לא משנה איזה אור, שלא "יסנוור"

לפני הכל חשוב לי לומר ולהדגיש את אמונתי האישית: יש בורא לעולם שנתן לנו תורה, שהיא הרצון האלוקי שלו, כדי שנקיים וניישם אותה, היא תכלית הבריאה, והחובה לשמור אותה בפועל היא נצחית, לפני ואחרי הכל. התורה היא אמת נצחית, נקודה.

אבל, וזהו אבל גדול מאוד, גם את התורה הקדושה יש דרך מסויימת לקיים. כשם שאסור לקיים מצוות צדקה, שהיא חיובית ומעניקה מזון לנזקקים, אם המימון למעשה החסד מגיע מגניבה וגזל. כך את התורה יש ליישם באופן מסויים ולא בשום אופן אחר.

הקרקע עליה עומדת כל התורה, ובעצם הקרקע עליה עומדים קיומם של כל הערכים שאדם מאמין בהם, היא ״דרך ארץ״ עליה נאמר ״דרך ארץ קדמה לתורה״

מה המשמעות והכוונה?!

אנחנו חיים בעולם של ערפל, מסכי עשן, הסחות דעת, שאלות.. בעולם שלנו, מזווית מבטה של היהדות, מתרחש כרגע בימי הגלות ליקוי מאורות חושך מבלבל, כל אחד בזירה האישית שלו, מי בקטן ומי בגדול, חווה את הטישטוש הזה את סימן השאלה ואי הוודאות שמצטרפים לכל דבר

בחשיכה הזו, לכל אחד יש את מגדל האור שלו חלק עם אור חזק, חלק עם אור חלש, חלק עם אור צהוב, חלק אור עם אור לבן כל אחד מצליח למצוא לעצמן משהו שמחזיק אותו, ערכים, אמונה, מחשבות, שקושרות אותו חזק למעלה ולא נותנות לו ליפול לתהום

ביום נורמלי, זורחת שמש אחת גדולה בשמיים, מקור אור אחד ברור זהה לכולם, אבל בלילה חשוך, בשעת ערפל כבד, אין אור אחד, כל אחד ואחת נמצאים ליד מקור האור שלהם. בעיניהם האור שלהם הוא האור האמיתי, לא משנה איזה אור יש להם, גם אם יש חזק או טהור יותר, בעיניהם האור שלהם הוא האור החזק והטהור מכולם מזווית המבט שלי, המגדל אור שקרוב אליי הוא מקור האור הנורמלי היחיד, המגדל אור הרחוק באי ליד ששם נמצא אדם אחר, הוא מגדל אור עם אור קלוש ובעיניים של האדם האחר ליד המגדל אור האחר, יש אור עוצמתי מהמגדל אור שלו דווקא.. אבל את המגדל אור שלי הוא רואה מרחוק ובעיניו האור שלי הוא האור הקלוש

ככה זה כשהשמש לא זורחת בבירור כל אחד מוצא את השמש החלופית שלו

חשוב שכולנו, כבני אדם, ובפרט כיהודים מאמינים בה׳, במה שאנחנו מאמינים שהוא טוב לנו, ובערכים שאנחנו מאמינים ששומרים עלינו, נשתמש בתוך החשיכה עלינו ללכת עם מגדל אור על הראש שלנו, ביום יום, ברגעים הקלים והקשים, בשגרה, בקונפליקטים, זהו המצפן שלנו, שמוביל אותנו ועוזר לנו לנווט בין גלי הסערה של הערפל הזה 

אבל עם כמה שחשוב להאיר את החשיכה, ולדבוק ולשמור מכל משמר על הערכים, על האמונה שלנו, כמה שחשוב להאיר, חשוב שכל זה ייעשה בהבנה, שאנחנו לא לבד כי לפעמים הולכים לתחנת אוטובוס ואז יש עוד אנשים, עם זווית מבט שונה בעולם, עם מגדל אור אחר, שאם נכוון את האור שלנו ישר לפרצוף שלהם, הוא לא "יאיר" אלא "יסנוור" אותם  

אני רוצה להביא שני סיפורים משני קצוות, על שני מגדלי אור שונים אך עם אותה בעיה:

אישה לא דתייה יושבת באוטובוס כשמושב סמוך יושב בחור חרדי בעל חזות חרדית, היא שואלת אותו ״למה לא עשית צבא?!״ הוא ענה לה שהוא שירת בצבא, ואז היא בוחרת לא "להאיר" אותו באור שהיא מאמינה שהוא אור טוב, אלא ״לסנוור״ אותו בתקפנות עם האור שלה ״אז למה אתה לבוש כמו חרדי?!״ זהו ״סינוור״ תוקפני, ממש לא ״אור״.

