מחנה ממלכתי שמנפנף בטייטל מלאכותי וגוש שנמצא בצרות צרורות

השבוע התבשרנו על עוד רמטכ"ל לשעבר שנכנס לפוליטיקה הישראלית אחרי שרשרת רמטכ"לים לשעבר שנכנסו, נכשלו והפכו לזיכרון ישן ואבק במערכת הפוליטית. נכון, היו גם מוצלחים בהם כמו יצחק רבין או אריאל שרון ששלטו וקיבלו החלטות קשות שהשפיעו על הציבור הישראלי אך הרוב נכשלו כמו אהוד ברק, רפי איתן, שאול מופז, משה יעלון ועוד.

השם החדש שנכנס לפוליטיקה וטרם ידוע מה יהיה גורלו שם הוא גדי אייזנקוט איש שמאל שנכנס למפלגת כחול לבן של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ שעוד מצליח לשרוד ואף להתקדם במערכת הפוליטית והפך את מפלגתו ל"מחנה הממלכתי" שנועד להיות אלטרנטיבה שלטונית בתוך מחנה המרכז שמאל ליש עתיד בראשות יאיר לפיד. גנץ כשלעצמו עשה בעבר הרבה טעויות פוליטיות בתור טירון בתחום שרק בנס הוא ניצל מהם ומאז הוא כבר הרבה יותר משופשף. גדי אייזנקוט לעומתו הרבה יותר זהיר מליפול למלכודות פוליטיות שמכינים לו יריביו ועד עכשיו מבין את מגבלותיו בתור טירון פוליטי ולכן אף נזהר מלתקוף את בנימין נתניהו ישירות. אייזנקוט בניגוד לגנץ הרבה יותר זהיר ועם עצבי ברזל מול מסע ההכפשות שהוא עובר מהמחנה היריב. האם הוא יצליח לשרוד את הפוליטיקה ממש לא בטוח. עד יתרון מסוים דווקא מללמוד מטעויות. ולהיזהר מהם לאורך זמן זה קשה עד בלתי אפשרי, כולנו בני אדם ולהיות רמטכ"ל בצה"ל לא הופך בנאדם לאיש מצליח וטוב יותר בתחומים אחרים.

לכן גדי אייזנקוט בהצטרפותו לפוליטיקה צריך הרבה יותר לשאוף, לעשות ולהצליח מסתם להיות עוד רמטכ"ל לשעבר שמתהדר בטייטל ובונה על כך שהוא ימגנט אליו מצביעים. ניתן לראות וללמוד מהסקרים הראשונים, המפרגנים ושמשקפים מגמה שיצאו מיד אחרי שאייזנקוט הצטרף לכחול לבן התקווה החדשה והפך אותה ל"מחנה הממלכתי" שהוא מוסיף למפלגה המאוחדת עוד מנדט עד שתיים ואף זה צפוי לרדת אחרי שאפקט הצטרפותו יחלוף, משמע שאייזנקוט שווה בקושי מנדט ולא מהווה נכס אלקטורלי כל עוד הוא ממשיך רק לנפנף בתואר הרמטכ"ל לשעבר ולא מביא הישגים כלשהם בפוליטיקה לציבור הישראלי.

ובנתיים במחנה נתניהו לא הכל דבש, הסקרים שמשקפים מגמה עדיין מציבים את הגוש שלו על 59 עד 60 מנדטים וגם זה בסכנה. אחד הדברים המסוכנים ביותר ליכולת של גוש פוליטי להרכיב ממשלה זה אחוז חסימה גבוה מול מפלגות קטנות המשתייכות אליו שמנסות לעבור אותו. על מנת שהסכנה תחלוף ראשי הגוש צריכים לדאוג להיפטר מאחד מהבעיות וזה או להוריד דרסטית את אחוז החסימה הגבוה, או במקרה שלא מורידים, למנוע ריצה של מפלגות קטנות ובמקרה חירום שהמפלגות הקטנות ממשיכות לרוץ, לשתות את קולותיהם עד הסוף, אך זה כמעט בלתי אפשרי לעשות.

במקרה של גוש תומכי נתניהו הכוונה היא למפלגות הציונות הדתית, ויהדות התורה המסוכסכות מבפנים. בשתיהן יש מחלוקות קשות שמובילות לאיומים מצד חלקי התנועות שבתוכן לרוץ בנפרד. אך בעוד ביהדות התורה ההיסטוריה מציגה שכמעט תמיד אגו"י ודגל התורה מצליחות להגיע להסכמות ולרוץ יחד. הרי שאם שמים פוקוס על סיעת הציונות הדתית מגלים סיעה עם מלא תנועות מסוכסכות שמאיימות לרוץ בנפרד והיסטורית כבר הוכיחו שכמעט תמיד בבחירות נשארת איזשהי תנועה ממורממת אחת בחוץ.

