נשק יום הדין של ממשלת בנט ולפיד

ריח הבחירות החריף שמורגש בישראל מגיע משכרון הסקרים, המהלכים הפוליטיים האחרונים ומהתייעצויות פוליטיות. בזמן שניר אורבך מורח את הזמן ולא החליט מתי לפזר את הכנסת הוא נפגש עם יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני על מנת לקדם את האפשרות של ממשלה חלופית בראשות נתניהו שגפני כה רוצה, עבור אורבך זו לא ממשלה אידיאלית במיוחד עם בן גביר, וכך גם הוא אומר בשיחות סגורות, אך בהחלט ממשלה שכזאת עדיפה לאורבך על פני בחירות נוספות כשעתידו הפוליטי לוט בערפל. על הבטחות הליכוד לשריון ותפקיד שר בממשלה הבאה הוא לא בונה וגם הוא מודע לכך שהאחרונים מעדיפים בחירות על פני ממשלה עם תקווה חדשה וימינה שמצבם בכי רע. ולכן הסיכויים לממשלה חלופית בכנסת הנוכחית נמוכים. ובכל זאת הסיכויים קיימים ולכן אורבך מנסה לתת לאפשרות הזאת תוחלת חיים ארוכה יותר באמצעות ישיבה על הגדר, פגישות תכופות עם גורמים פוליטים ודחיית פיזור הכנסת תוך ניצול מעמדו כיו"ר ועדת הכנסת. במקביל אורבך גם נערך לבחירות ונפגש בנושא עם איילת שקד שנמצאת איתו על אותה סירה פוליטית רעועה, השניים ע"פ הדיווחים מתכוונים לחזור לביתם הפוליטי הטבעי "הבית היהודי" ובמסגרתה לרוץ בבחירות הקרובות יחד עם היושבת ראש חגית משה, לא בטוח שזה יעזור להם אבל הם ינסו במסגרת הפלטפורמה המפלגתית הזו לחבור למפלגת ימין גדולה יותר. ומה לגבי נפתלי בנט? לו יש מס' תרחישים שהוא בודק החל מחבירה של ימינה לתקווה חדשה וכלה בהצטרפות לאחד מהמקומות הראשונים ביש עתיד כראש ממשלה לשעבר, בפועל בנט יקבל את ההחלטה קרוב לבחירות, גם אפשרות של פרישה פוליטית מונחת על השולחן.

לגבי הסיטואציה המורכבת בה נמצאת הליכוד אפשר לכתוב רבות, שם מאבדים עשתונות למול נסיונות החייאת האופציה לממשלה חלופית בכנסת הנוכחית ועיכוב בקבלת ההחלטה לתמוך בפיזור הכנסת של ניר אורבך. בליכוד רובם רוצים בחירות ולא מוכנים לשמוע על ממשלה עם תקווה חדשה וימינה ושוב הם בטוחים שנתניהו יביא 61 מנדטים לגוש תומכיו, אך מי שמעכב אותו מלבצע זאת הוא אורבך. גם בליכוד יודעים ומבינים שהבעיה האמיתית כאן זה לא ניר אורבך אלא הרשימה הערבית המשותפת שלא קיבלה החלטה האם לתמוך בפיזור הכנסת או להיות חבל הצלה לממשלה, מצד אחד המשותפת רוצה בחירות מצד שני עדיף לה לחכות עד שתקנות יו"ש והמצב החירום בישראל יפקעו ואז לצאת אם הישג כפול גם של פירוק הממשלה וגם של פקיעת תקנות ימניות שפוגעות ומגבילות כביכול בפלסטינים. את המצב הזה גם בקואליציה וגם באופוזיציה לא רוצים. המשמעות של ביטול התקנות ומצבי החירום הוא הרסני ויגביל מאוד את מערכת הביטחון הישראלי לפעול מול הטרור ולהתמגן מולו, לאכוף את המצב המתוח בשטחים ויפגע קשות בעוד הרבה דברים שקשורים לאזרחים עצמם. מצב כזה יכול להוות מנוף לחץ קואליציוני אדיר על האופוזיציה לאשר את תקנות יו"ש והחירום העניין הוא רק למתוח את החבל עד הקצה ולזרום עם הרשימה הערבית המשותפת. וזה שם המשחק הפוליטי מי יתקפל ראשון הקואליציה שתפרק את עצמה עוד לפני פיזור הכנסת או האופוזיציה שתצטרך בסוף לתמוך בתקנות חיוניות לישראל בגלל חבל הצלה של הרשימה הערבית המשותפת. לכן ההספדים על ממשלת בנט ולפיד מוקדמים עדיין.

נשק קואליציוני נוסף נתון לרשות ראשיה בנט ולפיד וזה חוקי הגבלת הנאשם בפלילים מלהתמודד בבחירות ולהרכיב ממשלה, ככל שבליכוד יהלכו איימים לפרק את הממשלה כך המגן האחרון שמונע את העברת החוקים הנ"ל יסדק. המגן היא איילת שקד שמונעת את העברת החוקים, יש לה עצבי ברזל והיא עומדת יפה בלחצים שמפעילים עליה בקואליציה מבנט ולפיד ועד אלי אבידר שכ"כ רוצה להעביר את החוקים האלו ומבקר קשות את הממשלה והקואליציה הנוכחית שנכנעים להתנגדות של שקד. גם כאן המפתח להעברת החוק היא הרשימה הערבית המשותפת שדי תומכת בחוקים האלו. איילת שקד כפי שנכתב לעיל מעוניינת לחזור למה שמכונה כיום "גוש הימין" ואף שוקלת לרוץ במסגרת מפלגת הבית היהודי עם ניר אורבך ולכן היא לא מעוניינת שהחוקים האלה יעברו גם תחת חסותה ושהיא תיהיה חתומה על הפלת ראש ממשלה מהימין כביכול. דרך אגב זו גם הסיבה שהיא לא רוצה להפיל את חברה הטוב נפתלי בנט שעשה יחד איתה כברת דרך והיה בעברו ראש מועצת יש"ע וסמל של ימני אמוני. שקד החליטה לרקוד על שתי החתונות, אך גם הן מתישהו מסתיימות.פם