו או לתקוף כאמצעי להגנה עצמית. לעומת זאת, אדם הלוקה בפוביה סובל מפחד מתמשך ובלתי רציונלי מעצם כלשהו, מפעולה או ממצב ספציפי; הפחד מוגזם ואינו מתיישב עם האיום הממשי.

רבים חשים אי־נוחות בשל נוכחות עכבישים או נחשים או אפילו מבחני רב־בררה. פחדים קלים אלה אינם מונעים מהם להמשיך בפעילויות היום־יום
שלהם. פוביות, לעומת זאת, פוגעות ביכולת ההסתגלות, גורמות למצוקה ניכרת ומעכבות פעולות הנדרשות לצורך מימוש מטרות. גם פוביה ספציפית מאוד, המוגבלת בהיקפה, עלולה להשפיע באופן ניכר על חיי אדם.

יש שתי קטגוריות של פוביות: פוביות חברתיות ופוביות ספציפיות פוביה חברתית היא פחד עקשני ובלתי רציונלי המתעורר בשל ציפייה למצב
שבו יהיה אפשר לִצְפות בפרט בפרהסיה. אדם הלוקה בפוביה חברתית פוחד שמא יתנהג באופן מביך. הוא יודע שהפחד מוגזם ובלתי הגיוני ואף־על־פי־
כן הפחד מאלץ אותו להימנע ממצבים שבהם יש סיכוי שיסקרו אותו במבט דקדקני. פוביה חברתית הנה, לעתים קרובות, ציפייה המגשימה את עצמה:
אדם עלול לפחד מדחייה וממבטם הבוחן של אחרים במידה כזו שהחרדה הנוצרת בקרבו פוגמת בביצועיו. גם כשהם מצליחים בנסיבות חברתיות,

בני אדם הלוקים בפוביה חברתית אינם נוטים לחשוב על עצמם מחשבות חיוביות מכלל המבוגרים בארצות־הברית חוו פוביה חברתית

פוביות ספציפיות הן תגובה לסוגים שונים של עצמים או של מצבים. , פוביות ספציפיות מחולקות לתת־קטגוריות נוספות. לדוגמה, ייתכן כי מי שלוקה בפוביה ספציפית לבעלי חיים תהיה לו פוביה
לעכבישים. בכל המקרים, תגובת הפוביה מתעוררת בנוכחות העצם או המצב הספציפי או בציפייה לקראתו. ממחקרים עולה, כי %12.5 מכלל הבוגרים
בארצות־הברית חוו פוביה ספציפית .

 

הפרעת טורדנות־כפייתיות

בין הלוקים בהפרעת חרדה יש המקובעים בדפוסים ספציפיים של חשיבה והתנהגות. ראו המקרה שלפניכם:
עד לפני כשנה נראה ג'ים כמתבגר נורמלי ברוּך כישרונות, המתעניין בנושאים רבים. ואז, בן לילה כמעט, הפך לזר בודד, מוּדר מחיי החברה בשל
לקויותיו הפסיכולוגיות הוא פיתח טורדנות   אובססיה לרחצה. רדוף על־ ידי המחשבה שלפיה הוא מלוכלך למרות מה שאמרו לו חושיו התחיל
לבלות יותר זמן ברחצת הלכלוך הדמיוני שדבק בו. תחילה הוגבל טקס הרחצה לסופי־שבוע ולשעות הערב בלבד, אך לא חלף זמן רב והטקס כילה
את כל זמנו, ואילץ אותו להפסיק את לימודיו 
ג'ים סובל מהפרעה, המוכרת בשם הפרעת טורדנות־כפייתיות. לפי אומדנים,
%1.6 מכלל הבוגרים בארצות־הברית סובלים מהפרעה זו בזמן כלשהו בחייהם.

