נהג מונית סירב להסיע עיוור המלווה בכלב נחיה ואף השפיל אותו

אדם עיוור, המלווה על ידי כלב נחייה ומוכר כנכה בשיעור של 100%, הלך עם אשתו לקניות, כשבשלב מסוים הרגיש לא טוב, הם החליטו להזמין מונית חזרה לביתם. עם הגעת המונית, הניחה האישה את הקניות שערכו בספסל האחורי של המונית ופתחה את הדלת הקדמית, על מנת שבעלה וכלב הנחייה יוכלו להיכנס. בשלב זה, הנאשם סרב להכניס את המתלונן, בטענה שהוא אינו מסיע כלבים. כל ההסברים כי מדובר בכלב נחייה ושהוא מחויב להסיעם על פי חוק, עלו בתוהו. בנוסף, נהג המונית צעק על אשתו של המתלונן ש"תסתלק מהמונית" ולאחר שהיא הוציאה את הקניות מהמונית, נסע הנאשם מהמקום. הנהג התקשר לתחנת המוניות וביקש לשלוח מונית אחרת. כתוצאה מהתנהגותו, המתלונן נפגע, חש אובדן שליטה, בושה וזלזול והרגשתו הפיזית הורעה.

כנגד נהג המונית הוגש כתב אישום, שמייחס לו עבירה של הגבלת זכותו של אדם עם עיוורון להשתמש בתחבורה ציבורית. הנאשם כפר בתחילה במיוחס לו, והתיק נקבע לשמיעת ראיות, אולם בטרם הושמעו הראיות, הודיעו הצדדים שהגיעו להסדר טיעון, שבמסגרתו הנאשם חזר בו מהכפירה, הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו.

בעדותו הדגיש המתלונן, כי בהיותו עיוור הוא מופלה בצורה בוטה בעקבות תופעה של נהגים, שמסרבים להעלות עיוורים עם כלבי נחייה, דבר הפוגע בביטחון העצמי ובתחושת העצמאות. בנוסף, ב"כ המאשימה טענה כי התנהגותו הקשה והבוטה של הנהג כלפי המתלונן וסירובו להסיע את המתלונן עם כלבו מהווים פגיעה משמעותית בשוויון וביכולת ההתניידות וקיום חיים עצמאיים של אנשים עם מוגבלות.

ב"כ הנאשם לא הקל ראש בחומרת האירוע, אך טען כי אין מדובר בתופעה. בנוסף, ביקש לתת משקל להודאתו של הנאשם, לזמן שחלף מהאירוע ועברו הנקי של הנאשם. כמו כן, ביקש לתת משקל לכך שהנאשם הזמין מונית חלופית למקום, ולנסיבותיו האישיות, הבריאותיות והכלכליות, של הנאשם.

השופטת, סגנית הנשיאה טל תדמור- זמיר, הדגישה כי העבירה בה הורשע הנאשם פוגעת בעיקרון השוויון ובמתן הזדמנות לכלל אזרחי המדינה, לרבות אנשים עם מוגבלות, לחיות חייםעצמאיים ומלאים. השופטת גזרה על הנהג הנאשם עונש של קנס כספי, תשלום פיצויים למתלונן והתחייבות להימנע מלעבור עבירה דומה.