של מי הבית הזה?- המחלוקת על בעלות הבית

בני הזוג מנצרת, שנישאו לפני 11 שנים ולהם שני ילדים, הגיעו לנקודת מחלוקת בנוגע לבעלות על בית המגורים לאחר שהתגרשו. הבית, שנרשם על שם שני בני הזוג, נרכש בכספי פיצויים על נכות שקיבל הבעל לפני הנישואים בסך 595 אלף שקל. כספים אלה הוחזקו בחשבון נפרד.

האישה טענה בתביעתה כי זכויותיה בבית נובעות מהרישום המשותף, ובכך היא זכאית למחצית מהנכס. הבעל, מנגד, עמד על כך שהבית שייך לו בלבד, מאחר שהרכישה מומנה מכספי פיצויים שנחשבים כנכסים "חיצוניים" על פי חוק יחסי ממון כלומר, נכסים שלא מחלקים בין בני זוג במקרה של פרידה.

חוק יחסי ממון מציין שבמקרה של גירושים, הרכוש המשותף יחולק באופן שווה, אך נכסים אישיים כגון כספי פיצויים יכולים להישאר בבעלותו של מי שקיבל אותם. עם זאת, ניתן להוכיח כוונת שיתוף על נכס חיצוני ולהשיג זכויות בו, בהתאם לנסיבות המצביעות על חיי שיתוף כלכלי ותמיכה הדדית.

רישום הבית כראיה לכוונת שיתוף

השופט איתי כרמי שדן בתביעה וקבע שהרישום המשותף של הבית מבטא כוונת שיתוף, וכי הבית ניתן לאישה במתנה דרך רישום זה. השופט ציין שהרישום מהווה "הוכחה חד-משמעית" לכוונת שיתוף, שכן לא הוצגו ראיות לניצול מצד האישה או לכך שהרישום נעשה למראית עין בלבד. השופט הבהיר שתחושת אכזבה או שינוי בתוכניות לעתיד אינם מספקים כדי לבטל מתנה שכבר ניתנה.

בפסק הדין, הדגיש השופט כרמי  את משמעות השיתוף המגורים עם הילדים בבית, כמו גם השכרת הנכס בעת הצורך, כאשר דמי השכירות הוזרמו לחשבון המשותף של בני הזוג מה שמחזק את כוונת השיתוף.

פיצוי כספי והוראה למכירת הבית

בהחלטה נוספת, קבע השופט כי על הבעל לשלם לאישה דמי שימוש חודשיים של 1,500 שקל, מאחר שהמשיך להתגורר בבית לבדו לאחר הפרידה. במקביל, הורה בית המשפט למכור את הבית על מנת לחלק את שוויו בין הצדדים. הבעל חויב גם לשלם 25 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך הדין של האישה.