מירוץ הזמן בתביעות גירושין והשפעתו על סמכויות הערכאות

במקרה נדיר במערכת המשפט, שני בני זוג נמצאו במירוץ הגשת תביעות גירושין עם הפרש של שעתיים בלבד, מה שהוביל לשאלת הסמכות המשפטית לדון בענייניהם. השופטת גלית מרגלית ביטון נדרשה להכריע האם הסמכות לדון בהליך תינתן לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה.

עובדות המקרה:
המבקש טוען שהגיש את תביעתו ביום 25/9/24 בשעה 13:00, וטוען כי הסמכות צריכה להיות ביד בית המשפט לענייני משפחה.
המשיבה טוענת שהיא הקדימה אותו בהגשת תביעה ביום 25/9/24 בשעה 11:13, ומבוססת על כך שסיימה את תקופת העיכוב שהוטלה קודם לכן.
ההכרעה:
אחריות הורית וזמני שהות: השופטת קבעה כי הסמכות לדון בנושא זה תינתן לבית הדין הרבני, אשר קנה סמכות על ידי הגשת התביעה של המשיבה לפני המבקש.
מזונות ילדים: השופטת קבעה כי הסמכות לדון במזונות ילדים תישאר ביד בית המשפט לענייני משפחה, בהתאם להלכת שרגאי, המבהירה כי במקרים של חוסר הסכמה בין ההורים, לא ניתן לכרוך את תביעת המזונות בבית הדין הרבני.
נימוקים מרכזיים בהחלטה:
החוק מכיר בסמכות מקבילה בענייני אחריות הורית, אך במזונות ילדים יש להקפיד על ההלכה הקיימת המפרידה בין סמכויות הערכאות, כאשר בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון במזונות.
השופטת ציינה את זכותם של קטינים לפתוח בהליך עצמאי למזונות, שלא תלוי בקשר הנישואין בין ההורים.
סיכום:
אחריות הורית וזמני שהות: הסמכות תינתן לבית הדין הרבני; הליך בבית המשפט לענייני משפחה ימחק.
מזונות ילדים: הסמכות תישאר ביד בית המשפט לענייני משפחה, והמשיבה תידרש להגיש כתב הגנה במועדים הקבועים.
השופטת לא חייבה את הצדדים בהוצאות, מתוך תקווה שהצדדים יצליחו להגיע להסכמות במישור המשפחתי ובכך להפחית את הדיונים המשפטיים.