תרגיל הישרדותי

דווקא בתקופה שבה אנו מציינים את ימי הזיכרון הלאומיים ואת עצמאות מדינתנו, לעימות הפומבי בין הנשיא ביידן לרוה"מ נתניהו על פעולה ברפיח, שבעקבותיה מעכב ביידן את משלוח הנשק, יש משמעות.
ההתעקשות של נתניהו להיכנס לרפיח, גם אם לא התכוון לכבוש אותה, הניבה לו רווח כפול, גם שינוי תדמיתי בדעת הקהל בישראל, וגם את הרגעת הרוחות בתוך ממשלתו, אפשר לומר שבינתיים הוא הצליח בזה.
הסירוב של הנשיא ביידן למנוע משלוח נשק, למרות שצה"ל לא נכנס לעומק רפיח, עלול לגרום לו הפסד כפול, גם בדעת הקהל האמריקאי בזה שהיריב המר שלו דונלד טראמפ משאיר לו אבק בסקרים, וגם כנראה הוא הולך להפסיד את האלקטורים שהוא כה זקוק להם במדינות המתנדנדות בבחירות לנשיאות, אם אכן ימשיך בהתנהלותו הלקויה, סביר להניח שמהבית הלבן הוא יעבור להתגורר בבית האבות השכונתי בוושינגטון די.סי.
בגלל השליטה של צה"ל בצד העזתי במעבר רפיח, מצרים מחריפה את הצעדים נגד ישראל, השבוע הם הודיעו שבכוונתם להצטרף להליך של דרום אפריקה נגד ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, שדן שוב בבקשה של דרום אפריקה במתן צווים נגד ישראל בשל פעולתה ברפיח, המהלך שמצרים עשתה אמנם נראה רע מאוד ועלול להעמיד בסכנה את המשך הקשרים בין המדינות, אבל  המהלך הזה יכול לבסוף עוד להועיל לישראל, שהרי ברגע שמדינה נכנסת להליך קיים היא הופכת לצד בהליך בכל דבר ועניין, ובגלל שמצרים כרגע מסרבת לפתוח את מעבר רפיח לסיוע הומניטרי, ואחרי שבית הדין בשעתו הורה לישראל להגדיל את כמות הסיוע לרצועה, לא מן הנמנע שבית הדין יורה למצריים לפתוח את המעבר השנוי במחלוקת כדי להכניס סיוע, ואף עלול להורות לה לאפשר יציאה של פליטים עזתים דרך רפיח למצרים. 
אם צו שכזה יינתן, זה ישנה לחלוטין את הלחימה ברפיח ויאפשר לצה"ל להתמקד יותר במציאת החטופים ופחות במניעה בפגיעה 'בבלתי מעורבים'.
בכל מה שנוגע לרפיח, נתניהו אומנם קיבל אומץ מול מנהיגי העולם, אבל בכל מה שנוגע מול ראשי הקואליציה, האומץ נעלם והפחד חוזר להשתלט עליו מהחשש לפירוק הממשלה.
חששו של נתניהו לא לשווא, חוק  הגיוס שמסרב לעזוב אותנו חוזר לשיח עם כל העוצמה, וכל שר בתורו מנסה להפיק ממנו רווח פוליטי, גנץ, שמרגיש חטוף בממשלת החירום של נתניהו, זיהה שחוק הגיוס הוא תחנת היציאה האחרונה מהממשלה, שעומדת לו כמו קוץ בגרון.
החרדים מבחינתם הסכימו להתגמש ברוב הסעיפים במתווה המוצע, ורק האיש והתעלומה גלנט, עודנו נשאר חידה לא פתורה, מחד, הוא מעוניין בהפלת נתניהו לא פחות מגנץ, והסיבה לכך ברורה, ומאידך, הוא הצהיר שהוא לא מעוניין בבחירות באמצע לחימה, אפשר להעריך שהוא בונה על כך שבג"ץ יפתור לו את הפלונטר, (ויש לו על מי לסמוך).
מבחינת נתניהו העימות המתמשך והמתוקשר בינו לבין גלנט חמור יותר מהעימות שלו עם בייידן, והוא במילכוד, מצד אחד לפטר אותו בזמן מלחמה הוא לא יכול, ומהצד השני גלנט לא יתפטר מיוזמתו.
לאחר שראשי המפלגות שוב לא הגיעו להבנות, החוק לא עלה בישיבת הממשלה, גנץ מבחינתו מעוניין להידבק למתווה השירות הישראלי כלשונו שהוא הציע בידיעה שזה יגרום לכאוס בממשלה ועלול לגרום להפלתה.
דרעי ומזכיר הממשלה פוקס, הזוג שאפשר לומר שלא נס ליחם מתרגילים מבריקים, נברו בבויידעם החוקים של הכנסת הקודמת, והופ!, מצאו את חוק הגיוס הקודם שגנץ בעצמו הגיש והצביע עבורו בקריאה ראשונה, למרות שגם בחוק הזה שטומן בתוכו לראשונה סנקציות כלכליות אם לא יעמדו ביעדי הגיוס שקבעו, החרדים יצטרכו לבלוע את הגלולה המרה בעל כורחם וללא טיפת מים.
המטרה בהחייאת החוק, היא גם כדי להביך את גנץ בחוק שהוא עצמו העלה בשבתו כשר הביטחון, ובנוסף לאותת לבג"ץ שהם לא מתעלמים מהדד ליין שהציב להם בעניין. אם בעבר תרגיל כזה היה טורף את הקלפים, כיום זה שונה, כי מי שנותן את הטון ואת המילה האחרונה זה בית המשפט העליון שלא לצדק, וגם אם החוק יעבור בכנסת הנוכחית בשלוש קריאות, הוא יגיע שוב לפתחה של הרשות השופטת, שלא ששה לתת חמצן לנתניהו ולממשלתו הימנית, וללא קונצנזוס בממשלה ובכנסת לחוק, הסיכוי שבג"ץ יכשיר אותו דומה לסיכוי שהם יכשירו מאחז באיו"ש.
לפחות בהעלאת החוק נתניהו והחרדים מרוויחים זמן יקר שהם כה זקוקים לו, עד לדד ליין הבא שיקבלו.