"בכבוד, משה"

מי שמבקר ברשתות החברתיות בזמן האחרון נחשף למחברי ספרים שמקדמים באגרסיביות את הספר האחרון שלהם עם מילת הקסם 'הקדשה'. אי אפשר לפתוח פייסבוק בלי להיתקל בהצעה לרכוש מארז עד החגים וכך לזכות בהקדשה.

נתעלם רגע מהמחברים/ות ונתמקד בתופעה. יש כאן קונים שחושבים שהספר עצמו לא מספיק מעניין אותם, או שמעניין אבל החודש לא מתאים להם להוציא 80 שקל. אבל מול המילים "ליוני בכבוד, מוטי", הם לא יכולים לעמוד ומשלמים.

אני מחכה לפסיכולוג שיסביר איך הדינמיקה הזאת בדיוק עובדת. אם מה שחשוב לקונים זה בעיקר ההקדשה, הם יכולים גם להביא מהבית סתם ספר ולבקש מהמחבר לחתום, בפחות כסף. וכמה יעלה להם לשלם על פתק קטן עם השרבוט? 50 שקל? 30? אבל הם מוציאים 80, ומקבלים את הספר החדש. כאילו, אם אתם אוהבים את הספר תקנו בכל מקרה, ואם לא מה עושה לכם ההקדשה.

הייתי מבין אם העט של המחבר/ת היה שווה בתור השקעה, שבעוד הרבה שנים הקונים יוכלו לדרוש סכום יפה עבור הספר עם מילות המחבר בכבודו ובעצמו. אבל כולם יודעים מה יהיה עוד הרבה שנים: יותר סביר שאף אחד לא יזכור לא את הספר ולא את המחבר. אין ברירה אלא לומר שכשהמחבר חותם את שמו באופן אישי לקונים, הוא מוכר להם יחס. הספר לא שווה עד כדי לשלם עליו, אבל זה שונה אם המחבר/ת הנודע ישב בעצמו וטרח לכתוב "בכבוד". לי. אישית. אחר כך אפשר גם להשוויץ בזה מול החברים, עוד רגש חשוב. אם יצרני במבה היו יכולים הם גם היו חותמים, כדי לקדם את המוצר שלהם.

.מדובר בסוג קונים שמוכנים לשלם גם אם אין למוצר ערך שימושי או כלכלי. אנשים כאלה הם חלומו של כל איש שיווק. כי לא משנה אם רוצים למכור להם שואב אבק או מפלגה להצביע, הם פלח הזהב הזה שלא צריך להתאמץ לתת לו משהו בעל ערך אמיתי, כל מה שצריך זה למצוא את האוירה המתאימה שתפעיל להם את הבלוטות והם יוציאו את הארנק. אני לא יתפלא אם יש מאכערים שמספסרים ברשימות סודיות של אנשים שקונים ספרים עם הקדשה, ומוכרים את זה לחברות מסחריות.

בקיצור, כשמציעים לכם מארז של שני ספרים לחג, אם אתם אוהבים את הסגנון של המחבר תרוצו ותקנו. ואם לא אל תקנו גם תמורת קשקוש בפינת הדף, אחרת לא תבינו איך פתאום מתחילים להתקשר להציע לכם לרכוש חופשה או מנוי במפעל הפיס. ואם המילים "בכבוד, מיהושפט" בכל זאת מעבירות בכם רטט של התרגשות, תקרעו חתיכת נייר, תבקשו יפה מהמחבר לקשקש ותמסגרו בסלון. יצא יותר זול מ-80 שקל.