מחשבות טורדניות

הן דימויים או דחפים כמו אמונתו
של ג'ים שלפיה אינו נקי החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות על־אף ניסיונותיו של האדם לדכא אותם. אדם חווה אותן כחדירה בלתי רצויה לתודעתו, הן
נראות חסרות טעם תועלת או מעוררות סלידה, ואינן מקובלות על החווה אותן. גם אתם חוויתם, מן הסתם, התנסות טורדנית כלשהי, דוגמת דאגות
טורדניות שפלשו לחיי היום־יום שלכם האם אכן נעלתי את הדלת?" או האם כיביתי את התנור?". מחשבות טורדניות של בני אדם הלוקים בהפרעת
טורדנות־כפייתיות מאלצות אותם לפעול במידה רבה יותר,

גורמות להם מצוקה רבה יותר ועלולות לחבל בתפקוד החברתי או התעסוקתי שלהם.פעולות כפייתיות הן פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה כמו הרחצה של ג'ים המבוצעות לפי כללים או על־פי נוהל טקסי בתגובה על טורדנות.התנהגות כפייתית מבוצעת כדי להפחית את חוסר הנוחות המתקשר למצב מאיים או למניעתו, אך אין בה כל היגיון או שהיא מוגזמת בעליל. בין סוגי הפעולות הכפייתיות האופייניות: דחף בלתי נשלט להתנקות; לבדוק אם כובו האורות או מכשירי החשמל; והדחף לספור עצמים.

לפחות בתחילה, בני אדם הלוקים בהפרעת טורדנות־כפייתיות נאבקים בהתנהגות הכפייתית שלהם. כשהם רגועים, הכפייתיות שלהם נראית להם
חסרת טעם. אך כאשר רמת החרדה עולה, אין ביכולתם לעמוד בפני כוחה של ההתנהגות הכפייתית הטקסית לשחרר את המתח. חלק מן הכאב שאנשים
אלה חווים נוצר בשל התסכול הכרוך בהבנת אופייה הלא רציונלי או המוגזם של הטורדנות שלהם וחוסר יכולתם למגרה.

הפרעת עקה פוסט־טראומטית

 בשיחה בין שתי נשים שהמשיכו להיאבק בתוצאות הלוואי של אונס שחוו. השיחה הציגה את החרדה המתמשכת של שתי הנשים. אחת סיפרה, כי עוברת עליה תקופה ארוכה של פחד וכעס" וחולמת שהיא מותקפת ליד מעון הסטודנטים שבו היא מתגוררת בעוד חבריה צופים בנעשה ואינם נחלצים לעזרתה. השנייה, שנאנסה במהלך ריצה, עדיין פוחדת לחזור לרוץ: כל פעם שאני יוצאת לריצה הפחד אינו מרפה ממני. קצב פעימות הלב שלי מוכפל.ברור שכיום איני יוצאת לריצה לבדי אך הפחד קיים כל הזמן".

נשים אלה סובלות מהפרעת עקה פוסט־טראומטית, הפרעת חרדה שהלוקה בה חווה שוב ושוב את האירועים הטראומטיים באמצעות זיכרונות מייסרים, חלומות, חזיונות שווא או הבזקים לאחור. הפרעה פוסט־טראומטית יכולה להתפתח בתגובה לאונס, לאירועים מסכני־חיים או לפציעה חמורה, ובתגובה לאסונות טבע או מלחמה. אדם יכול לפתח את ההפרעה בתגובה למקרים שבהם היה הוא עצמו קרבן הטראומה, אך גם אם היה עד למצב שבו אחרים היו הקרבנות.

הלוקים בהפרעה פוסט־טראומטית נוטים ללקות בו־בזמן בפסיכופתולוגיות נוספות, דוגמת הפרעת דיכאון, התמכרות לסמים או לאלכוהול וחוסר תפקוד
מיני. מן המחקר עולה, כי כ־%6.8 מכלל הבוגרים בארצות־הברית יסבלו מהפרעה פוסט־טראומטית בשלב כלשהו בחייהם .

