רגע של פרידה: איילת שקד בטור פרידה "מודה לכם"

לאחר שלא עברה את אחוז החסימה, נפרדת היום איילת שקד מהחיים הציבורים ומפרסמת את טור הפרידה שלה.

"עשר שנים עברו מאז נכנסתי לפוליטיקה" כתבה שקד "בכל יום ויום, במהלך השנים האלה, ביקשתי לשרת את הציבור ששלח אותי לכנסת.
בכל לבבי, בכל נפשי, בכל מאודי. כמעט כל יום היה קשה, אך כמעט כל קושי היה מוצדק.
עבורי, לא הייתה, וגם לא תהיה, זכות גדולה יותר מאשר לשרת את עם ישראל בכנסת, בממשלה. בכל מקום.

קיבלתם אותי לפני עשר שנים – נציגה לא מגזרית של המגזר הדתי-לאומי. וכזו השתדלתי להיות. ולצד זה, כמובן – נציגת המחנה הלאומי הכולל. אין גבול להערכה שיש לי אליכם.
אתם ציבור מדהים.

הייתי הפוליטיקאית הראשונה ממחנה הימין לפרוש את חזונה הברור לתיקון מערכת המשפט. אחרי באו כל השאר.
נדמה לי שלא היה שר משפטים לפניי שהשקיע כל כך הרבה אנרגיה פוליטית בשינוי הרכב בית המשפט העליון. בשינוי השפה. בשינוי הפרדיגמה כולה. וברוך ה', קצרנו הצלחות.
במשרד הפנים הובלתי לאחרונה את הקמת ארבעה עשר היישובים החדשים בנגב הבאתי לתנופת בנייה בכל רחבי הארץ, חיזקתי את השלטון המקומי וצמצמתי רגולציה.

עמדתי כחומה בצורה להגן על שער הכניסה למדינת ישראל. גם אל מול לחצים אדירים, גם אל מול נחשולים בינלאומיים, ידענו לעצב מדיניות הגירה אחראית וטובה.

לצערי, גם בתוך המחנה שלי ספגתי לא פעם חיצים ממי שאצה להם הדרך.
ממי שכנראה מאמינים שמהפכות בסדר גודל היסטורי אמורות להתרחש במהירות שבה מקלידים ציוץ ארסי ומתוחכם בטוויטר. ובכן, הן לא. ובכל זאת, אני שמחה ומאוד גאה שהחזון שפרשתי הפך, שבע שנים אחרי כניסתי למשרד המשפטים, לחזון נפרץ בימין כולו.

אני מבקשת להודות מעומק הלב ליוסי ברודני שיצא איתי למסע הזה. אתה אדם מדהים ושותף נדיר. אני מאחלת לכל אחד שיוצא לקרב מישהו כמוך שיעמוד לצידו. לחגית משה, יו"ר מפלגת הבית היהודי, שהאמינה כמוני שיש מקום לבית יהודי חזק בכנסת. ולכל שאר חברי הרשימה – אמיתי, ניצנה, יום טוב ואורנה, תודה על השותפות שלכם.

תודה על האומץ שהיה לכם לצעוד איתי יחד בדרך שידענו מראש שתהיה לא פשוטה.
ולפעילים המדהימים של הבית היהודי –
אתם לימדתם אותי שלא לפחד מדרך ארוכה.
ואכן, יש עוד דרך לפנינו. אני מאמינה במאת האחוזים בדרכנו. היא תצליח, והיא תעלה, והיא תפרח. אתם הכוח שלי. רק בזכותכם יצאתי למסע הזה.

בשנות המסע הזה היו מהלכים קשים ומורכבים.
כאלה שקרעו אותי.
אפשר לסכם אותם בכל מיני צורות, והתייחסתי אליהם בדרכים שונות, אבל נדמה לי שהמילים של יענקל'ה רוטבליט הן הטובות מכולן:
"לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי,
בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת.
"אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו
גם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות"

אני מודה לכם, ואוהבת אתכם עד בלי די. אמשיך לפעול למענכם. אמשיך לפעול בדרכנו. בכל מקום שבו אהיה. שלכם, איילת. סיימה