לעומת זאת: נהג אוטובוס דתי, עוצר בתחנה וקבוצת בנות שאינם שומרות תורה ומצוות, ובזווית המבט שלהם לא רואות את ההלכה היהודית כדרך חיים, רוצות לעלות לאוטובוס, כמו שהן עם איך שהן לבושות לפי מה שאפשרי מזווית המבט האידאולוגית שלהן אבל אז הנהג שבעיניו שלו, האור שלו הוא אור והאור שלהן הוא חושך, לא ״מאיר״ אור עדין אלא "דורש" מהן להתכסות בניגוד לאמונתם ורצונם, ו"דורש" מהם לשבת מאחור בניגוד לאמונתם ורצונם.. הוא ״מסנוור״ אותן בתוקפנות, זה לא ״אור״.

הקטע הוא שזה לא משנה מהי המציאות, כי גם האישה הלא דתית מזווית מבטה שלה, באמת בטוחה בלב שלם שהיא צודקת, היא באמת רואה שהאור שלה מאיר ואת האור של הבחור החרדי כאור ״כבוי״ וגם הנהג הדתי מזווית מבטו שלו, באמת בטוח בלב שלם שהוא צודק, הוא באמת רואה שהאור שלו מאיר ואת האור של אותן בנות לא דתיות ״כבוי״.

לא משנה כמה אתם בטוחים שאתם צודקים והשני טועה, תבינו שהאדם מולכם ששונה ממכם ב180 מעלות מרגיש בדיוק אותו דבר, שהוא צודק ושאתם טועים

אז מה?! כל אחד מאיתנו יצעק לשני שהאור שלו מכובה?! אני אתן אגרוף לבטן לכל מי שהאור שלו לא נראה לי מאיר חזק כמו שלי?! וכל מי שהאור שלי לא נראה לו מאיר חזק כמו שלו ייתן לי אגרוף לבטן?!  

לא!!!!

אנחנו אנשים שונים, עומדים במשבצות שונות, עם אורח חיים, היסטוריה אישית, סולם ערכים, וסדר עדיפויות שונה זו עובדה, אין להתכחש לה.

אבל כלל הברזל, שלא משנה איזה אור חזק יש לי, או לך או לכם, מותר ״להאיר״ אסור ״לסנוור״!!!!

אסור לנו לוותר ולהתפשר על האמונה והערכים שלנו, לאף אחד, לא משנה מאיזה צד, ומהי האמונה והערכים שלכם, ״איש באמונתו יחיה״ אנחנו חיים מהאמונה האישית שלנו, ואסור לנו לוותר עליה

מותר לדבר, לבקש, להסביר, לשמוע ולהשמיע, אבל אסור לנו ל״סנוור״ את האמונה הזו לתוך פרצוף של מי שחושב אחרת אם אין הבנה הדדית אז מוציאים חלופה אחרת, לא חסרים פתרונות טכניים כדי למנוע את ההתנגשות הזו בין שמירה על האמונה שלכם לאמונה של השני מתוך כבוד לשני..

דרך ארץ היא הבסיס לכל קיום של כל אמונה בלי דרך ארץ בשם האמונה כל אחד ידהר על 200 קמ״ש לתוך הרכב של השני רק כי בשם האמונה שלו כל אחד בטוח שהוא ״צודק״ והשני טועה

כשמישהו עוקף אתכם בכביש, ובעיניים שלכם הוא עקף וגנב לכם את הנתיב, קיימת אפשרות שתשימו גז כדי לתפוס חזרה את הנתיב שלכם, כי ״אתם צודקים, הנתיב שלכם״ ואז מה?! שני הרכבים יתקעו אחד בשני.. תאונה!!! אבל קיימת אפשרות לחשוב, אולי הוא טעה, לא שם לב, יש לו אילוץ, אולי אני לא רואה נכון את המציאות בדיוק כמו שאני חושב, ולחכות, לא לדהור לתוך הנתיב ״שלקחו לכם״ ואז אולי תחכו עוד 1 דקה על הכביש, אבל מנעתם תאונה

זה נקרא ״להיות חכם ולא צודק״ לוותר על ה״צדק״ שיכול להביא לתאונה, ולבחור ״חוכמה״ הזו שמבינה שלא משנה מי ״צודק״ אלא מה שחשוב באמת הוא שאף אחד לא ייפגע

בשם הדרך ארץ שקדמה לתורה, ולכל אמונה, בואו נהיה חכמים ו״נבלום״ לפני התנגשות.. בשם הדרך ארץ בואו לא ״נסנוור״ בתוקפנות אף אחד, כמו שלא היינו רוצים ש״יסנוורו״ אותנו, אלא ״נאיר״ בדרכי נועם ושלום את האור שלנו.

״ואהבת לרעך (גם אם הוא לא) כמוך״

אהרן פריימן