סקרים מראיםב עקביות, כי כ־%80 מכלל הבוגרים חווים אירוע שאפשר להגדירו כטראומטי,דוגמת תאונה קשה, מוות טרגי או התעללות גופנית או מינית . במחקר שהשתתפו בו 1,824 בוגרים שבדים נמצא,כי  %80.8 מהם חוו לפחות אירוע טראומטי אחד . במדגם זה חוו גברים יותר אירועים טראומטיים מנשים, אך הסבירות שלפיה ילקו הנשים בהפרעה פוסט־טראומטית הייתה כפולה. לפי החוקרים, המצוקה הגדולה יותר של נשים בתגובה על אירועים טראומטיים עוזרת להסביר את ההבדל.

חוקרים מגלים עניין רב במידת שכיחותן של הפרעות עקה פוסט־טראומטיות בעקבות טראומה רבת נפגעים, שיש לה השפעה נרחבת. לדוגמה, מחקר אחד
בדק סימנים להפרעת עקה פוסט־טראומטית בקרב עובדי הפנטגון שנתיים מבין 14% . בספטמבר 11ב־מתקפת הטרור העובדים שנדגמו דיווחו על סימני הפרעה פוסט־טראומטית. הנפגעים העיקריים
היו מי שנפצעו בעצמם או שראו גופות של הרוגים.

מחקר אחר התמקד בחיילים
אשר שירתו בעיראק במלחמה שלאחר מתקפת הטרור לפני צאתם לקרב ענו %5.0 מן החיילים על הקריטריונים המאבחנים הפרעה פוסט־טראומטית. שלושה עד ארבעה חודשים לאחר שובם מעיראק, לקו %12.9 מאנשי חילות השדה ו־%12.2 מן הנחתים בהפרעה פוסט־טראומטית.

הפרעה פוסט־טראומטית משבשת קשות את חיי מי שסובלים ממנה. כיצד מצליחים החוקרים במשימה המורכבת של חקר מקורות הפרעה זו והפרעות
חרדה אחרות? יש בהבנת המקורות משום תקווה שאפשר להדביר את המצוקות הפסיכולוגיות.

הסיבות להפרעות חרדה

כיצד מסבירים פסיכולוגים את התפתחותן של הפרעות חרדה? כל אחת מארבע
הגישות האטיולוגיות שהצגנו ביולוגית, פסיכודינמית, התנהגותית וקוגניטיבית מדגישה גורמים שונים. הבה נראה כיצד מוסיפה כל אחת מן הגישות דבר מה
ייחודי להבנת הפרעות חרדה.

הגישה הביולוגית

חוקרים שונים גורסים, כי להפרעות החרדה יש מקורות ביולוגיים. אחת התיאוריות מנסה להסביר מדוע פוביות מסוימות, דוגמת פוביה מעכבישים
או מגבהים, נפוצות יותר מאשר פחדים מסכנות אחרות, דוגמת חשמל. מכיוון שרבים מן הפחדים חוצים תרבויות, החוקרים סבורים, כי בנקודת זמן כלשהי במהלך האבולוציה, שיפרו פחדים מסוימים את סיכויי ההישרדות של אבות אבותינו. ייתכן כי האדם נולד עם נטייה מולדת לפחד מכל דבר אשר התקשר בעבר האבולוציוני למקורות של סכנה חמורה. לפי השערת המוכנות, אנו נושאים נטייה אבולוציונית להגיב מהר ו"בלא מחשבה" על גירויים ששימשו בעבר מקור פחד לאדם .

ואולם, השערה זו אינה מסבירה סוגי פוביות המתפתחים בתגובה לעצמים או למצבים שלא הייתה
להם משמעות הישרדותית במהלך ההיסטוריה האבולוציונית, כמו פחד ממחטים, מנהיגה או ממעליות. העובדה שתרופות מסוימות מקִלות סימפטומים של חרדה ואילו אחרות יוצרות
אותה יש בה כדי להעיד על תפקידה של הביולוגיה בהפרעות חרדה . לדוגמה, כאשר יורדת רמת הנוירוטרנסמיטור גאבא במוח, אנו חווים לעתים קרובות תחושת חרדה, וכי נעשה
שימוש מוצלח בתרופות המשפיעות על רמות הגאבא לצורך טיפול בכמה מסוגי הפרעות החרדה.
חוקרים משתמשים גם בטכניקות הדמיה כדי לבחון את אתרי המוח הקשורים בהפרעות אלה.