לרוב זה קורה עם עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר וגם הפעם הוא כבר הודיע שהוא ירוץ בנפרד בבחירות הקרובות ממפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ. כמובן שבן גביר עשה כאן תרגיל בעצם הודעתו לרוץ בנפרד כשיש עוד חודש לסגירת הרשימות וניתן עוד לנהל מו"מ ולסגור עם מפלגת הציונות הדתית. בן גביר מעוניין שהסקרים יסקרו את מפלגתו בנפרד כדי לראות את כוחו ולנסות להגדיל אותו בנוסף הוא חושב שבליכוד מעוניינים שהוא ירוץ בנפרד כדי למקסם את כוחו וכך גם מפלגת הציונות הדתית. הסקרים ברובם מפרגנים לשתיים ומעבירים אותם מעל אחוז החסימה אך בסקרי העומק שנתניהו הזמין זה לא כך. נתניהו רואה דשדוש של עוצמה יהודית סביב אחוז החסימה וגם מפלגת הציונות הדתית שלה לפחות יש בייס מוצק של דתיים לאומיים וחרד"לים לא נמצאת הרחק משם. חשוב להיזכר שבן גביר בעבר גם חשב שהוא יוכל לעבור את אחוז החסימה והסקרים גם אז כמו היום פרגנו לו אך אף פעם הוא לא באמת הצליח לתרגם את זה באמת למנדטים ולעבור את אחוז החסימה וכך הוא הפך למשרפת קולות כמעט קבועה של הימין.

בן גביר שוב מתבשם מהסקרים ולא יודע מה יילד היום ונאבק במאבקי כח יחד עם מפלגתו עוצמה יהודית מול מפלגת הציונות הדתית על הקולות שיעבירו אותו מעל אחוז החסימה הגבוה. שתי המפלגות זורקים אחת על השניה רפש וחיצים לכל עבר ויורים בנגמ"ש. אחת מהמפלגות עלולה בכיף לא לעבור את אחוז החסימה ולפגוע בכל גוש תומכי נתניהו והחרדים ונתניהו שבדר"כ בעבר ניסה לפתור בעיות פנים מפלגתיות בציונות הדתית מתעסק במקום זאת בקרבות הפנימיים על המיקומים הראשונים ביהדות התורה ואף הציע תיווך וסורב בנימוס. בסופו של דבר יהדות התורה פותרת את בעיותיה הפנימיות בהחלטה אחת נחרצת של גדולי ישראל.

במפלגות החרדיות ככלל גדו"י הם אלו שמחליטים מה הן עושות עם מי הן הולכות ומרכיבות ממשלה ואיך הן נראות מבפנים. מה שמיוחד שיש מזכירי מועצות גדולי התורה גם בצד הליטאי וגם החסידי שמשתדלים להיות מתואמים ולרוב מצליחים בסוף לכנס את המועצות ולהגיע להסכמות אידאולוגיות ופנימיות. גם הפעם יש יוזמה שעלתה בשבועות האחרונים על מנת לפתור את המחלוקות אידאולוגיות שמאיימות לפצל את הסיעה וקודמה בברכתו של הגר"ג אדלשטיין והיא להקים ועדת רבנים בכירה ומשותפת שתלבן את המחלוקות בין אגו"י ודגל התורה ותמנע פיצול של הסיעה. בנוסף גם הנושא של הצטרפות המפלגות החרדיות לממשלת אחדות בראשות גנץ במידה ונתניהו לא ירכיב ממשלה קיבלה כתף קרה עם הצטרפותו של שר הדתות העויין את החרדים מתן כהנא למפלגתו של בני גנץ מה שלמעשה מבטא את אכזבת גנץ מהצהרת הנאמנות לנתניהו של ראשי יהדות התורה ויריקה פוליטית הפרצופים. הצהרת הנאמנות הבולטת מכולם היא של יו"ר דגל התורה משה גפני וזאת לאחר שנתניהו שוחח עם גפני שהעלה את הרעיון לישיבה עם גנץ אחרי הבחירות וביקש ממנו להצהיר נאמנות מוחלטת אליו גם אם לא ירכיב ממשלה, גפני הצהיר, אך בפוליטיקה הצהרות לחוד ומעשים לחוד ואחרי הבחירות אם ישראל עלולה לצאת שוב לבחירות הרעיון יעלה פעם נוספת בפני גדו"י.