ההפיכה המתמשכת מאבקו של בג"ץ לעליונות משטרית.

עליונות הפרלמנט מול דמוקרטיה חוקתית
עליונות הפרלמנט היא עיקרון חוקתי לפיו הרשות המחוקקת היא הריבון העליון במדינה. במדינות המתנהלות לפי עיקרון זה, כמו בריטניה וקנדה, הפרלמנט הוא שמחוקק את החוקים ויכול לשנותם ללא מגבלות חיצוניות.

לעומת זאת, דמוקרטיה חוקתית מבוססת על חוקה כתובה המציבה מגבלות על כוחו של הפרלמנט. ברוב המדינות החוקתיות, בתי המשפט מוסמכים לפסול חוקים הסותרים את החוקה, אך ישנן מדינות כמו הולנד שבהן אין לבית המשפט סמכות כזו.

התפתחות הדמוקרטיה החוקתית בישראל
בהכרזת העצמאות נקבע שישראל תחוקק חוקה, אך בשל מחלוקות פוליטיות הוחלט על מתווה מדורג לכינונה באמצעות חוקי יסוד. ההחלטה המכוננת של הכנסת הראשונה, המכונה "החלטת הררי", קבעה כי החוקה תורכב מפרקים נפרדים שיאוגדו בעתיד לכדי מסמך חוקתי שלם. אולם הכנסת לא העניקה לחוקי היסוד עליונות נורמטיבית על חוקים רגילים.

"המהפכה החוקתית" של 1992
שני חוקי יסוד מרכזיים שנחקקו בשנת 1992  חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק  חוללו שינוי משמעותי. למרות שלא כללו סעיף מפורש המקנה לבית המשפט העליון סמכות לפסול חוקים, פרשנות שיפוטית נרחבת הובילה לכך שבית המשפט העליון החל לראות בהם מסמך חוקתי עליון.

פסק דין בנק המזרחי (1995) היה הצעד המכונן במהפכה החוקתית הראשונה. בפסק הדין, קבע בית המשפט:

לכנסת יש סמכות מכוננת בנוסף לסמכות מחוקקת.
חוקי היסוד ניצבים מעל החוקים הרגילים.
לא ניתן לשנות חוק יסוד אלא באמצעות חוק יסוד אחר.
"המהפכה החוקתית השנייה" והרחבת סמכות בית המשפט
מאז המהפכה החוקתית הראשונה, פיתח בית המשפט העליון דוקטרינות שמאפשרות לו להגביל את הכנסת גם בהקשר של חקיקת חוקי יסוד:

עקרונות היסוד של השיטה  טענה לפיה קיימים עקרונות-על הנמצאים מעל החוקה עצמה ומאפשרים לבית המשפט לפסול חוקים ואפילו חוקי יסוד.
תיקון חוקתי שאינו חוקתי  קביעה לפיה הכנסת אינה רשאית לבצע תיקונים מסוימים לחוקה, גם אם הם מתקבלים ברוב פרלמנטרי.
שימוש לרעה בסמכות מכוננת  טענה לפיה הכנסת לא יכולה להצמיד את התואר "חוק יסוד" לחקיקה שלא עומדת בסטנדרטים חוקתיים מסוימים.
סמכות מכוננת נגזרת  הבחנה בין סמכות מכוננת "מקורית" לבין סמכות מכוננת "משנית", שלכאורה מגבילה את יכולתה של הכנסת לשנות את חוקי היסוד.
הסתמכות על הכרזת העצמאות  טענה שהכרזת העצמאות מגבילה את סמכות הכנסת בחקיקת חוקי יסוד.
שימוש בסעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה  שימוש בפרשנות רחבה של סמכות בג"ץ כדי לפסול חוקים ולמעשה לכונן חוקה שיפוטית.
ההשלכות והאתגר הדמוקרטי
תהליכים אלו מערערים את עקרון ריבונות העם ואת הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל. בית המשפט העליון לא רק יצר חוקה יש מאין, אלא אף קבע שהוא עצמו מוסמך לפסול חלקים ממנה. בכך, הוא יוצר מערכת שבה הציבור מאבד את היכולת לשלוט דרך נבחריו, והכוח מרוכז בידי קבוצה לא נבחרת של שופטים.

אם מגמה זו תימשך, הכנסת תעמוד בפני בחירה בין השלמה עם אובדן הריבונות לבין נקיטת צעדים דרסטיים להגבלת כוחו של בית המשפט העליון.

סיכום
המהפכה החוקתית והמהלכים שבאו בעקבותיה ממחישים כיצד מערכת משפטית יכולה לבסס שליטה על מנגנוני השלטון במדינה. המאבק בין הרשות המחוקקת לבית המשפט העליון ימשיך להוות סוגיה מכרעת בעיצוב המשטר הדמוקרטי בישראל.