להלן תיאור מחקר על הפרעה פוסט־טראומטית.
בין מי שסובלים מאירועים טראומטיים יש המפתחים הפרעה פוסט־טראומטית ויש מי שאינם מפתחים הפרעה כזו. קבוצת חוקרים השתמשה בסריקות fMRI כדי לגלות דפוסים שונים של פעילות מוחית בקרב בני אדם משתי קטגוריות אלה  המחקר התמקד בפעילות המוחית שהתעוררה בעת שהמשתתפים בניסוי העלו זיכרונות של אירועים עצובים, מעוררי חרדה וטראומטיים בחייהם. המשתתפים שחוו טראומה אך לא פיתחו הפרעה פוסט־טראומטית הראו פעילות רבה יותר באזורי המוח בתלמוס הקדמי וברכס החגורה הקדמי הממלאים תפקיד בעיבוד רגשי, לעומת אלה שחוויותיהם הטראומטיות גרמו להפרעה פוסט־טראומטית. הבדלים אלה בפעילות המוח חלו על כל שלושת סוגי הזיכרונות כלומר, עצובים, מעוררי חרדה וטראומטיים.

הכלליות של הממצא מלמדת, כי בקרב המשתתפים שפיתחו הפרעה פוסט־טראומטית גרמו החוויות הטראומטיות לשיבוש ניכר באופן תגובת המוח
לאירועים רגשיים.מחקר זה ממחיש מדוע טכניקות הדמיה יכולות לסייע להעמקת הידע על היסודות הביולוגיים של הפרעות חרדה. תוצאות דומות נתקבלו לגבי הפרעות אחרות. לדוגמה, סריקות PET גילו הבדל בתפקוד קולטני גאבא בין מוחם של
לוקים בהפרעת פניקה לבין משתתפים בקבוצת ביקורת .

הבדלים אלה עשויים לסייע להבנת התפרצותה של הפרעת פניקה. טכניקות MRI חשפו אנומליוֹת רחבות ביותר במוחם של מטופלים הלוקים בהפרעת טורדנות־כפייתיות; כמות סיבי העצב העטופים במיילין במוחם של מטופלים אלה הייתה קטנה במידה ניכרת מזו שבמוחות נורמליים.
החוקרים מנסים להבין את הקשר בין אנומליוֹת אלה במוח לבין הסימפטומים של הפרעת טורדנות־כפייתיות.

לבסוף, מחקרי משפחות ומחקרי תאומים מצביעים, כי יש יסוד גנטי לנטייה המוקדמת לחוות הפרעות חרדה . לדוגמה, הסבירות שלפיה צמד תאומים זהים זכרים ילקו בפוביה חברתית או ספציפית גדולה במידה ניכרת מן הסבירות שלפיה שני תאומים לא זהים זכרים ילקו בה. עם זאת, ראוי לזכור כי בין התורשה לסביבה מתקיימים תמיד יחסי גומלין. לדוגמה היבטים רבים של האישיות הם תורשתיים. ממחקרים עולה, כי חלק מן ההשפעה של הגנים על הפרעת עקה
פוסט־טראומטית מתעורר מכיוון שהבחירות שבני אדם בעלי תכונות אישיות שונות עושים בחייהם מפחיתות או מגבירות את הסבירות שיחוו טראומות.

