נשיא בסימן עננה

יותר מעשרים שנה יריב לוין מתעסק בניסיון הנואש לאזן את הרשות השופטת שמנכסת לעצמה עוד סמכות לא לה, שצוברת כח מטורף, ושואבת סמכויות סדרתית מהרשות המחוקקת, המשבר העמוק שנמצאים בו הנשיא השנוי במחלוקת יצחק עמית והשר הממונה יריב לוין, הוא אומנם חסר תקדים, אבל לאחר ההתנגשות המתוקשרת ביניהם בחודשים האחרונים הוא גם היה צפוי.

את ההשלכות לגבי המשבר המתוקשר הציבור ירגיש היטב, השר והנשיא נדרשים לעבוד בשת"פ ולהגיע להסכמה על צעדים רבים, מתחום מינויי שופטים, עד התנהלות שוטפת של הרשות השופטת ( יש שיאמרו הנוגסת ), ההשפעה המיידית על הנתק המוחלט בין השניים זה בעיקר אי מינוי שופטים לעליון למחוזי ולשלום, ומינוי נציב תלונות השופטים, לאחר פרישתם של שלשה שופטים מאבות האקטיביזם השיפוטי, חיות, ברון, ופוגלמן, מספר השופטים בעליון ירד מ15 ל12 , וזה כמובן יבוא על חשבון הציבור שמשווע לזירוז הליכים בבתי המשפט.

לוין הרגיש שהוא משחק לבדו מול מגרש ריק ללא קהל שתומך בו , ולגול שהכניס לבדו אין משמעות ובשל כך אין ערך בעיניו גם לתוצאה הסופית של המשחק , המינוי החד צדדי בעמית היה קל ומהיר ואפילו משעשע בעיני חברי הוועדה שהגדילו לעשות שבשל היעדרם של היו"ר לוין ויתר חברי הוועדה, מינו בחטף שופטים ורשמים לבתי המשפט השלום והמחוזי כטוב בעיניהם, אבל התוצאות וההשלכות של בחירתם בעמית כנשיא בטח שעננה מרחפת מעל ראשו, הוא הרה אסון ויוצר דה פקטו משבר חוקתי שילך ויחריף בין הרשויות, לעמית וחבריו נשאר לייחל להפלתה של הממשלה מכל סיבה שהיא, בתקווה ששר המשפטים הבא לא יהיה לוין ואולי בכך המשבר יגיע לסיומו.

לוין כמעט לבדו במערכה מול הניסיון לבלום את העוצמה של הרשות השופטת והדריסה שלה ברשות המחוקקת, חשוב לומר, יש לו חלק לא מבוטל בתוצאה הסופית והמאכזבת מבחינתו, לוין ניסה עוד מאז הרפורמה ללכת בכל העוצמה נגד ההגמוניה השולטת וליטול מהם את עמדות הכח שהם אוחזים ושולטים בשלוש העשורים האחרונים, אבל בסופו של דבר לוין מצא את עצמו אוכל לוקה ומשלם, גם הרפורמה שלו הוקפאה, גם הוא חטף מהבייס, וגם לבסוף ( חצי ) הוועדה לבחירת שופטים בחרה בשנוא נפשו לנשיא.

לוין מתנחם בכך שהמתווה ההסכמה החדש לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, שיזם יחד עם גדעון סער והיו שותפים לו גם ההורים השכולים דדי שמחי ויזהר שי, יעבור בקרוב בכנסת ואולי יצא ושליש תאוותו בידו, המתווה אמור גם לבטל את הווטו של השופטים לבחור בחבריהם בשיטת חבר מביא חבר, וגם מוציאה החוצה את נציגי לשכת עורכי הדין הידועים בשיטת הדיל והתרגיל יחד עם חבריהם השופטים, ובעצם לפי המתווה החדש אין רוב לא לקואליציה ולא לאופוזיציה, תקוותם של לוין וסער שזה יעבור עוד בכנסת הנוכחית ויקרום עור וגידים מהכנסת הבאה.

בחירתו של עמית לנשיא העליון היא צרה נוספת שמתווספת לצרות של רוה"מ נתניהו שמתנחם בינתיים הן מהמתנות מדוד סם  החדש והנדיב ( טראמפ), והן מהכבוד הגדול שהוא מעניק לו, שבניגוד לדוד סם הקודם בדימוס שהזמין את נתניהו לביקור רשמי בבית בלבן באיחור של שנה, אצל טראמפ זה לקח שבועים בלבד מאז השבעתו לתפקיד ויש לכך מסר ברור.

נתניהו טס לארה"ב בין היתר עם רופאו הצמוד עקב הניתוח שעבר, אבל בנוסף לכך הוא טס גם עם משככי כאבים נגד כאבי הבטן החזקים שתוקפים אותו מהחשש האמיתי להפלת ממשלתו דווקא בעת שהוא זקוק לחיזוקה ויציבותה, ולא בטוח שבחזרתו ארצה משהו ישתנה, יש לו מחד את האיום מסמוטריץ לגבי המשך הלחימה בשלב השני, ומאידך איום מגולדקנופף ודרעי לגבי חוק הגיוס שבעצם הם כרכו את חוק הגיוס בחוק התקציב וסינדלו את רוה"מ, כל אחד מהם ינכס לעצמו את הקרדיט על הפלת הממשלה בטיקט שהכי נוח לו, ושיניב לו רווח פוליטי.

נתניהו מצידו מנסה לזרז כמה שאפשר את קידום החוק בוועדת חוץ וביטחון, ואף שלח איום מרומז ליו"ר אדלדטיין שמוטב שייתישר אם הוא לא רוצה להיות מודח, אבל לפי נוסח ההצעה המסתמנת של שר הביטחון כץ בוועדה, הסיכוי שהרבנים יאשרו יעדים בסדר גודל כזה, ובעיקר סנקציות אישיות ומוסדיות על לומדי התורה, דומה לסיכוי שלפיד ואיווט יוותרו עליהם.
חוק ששנוי במחלוקת שטומן בחובו כוחנות וכפייה, לא רק שלא ישיג את מטרתו אלא יגרום את ההיפך הגמור, כל עוד גדולי הדור לא יתנו אור ירוק למתווה שמוסכם על כל הצדדים, בעיקר שעדיין לא ניתנה תשובה המניחה את הדעת איך אפשר להתגייס כחרדי ולסיים את השירות כחרדי, שום חרדי שאמונת חכמים היא נר לרגליו לא יתייצב לבקו"ם.

נתניהו ינסה לחזור מהבית הלבן עם חבילה מפנקת לסמוטריץ כדי לדחות את רוע הגזרה מצידו, אבל גם נתניהו יודע שחבילה מפנקת לדרעי וגולדקנופף בענין הגיוס גם טראמפ לא יכול להעניק, ומתחילה לחלחל לנתניהו ההבנה שממשלתו עומדת לפני פירוק מימין בשל חוק הגיוס, ולא מן הנמנע שהוא ירוץ בכל הכח עם טראמפ לקידום נורמליזיציה עם הסעודים, ועם הטיקט הזה לצאת ולהכריז על בחירות בזק בתקווה שאזרחי ישראל יזכרו לו את ההשגים הצבאיים והמדיניים שהביא יותר מאשר המחדלים והכשלונות של השבעה באוקטובר שכאחד שעמד בראש המערכת שנים רבות יש לו אחריות הן עקיפה והן ישירה לכך.

שבת שלום.