פרקטיקה מופשטת | דבר תורה לפרשת ויחי | הרב אפרים ארנברג

פרקטיקה מופשטת

בין לימוד תאורטי ליישום פרקטי ישנו מתח מתמיד. מחד, כל לימוד מוכרח להימסר תוך המחשת התוכן באמצעות הדגמה והמשלה. רעיון המועבר ללא שימוש בדוגמאות ומשלים נותר 'מרחף' וחסר אחיזה במציאות. המחשה כזו של נושא תאורטי מאפשרת תפיסה בהירה של הרעיון המוסבר. אך מאידך, המשלים והביאורים גם 'כולאים' את הרעיון בתוך ההקשר הספציפי דרכו הוא הומשל. ככל שהאדם מבין נושא מתוך הקשר מסוים, כך הרעיון נותר כתובנה 'מקומית' בנושא המדובר, ללא יכולת לייחסו למגוון תחומים.

ולמשל…
כלל יסודי בקבלה ובחסידות מלמד כי ״בין יש ליש, חייב להיות אין". כלומר, במעבר בין שני מצבים בעלי שוני מהותי מוכרח להיות רגע של היעדר. דוגמה מצויה לכך היא זריעת גרעין בקרקע; טרם שיצמח מאותו גרעין עץ נושא פירות, מוכרח הוא להירקב ולאבד מצורתו הראשונה. אמנם, ניתן לטפח גרעין יפה ומצוחצח ללא ריקבון; אך באם רוצים מציאות אחרת, 'יש' מחודש לחלוטין, על הגרעין לאבד את ישותו הראשונית בטרם יהפוך למהות אחרת מהות של עץ.
ניתן להמחיש זאת בדוגמאות רבות. למשל: שיפוץ מבנה יכול להיעשות תוך שיפור ושכלול של הקיים החלפת ריהוט, צביעה, הוספה ושינוי. אך באם מעוניינים בשינוי קוטבי למשל, הפיכת בית פרטי לגורד-שחקים לא די בשיפוצים ובתיקונים. ישנו הכרח להרוס עד עפר, לחפור יסודות חדשים ולבנות מבנה חדש.

גם בנפש, ישנם תהליכים רבים שעוברים על האדם; שיפור והתקדמות, משברים ותהפוכות. כאשר שני חברי ילדות נפגשים לאחר שנים רבות, פעמים שנדמה להם כי ידידם השתנה מן הקצה אל הקצה. אולי חזר בתשובה וגידל זקן, וייתכן ש׳הצמיח׳ גם כובע וחליפה… אך לעיתים די בשיחת עומק קצרה להיווכח שתחת המעטה המחודש נותרה אותה אישיות זכורה. לעומת זאת, פעמים שנמצאים עם אדם כלשהו בקשר רציף, ללא מעבר שנים וללא גידול זקן, כך שכאשר נפגשים עימו, במבט ראשון נדמה שלא חל בו כל שינוי; אך טלטלה נפשית מהותית מצב משפחתי יוצא דופן, התמודדות רפואית משמעותית וכדומה חוללה שינוי קוטבי באישיותו. על אף חוסר-הנִכָּרוּת השטחי, הרי ששיחה קלה עם אותו חבר מותירה תחושה שכבר לא עומד כאן אותו אדם מוכר מלפני חודשיים. האישיות שהייתה 'התאיינה', ו״פנים חדשות באו לכאן״.

כל אלו דוגמאות הממחישות את הרעיון המוזכר. אכן, הסברה בדרך משל והמחשה מקרבת את התוכן לשכל הלומד ומאפשרת הבנה מיושבת; אך יחד עם זאת, ישנו צד שני למטבע. מחד, אדם שיקרא את ההסבר לעיל, מתוך התבוננות בדוגמאות המוזכרות, אכן יקבל הבנה מוחשית של הרעיון הנידון. אך מאידך, ספק אם הרעיון כפי שהובן משמר את הפשיטות המקורית של המושג בטהרתו. הבנה שצומחת מתוך המשלים הנ"ל מותירה את המושג שבוי בהקשרים דרכם הוא הומחש. אכן הושגו תובנות בנושא בוטניקה, מעט ארכיטקטורה וקצת פסיכולוגיה, כך שאם ייתקל אדם בצורך לחדש מבנה או להצמיח עץ, סביר שהוא יוכל ליישם את תובנותיו בצורה מיטבית. אך הכלל המדובר לא מצטמצם לאף אחת מהדוגמאות המדוברות. הכלל שבין יש ליש חייב להיות אין, אינו שייך לפסיכולוגיה או בוטניקה. אדרבה, הוא לא 'שייך' לאף תחום ומסיבה זו עצמה הוא גם שייך לכל התחומים כולם. אלא שבכדי לחוש את השייכות של רעיון מסוים לכל תחום, מוכרחים להשיגו בצורתו המופשטת, ולא רק כפי שהוא מופיע בהקשר מסוים.

אם כן, דוגמא זו הציפה לנו סתירה מובנית. מחד, הבנה והשגה תלויות בהמחשה של רעיונות מופשטים. אך מאידך, הבנה מעמיקה מצריכה השגה של המופשטוּת דווקא, כזו שתאפשר גמישות להחיל את התוכן על ריבוי תרחישים אין-סופי. אדם המבין את פרטי הדוגמאות, ללא השגה בעומק הסברא המופשטת, חסרה לו החיוּת המניעה את הרעיון. לעומתו, אדם שמשיג רק בהפשטה מותיר את המושג ערטילאי ללא תחושה של ממשות קונקרטית.
כפי שהוא בלימוד, כן הוא גם בידיעת ה'. התבוננות מצריכה הליכה ב״רצוא ושוב״ מהפרטים, לכללים, וחוזר חלילה. למידה והבנה של דרכי ה', התחקות אחר מידותיו והשגה מופשטת באלוקות חיוניות בכדי להידבק בבורא אך בכך לא די. על כל רעיון להיות מומחש בתוך תרחישי החיים המסוימים ביותר. רק כך מתאמתות התובנות המופשטות ומתיישבות על הדעת והלב. אף אם אדם רואה השגחה פרטית, או חש את נוכחות ה' בתרחישים רבים, מבלי שתהיה לו הבנה רחבה בידיעת האלוקות, הבנה והסברה בדרכי ה', הרי שהאירועים ייוותרו כחוויות מקומיות. רק כאשר המקרים הפרטיים באים בהמשך ללימוד עיוני ומופשט משמשים הם לאמת תובנות קיומיות החורגות מהמקרה הפרטי.

בדרך זו, ככל שרעיון מסוים מתאמת בעוד ועוד מפרטי ההוויה, כך מוחשיותה של ההשגה מתפשטת מעבר להקשר המקומי ומחלחלת למושג בכללותו, עד כדי שרעיון מופשט מתאמת לא פחות מהתרחיש הגשמי והמוחשי ביותר.

על-פי מי השילוח חלק א, פרשת ויחי, ד"ה "ויחי יעקב" הא'

רוצים לקבל דברי תורה נוספים? קישור להרשמות לתפוצה בקישור