הגישה הפסיכודינמית

המודל הפסיכודינמי יוצא מנקודת הנחה, שלפיה סימפטומים של הפרעות חרדה נובעים מקונפליקטים או מפחדים נפשיים המונחים בבסיסם. הסימפטומים
הם ניסיונות להגן על הפרט מכאב פסיכולוגי. וכך, התקפי פניקה הם תוצאה של קונפליקטים בלתי מודעים המתפרצים אל התודעה. נניח, למשל, שילד
מדחיק מחשבות, שיש בהן קונפליקט, על תשוקתו לברוח מסביבה ביתית קשה. בשלב מאוחר יותר בחייו, עצם או מצב המסמל את הקונפליקט עלולים להפעיל פוביה.

גשר, לדוגמה, עשוי לסמל את הנתיב שעל האדם לעבור מעולם הבית והמשפחה לעולם החיצון. מראה הגשר יאלץ את הקונפליקט הבלתי מודע לעלות לתודעה ויביא בעקבותיו פחד וחרדה האופייניים לפוביות. הימנעות מהליכה על גשרים תהיה ניסיון סמלי להתרחק מן החרדה הנטועה בחוויות
הילדות בבית.

בהפרעות טורדנות־כפייתיות, ההתנהגות הטורדנית נראית כניסיון להתיק את החרדה שנוצרה על־ידי תשוקה או קונפליקט מאיימים, אולם מעוררי פחד רב
ביותר, אל מושא הטורדנות. המרת הדחף האסור בטורדנות, הלוכדת אותו באופן סמלי, מביאה לאדם הקלת מה. לדוגמה, ייתכן כי שורשי החרדות הטורדניות מלכלוך שחווה ג'ים, המתבגר שכבר התוודענו אליו בדיוננו, טמונים בקונפליקט
בין כמיהתו לפעילות מינית לבין פחדיו שמא ילכלך" את שמו הטוב. כמו כן, עיסוק כפייתי במשימה טקסית שולית כגון רחיצת ידיים מאפשר לפרט
להימנע מהתמודדות עם הסוגיה המקורית שיצרה את הקונפליקט הבלתי מודע מלכתחילה.

הגישה ההתנהגותית

הסברים התנהגותיים לחרדה מתמקדים בדרך שבה סימפטומים של הפרעות חרדה מקבלים חיזוק או מותנים. חוקרים אינם מחפשים קונפליקטים בלתי
מודעים או חוויות משנות הילדות המוקדמות, כיוון שתופעות אלה אינן ניתנות לצפייה ישירה.  חוקרים נוהגים להשתמש, לעתים קרובות,בתיאוריות התנהגותיות כדי להסביר את התפתחותן של פוביות הנתפסות כפחדים מותנים בהתניה קלאסית.

 לפי הגישה ההתנהגותית, עצם או מצב
שהיה ניטרלי נעשה גירוי לפוביה כאשר הוא מזווג לחוויה מפחידה. לדוגמה,ילד שאמו מזהירה אותו בצעקות רמות מפני נחש מתקרב עלול לפתח פוביה
מנחשים. בעקבות חוויה זו, אפילו המחשבה על נחשים עלולה להציף אותו פחד. פוביות ממשיכות להישמר בשל הפחתת החרדה המתרחשת בעקבות
התרחקותו של הפרט מן הסיטואציה המפחידה.

ניתוח התנהגותי של הפרעות טורדנות־כפייתיות מעלה, כי התנהגויות כפייתיות נוטות להפחית את החרדה המתקשרת למחשבות טורדניות ובכך מחזקות את ההתנהגות הכפייתית. לדוגמה, אם אדם חרד מהידבקות במחלות בעקבות נגיעה בזבל, אזי רחיצת הידיים מפחיתה את החרדה ולכן מחזקת את ההתנהגות הכפייתית. בדומה לפוביות, גם הפרעות טורדניות־כפייתיות ממשיכות להישמר בשל הפחתת החרדה הנגרמת בעקבות ההתנהגויות הכפייתיות.

