העם לא עם (ה)גולן

בימים כתיקונם בחירות בועידת מפלגת העבודה היו פותחות מהדורות והעיסוק בהן היה אובססיבי, כיום המפלגה שבנתה את המדינה, מוצאת את עצמה הורסת אותה. 
המנהג המסורתי שהיא אוכלת את ראשיה, שריה ויועציה, לא פסח גם שמדובר שהיא מגרדת את אחוז החסימה מלמטה, אין ספק שראשי ומקימי המפלגה בעבר, רבין ופרס, מתהפכים בקברם בראותם את קריסת האימפריה שהקימו, בחירתו של האיש והסרבנות יאיר גולן לעמוד בראש מפלגת כלום ושום דבר, רק מחזקת את העובדה שלא נותר שום סממן ערכי במפלגת העבודה, גולן שערק ממרץ ונפלט משם, ניסה את מזלו במפלגת הבת, ובשל העובדה שהתמודד בעיקר מול עצמו זכה 'בתפקיד הנכסף' והרגיש לרגע קט כאילו הוא נבחר ליו"ר מפלגת המערך המיתולוגית עם 40 מנדטים שאוטוטו מחליפה את השלטון, ובא לשמאל גואל.
המסרים וההתבטאויות חסרי האחריות שלו, עברו בסיבוב אפילו את ראשת המפלגה בדימוס מירב מיכאלי שהצליחה באומנות להקריס את המפלגה, והשאירה לגולן שאריות אחרונות שגם הוא יזכה להקריס ויקבור את המפלגה פעם אחת ולתמיד.
גולן בטוח שחיבור מחודש עם מרץ תניב לו מנדטים שחונים אצל לפיד וגנץ, אבל שוכח שהשמאלנים שרוצים להחליף את נתניהו לא יתנו את קולם לאדם שהסיכוי שיצליח לשקם משהו במפלגה האבודה דומה לסיכוי שנתניהו יצליח לשקם את היחסים עם גלנט.
במקרה הטוב, מרץ והעבודה יחד יגרדו את אחוז החסימה מלמעלה, ובמקרה הפחות טוב יימחקו שתיהן מהמפה הפוליטית ובא לימין גואל, השמאל הנאור ינסה את מזלו אצל המפלגות הגדולות של גנץ ולפיד, ואולי אף למפלגת ביטחוניסטים מתוסכלים בדימוס, שתקום בניסיון 'להושיע' את המדינה מנתניהו, ותנגוס לגולן את השאריות שעוד נותרו לו, אבל למה לנו להלין, נאחל הצלחה מרובה ליאיר גולן בהקרסת המפלגה. 
באגף הימני של המפה הפוליטית, בן גביר מחד מזנק בסקרים, ומאידך הוא עלול לגרום לעצמו נזק במהלכים שהוא עושה.
דבר אחד בטוח, למפכ"ל קובי שבתאי, ישאר יותר כתם בן גביר מאשר כתם דו"ח מירון, הרעיון לקדם את פרישתו בחודש, הוא נטו ניסיון של בן גביר בשביל לקושש רווח פוליטי פסול, היחסים בין השר והמפכ"ל ידעו עליות ובעיקר מורדות, בן גביר יזכר כשר שהצליח להטמיע את הקו הימני שלו במטה הארצי, וכשר ששימש בפועל כמפכ"ל על שגרם לקובי שבאתי לבדיחה בעיני ניצביו הרבים.
הניסיון של בן גביר לעשות שימוע למפכ"ל שלא כחוק נכשל, והוא כדרכו לא מוותר ומנסה להתפטר ממנו דרך כביש עוקף יועמשי"ת, ובכוונתו להניח בישיבת הממשלה בקשה להדיחו בטענת דו"ח מירון שסימנה את המפכ"ל כאחד האשמים במחדל וגרמה לו לסיים את תפקידו, רק בן גביר שכח שגם נתניהו מוזכר בדו"ח מירון כאחראי לא פחות במחדל, והסיכוי שנתניהו יתן לזה יד דומה לסיכוי שהוא יושיט יד לשלום לפלסטינים.
כשגל מאיים מתקרב אליך, לא נלחמים בו אלא מכניסים את הראש פנימה  עד שיעבור, גם שהמפכ"ל שגה ולא נכח בהילולת מירון שהתנהלות המשטרה שם הייתה מזעזעת וחסרת פרופורציות, בכל זאת היה ניתן לחכות עד לסיום תפקידו, אבל אצל בן גביר אם לא הולך בכח אז ילך ביותר כח.
המהלך הזה יכול יותר להזיק לו מאשר להועיל לו, הוא חושב שהוא יצליח לעקוף את הרועצת המשפטית, אבל היא תמיד צעד אחד לפניו, ובארסנל המשפטי שיש ברשותה, היא תסנדל לו כל בקשה ותגרום לו לאכול ללקות ולשלם.
הניסיון של בן גביר ללכת נגדה בכוח ייכשל כישלון חרוץ, כיום היא השולטת דה פקטו בממשלה ובהחלטותיה, ברצותה תאשר וברצותה תפסול, גם המכתב והעקיצה ששלח בן גביר ליועצת לפתוח בחקירה נגד ההתבטאויות של המאותרג יאיר גולן יסתיים לבסוף שהיא תעשה מהמכתב מטוס ותטיס אותו בחזרה לבן גביר.
היא מצידה נהנית מכל רגע להתעלל בו, היא מרגישה מוגנת ע"י השמאל הנאור השומר עליה בהדיקות, להבדיל בדומה לסינוואר העטוף בחטופים סביבו כחומת מגן. 
וכמו במשחק השח בינו לבין נתניהו, סינואר מוכיח את יכולותיו הפוליטיות צעד אחר צעד ונמצא תמיד צעד קדימה, כך גם מיארה מוכיחה לכולם שהיא צעד אחד לפניהם והיא יודעת שבקונסטלציה הנוכחית אין לאף אחד אומץ לגרום לפיטוריה, והתוצאות בהתאם.