המחנה הלא ממלכתי

יש עת מלחמה ועת שלום, עת לממלכתיות ועת לפוליטיקה, גנץ בחר שעתה עת לפוליטיקה ואימץ את הסלוגן שהוא לפני הכל ולא המדינה, למרות שנתניהו לא כוס התה שלו ושל חלק מהעם, מן הראוי היה שלא ינטוש בעת שהמדינה מתמודדת בלחימה בכמה חזיתות, שלא לדבר על כך שבפרישתו הוא העלה חיוך לאויבנו מצפון ומדרום שעקבו באדיקות אחר נאומו.
כידוע גנץ רוצה מאוד להגיע ללשכת רוה"מ וחושב שהמהלך שעשה יקרב אותו לשם, ולא מבין שזה ירחיק אותו עוד יותר מהתפקיד הנכסף, ולוּ בשל העובדה שמי שנטש ספינה מטלטלת בעת סערה כדי להציל את עצמו מטביעה פוליטית, לא יכול להוביל אותה בעצמו.
ממשל ביידן ומחנה הרל"ב יבינו שלא פרישה או הפגנה כזו או אחרת תגרום להזזת נתניהו, אלא זה יכול לקרות רק בדרך דמוקרטית אחת ויחידה והיא דרך הקלפי, כל דרך אחרת סופה להיכשל, וכל עוד הם לא יבינו זאת, נתניהו יישאר בתפקידו, וכל השאר יצאו הרבה לפניו.
המבצע ההירואי שנעשה השבוע בנוסייראת לשחרור ארבעת חטופינו סינדלה לגנץ את תוכנית הפרישה שתיכנן, ומיקדה את תשומת הלב בחגיגות שנשמעו היטב ברחבי הארץ בכלל ובלשכת רוה"מ בפרט, כמוצא שלל רב, קפץ נתניהו על החגיגה ועבר ממשפחת חטוף אחד לשני, כדי לחגוג את חזרתם הביתה ועל הדרך את הרווח הפוליטי מכך, כאילו מדובר בחגיגות המימונה.
גנץ ראה שנתניהו חוגג את המבצע המוצלח ולא משאיר לו פירור של קרדיט, והחליט למחרת להסב את תשומת הלב בחזרה אליו ולהרוס את חגיגות השחרור, בפרישתו גנץ בעצם אוכל לוקה ומשלם, גם לא יהיה חלק בשחרור החטופים העתידי, אם זה דרך מבצע צבאי או דרך עסקה, גם לא יהיה חלק מההובלה במלחמה הקרובה בצפון, וגם יפסיד פוליטית.
נתניהו מבחינתו רצה להראות עסקים כרגיל וכינס את הקבינט המצומצם באותו ערב ללא הרמטכלי"ם בדימוס, לאמר אני ממשיך לנהל את המלחמה איתכם או בלעדיכם. 
אם גנץ חשב שהוא יהיה כמו איוט שנהנה מבחוץ וגורף מנדטים, הוא יגלה שהוא יסיים כמו לפיד שסובל מבחוץ ומנדב מנדטים ליריביו, גנץ בנאומו ניסה לפרק את נתניהו מבית וקרא לגלנט לחשב מסלול מחדש, קרי, אל תחשוש מהאיומים מאנשי מרכז הליכוד שיתנקמו בך בפריימריז הקרובים, דע שאם תחליט לעשות מעשה יש לך מקום אצלי.
המבחן הראשון של גלנט ושל ממשלת ה64  לאחר נטישת גנץ, הוא חוק הגיוס בהחלת דין הרציפות שלו מהכנסת הקודמת שגנץ בכבודו ובעצמו קידם, גלנט הפעם מבין שהאיום בכריכת גנץ בתמיכה בחוק לא מועילה ויצטרך לחפש סוררים אחרים מהליכוד לטרפד אותו, בניגוד לאחרים, להתנגדות מצד גלנט יש משקל כבד בשל היותו הממונה על המערכת, ואם מישהו במתח שנתניהו חושב לפטר את גלנט אם יתנגד לחוק, תנוח דעתו שזה לא יקרה.
גלנט מבין שאת האנרגיות הוא צריך לשמור שהחוק יגיע למליאה לקריאה שנייה ושלישית, אז המרד יורגש הרבה יותר מתוך הליכוד ומחוצה לו, וגם אז ספק אם ייענש על כך, נתניהו מבין שהחוק המדובר ככל הנראה לא יעבור את מבחן בג"ץ, והרעיון הוא להרוויח דרכו זמן כמה שיותר.
אם מישהו בונה על תמיכת המפלגות הערביות בחוק, שיחשוב שוב, ח"כ טיבי ועודה עוד זוכרים לחרדים את תמיכתם בהדחה הכושלת של ח"כ כסיף והם מחכים לנקום, בנוסף, שנאתם לנתניהו מעבירה אותם על דעתם, וברגע שיבינו שזה מה שיפיל את הממשלה הם לא יהססו ויקפצו על המציאה. 
מרגע שגנץ הודיעה על פרישה מקבינט המלחמה, החלה תחרות מי יתפוס את מקומו, בן גביר הראשון שדרש שהוא זה שמתאים לרשת את גנץ, ואילו סמוטריץ סבור שהוא המתאים לרשת את אייזנקוט.
עד שהסרוגים יבינו שהדבר האחרון שנתניהו רוצה לעשות לביידן זה גם לתקוע את הסכין ביציאת גנץ וגם לסובב אותה בהכנסתם לקבינט המצומצם, בינתיים סער ואיווט מתחממים על הקווים ומחוזרים על ידי נתניהו, ולא מן הנמנע שהם אלו שיתפסו את מקומם של הרמטכלי"ם בדימוס, בדגש יותר על סער שידוע כמתון בדעותיו וכאחד שמחפש בית פוליטי לגור בו, אם יסכים לבסוף להיכנס תחת האלנוקה שגנץ נטש הוא יכול להרויח מזה פוליטית בעתיד.
אצל איווט הסיכוי קלוש, הוא נהנה מכל רגע בחוץ ושותה מנדטים מכל הבא ליד, כניסה שלו פנימה יכולה להזיק לו מאשר להועיל לו.
אופציה נוספת שנתניהו יפרק את הקבינט שהוא וגלנט היחידים שנשארו בו, וכידוע הזוג המפורסם נמצא בהליך גירושין ארוך ומתיש שכל צד מתבצר בעמדתו ובינתיים השאר סובלים מכך, מזל שדרמר ודרעי משמשים  כמשקיפים, כך הם מרגיעים את האווירה המתוחה בין השניים.
לנו נותר לקוות שגם עם גנץ או בלעדיו, הממשלה תמשיך בהשגת יעדיה ובראש ובראשונה זה לשחרר את שאר חטופינו, וכמו שנחלו הצלחה במבצע האחרון כך בעז"ה יהיה במבצעים הבאים, בתפילה למספר גבוה יותר של שחרור חטופינו, ועם אבידות כפולות ומכופלות לאויבינו.