הגישה הקוגניטיבית

גישות קוגניטיביות לחרדה מתרכזות בתהליכי התפיסה או בעמדות העלולות לעוות את האופן שבו אדם מעריך את הסכנה הניצבת בפניו. אדם עשוי להפריז בהערכת טיבו של איום או במידת ממשותו, או להמעיט בהערכת יכולתו להתמודד עם האיום ביעילות. לדוגמה, אדם הלוקה בפוביה חברתית, ועומד לשאת נאום בפני קבוצה גדולה, עלול להזין את החרדה שלו באופן זה:מה יהיה אם אשכח את מה שהתכוונתי לומר? איראה מטופש בפני כל
האנשים האלה. ואז אתעצבן עוד יותר ואתחיל להזיע, והקול שלי ירעד,ואיראה עוד יותר מטומטם. מהיום והלאה, בכל פעם שמישהו שהיה בקהל יראה אותי, הוא יזכור אותי כאותו אוויל שניסה לשאת נאום.

בני אדם הסובלים מהפרעות חרדה עלולים, לעתים, לפרש את המצוקה שלהם כאות לאסון קרב ובא. תגובתם עלולה להפעיל מעגל קסמים, שבו הפחד מאסון מגביר את החרדה, אשר מחריפה את תחושות החרדה ומספקת אישור לפחדיו.

פסיכולוגים בחנו את הגישה הקוגניטיבית באמצעות מדידת הרגישות לחרדה:האמונה כי לסימנים גופניים דוגמת קוצר נשימה או פעימות לב מוגברות עלולים להיות תוצאות מזיקות. אנשים שיש להם רגישות גבוהה לחרדה נוטים להסכים עם משפטים דוגמת כשאני מבחין שלבי פועם במהירות אני חושש מהתקף לב". במחקר אחד העריכו חוקרים את הרגישות לחרדה של קבוצת סטודנטים, שעמדו לעבור קורס מלחיץ במסגרת קורס צוערים בסיסי באקדמיה של חיל האוויר האמריקני. כ־%20 מן הסטודנטים שנמצאו מעל המאון ה־90 ברגישות לחרדה חוו התקפי פניקה במהלך חמשת שבועות הקורס,לעומת %6 בקרב שאר החברים בקבוצה . נתונים אלהמלמדים, כי בני אדם מסוימים עלולים לחוות התקפי פניקה, כיוון שעוררות גופנית מקבלת אצלם פירוש מפחיד.

כמו כן עולה מן המחקרים, כי מטופלים הלוקים בחרדה תורמים לשימור חרדתם באמצעות שימוש בהטיות קוגניטיביות, המבליטות את הגירויים
המאיימים. לדוגמה, מחקר אחד בחן את יכולתם של משתתפים לקרוא בשם למילים המתקשרות לגוף למשל: מסוחרר, מתעלף וחסר נשימה לעומת מילות
בקרה למשל: עדין, אטי וידידותי  שהופיעו על גבי צג מחשב במשך מאית שנייה בלבד. משתתפים שסבלו מהפרעת חרדה גילו יכולת רבה יותר בזיהוי
מילים המתקשרות לגוף לעומת המשתתפים בקבוצת הביקורת הבריאה .

בדומה לכך, מטופלים שסימני הפרעת הטורדנות־כפייתיות שלהם התמקדו בסוגיות ניקיון צפו בחוקר, הנוגע בסדרת עצמים בממחטה נקייה
שלא נגעו בה" או בממחטה מלוכלכת ומשומשת". במבחן זיכרון שנערך לאחר מכן, מי שסבלו מהפרעת טורדנות־כפייתיות גילו יכולת טובה יותר להיזכר
בעצמים ה"מלוכלכים" מאשר ב"נקיים" . מחקרים כאלה מאששים, כי הלוקים בהפרעות חרדה ממקדים את הקשב בהיבטים של העולם, העשויים להזין את החרדה שלהם.
כל אחת מן הגישות העיקריות להפרעות חרדה עשויה להסביר חלק מן החידה האטיולוגית. מחקרים נוספים שתערוך כל אחת מן הגישות יבהירו את הסיבות
להפרעות ולפיכך גם את מסלולי הטיפול האפשריים.