אכזבה בקרב גורמי האופוזציה והמחאה בשל מיעוט מפגינים

השבוע, לאחר קריאה ברשתות החברתיות, הדהוד הקריאות בתקשורת ובקרב גורמי אופוזיציה בישראל, אשר הפסידו בבחירות, לבוא להפגנות ולא לציית לחוק על ידי תומכיהם, ניכרת אכזבה בקרב מארגני המחאות בשל מיעוט האנשים שבאו. כפועל יוצא מכך, ניתן היה לראות סרטונים שיצאו משטחי ההפגנות ומקומות הלינה של אנשי מחאה, חלקם בכירים, שהתלוננו שאנשים לא באים להפגנות, וזה עלול לפגוע בהמשך המחאות.

יתרה מכך, בשל מיעוט המשתתפים ורצון של מובילי המחאות להגיע לכותרות כלל העיתונים והתקשורת, נעשו פרובוקציות מצידם, כאשר חלקם לכאורה לא חוקיים. למשל, פגיעה בחופש התנועה של אזרחים באמצעות העמדת רכבים בצמתים מרכזיים וחבלה בהם, כדי שהמשטרה לא תוכל לחייב אותם לפנות את הצומת. כמשקל נגד לכך, ניתן היה לראות שהפעם, בשונה מפעמים קודמות, המשטרה באה מוכנה לפרובוקציות ועצרה את המחאות שפגעו בחופש התנועה והאזרחים. למשל, ניתן היה לזהות שהמשטרה גררה את רכבי המפגינים "התקולים" לחניה משטרתית, לא שיחררה את הרכבים ועצרה את בעלי הרכבים.

נוסף לכך, בשל מיעוט המשתתפים, התפתח מאבק אגו בין מנהיגי המחאה וקבוצות המחאה השונות על מסרי ההפגנה ומיקומם. למשל, ניתן היה לזהות ויכוח האם להבליט את חשיבות החזרת החטופים לישראל תמורת כל מחיר, או להתמקד במסרים אודות פיטורי ראש השב"כ, רונן בר, וחלקם טענו שההפגנות אמורות להתמקד בכלל בעצירת פיטורי היועמשי"ת, גלי בהרב-מיארה. בדומה לכך, ניתן היה לזהות מלחמה על מיקומי ההפגנות – קבוצה אחת, עם חלק ממנהיגי המחאה, טענה שההפגנה אמורה להתקיים ליד הכנסת (כולל דיבורים על מצור סביב הכנסת), לעומת קבוצות אחרות שטענו שההפגנה אמורה להיות ברחוב עזה, מול בית ראש הממשלה.

לאור המחלוקות הפנימיות והקשיים בהבאת ציבור רחב להפגנות, העתיד של המחאות אלו נמצא בסימן שאלה. מעבר לכך, עתידם של מנהיגי המחאה, שלכאורה שואפים להקים מפלגות פוליטיות, עומד בספק. הכישלון בעידוד הציבור להשתתף באירועים והמחלוקות הפנימיות בתוך שורותיהם, מעוררים תהיות לגבי יכולת המנהיגים להוביל שינוי משמעותי ולהתמודד עם האתגרים שצפויים להם בהמשך הדרך.