הלימוד היומי בתורת מרן | יום שני י"ב בניסן ה'תשפ"ג

א. ישראל ששאל או לוה ככר חמץ מחבירו קודם פסח, צריך לפורעו ככר אחר לאחר הפסח, ואין בזה משום חמץ שעבר עליו הפסח, כיון שאכלו ואינו בעין. ואם אינו פורעו יש בו משום גזל. ומותר לפורעו מעות אפילו בפסח.

ב. חמץ שנמכר לגוי כהלכה, מותר לאוכלו ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, ואין לאוסרו משום מוקצה, דלא אמרינן מיגו דאתקצאי בבין השמשות במוקצה מחמת יום שעבר. אולם לא יטול מהחמץ בעצם יום השביעי של פסח, שאם כן הרי הוא עובר עליו בבל יראה ובבל ימצא, וגם הרי הוא חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח שאסור בהנאה. וכן אם הגוי מעצמו מביא לישראל חמץ בשביעי של פסח, ומניחו בביתו, לא יקבלנו הישראל, וגם לא יהא ניכר מתוך מעשיו שהוא חפץ בו, ונכון שיאמר בפירוש שאינו רוצה שתקנה לו רשותו.
(חזון עובדיה פסח)

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן