מהי תוקפנות ? וממה היא נובעת ? לפי הפסיכולוגיה חלק ב'

עמיחי לוי יועץ זוגי ומטפל רגשי בארגון הידברות יור" "זוגיות" מכון לאבחון וטיפול זוגי/רגשי 

תוקפנות כתגובה לתסכול

הערב חם ואתם עייפים וצמאים אחרי שלמדתם שעתיים ברציפות. אתם לווים מחבר כמה מטבעות והולכים אל מכונת המשקאות הקרובה ביותר. המטבעות נבלעים במכונה, ואתם כבר כמעט יכולים לחוש את הטעם הקר והמרענן של המשקה האהוב עליכם. אתם לוחצים על הכפתור אבל שום דבר לא קורה. אתם לוחצים שוב. אחר כך אתם דוחפים את הידית של הֶחזר המטבעות. עדיין, שום דבר. שוב אתם לוחצים על הכפתורים. עכשיו אתם חובטים בכוח במכונה. למרבה הצער, אין כסף וגם לא משקה. אתם חוזרים בכבדות ללימודיכם בידיים ריקות ובלי מטבעות. האם שותפכם לחדר צריך להיזהר? האם מה שקרה מגדיל את הסיכוי שתאמרו או תעשו משהו מזיק?

אחת התאוריות הפסיכולוגיות הראשונות על תוקפנות הייתה תאוריית התסכול והתוקפנות הפופולרית, והיא השיבה בחיוב לשאלה זו. "תסכול תמיד מוביל לתוקפנות כלשהי", כתבו אבות התאוריה תסכול הוא כל דבר שמונע מאתנו להשיג מטרה ,(למשל, מכונה מקולקלת למשקאות קלים) התסכול מתגבר כשהמוטיבציה שלנו להשיג את המטרה חזקה מאוד, כשאנו מצפים לתגמול עם השגת המטרה, וכאשר המטרה נחסמת לחלוטין.

הנה מחקר שמדגים זאת: חוקרים סקרו את עמדותיהם של נוסעי מעבורת בריטים שהיו בדרכם לצרפת, כלפי צרפתים. הם הציגו לנוסעים תרחישים שונים שבהם הופנתה התנהגות תוקפנית כלפי צרפתים בעקבות התנהגות כלשהי למשל, הערה מעליבה כלפי צרפתי ששפך בטעות כוס קפה או הטלת חרם על מאפייה צרפתית שנפתחה בכפר באנגליה ובכך איימה על הפרנסה של אופה מקומי. הנוסעים נשאלו באיזו מידה הם מסכימים עם ההתנהגות התוקפנית. נוסעים שרואיינו ביום שבו סירות דיג צרפתיות חסמו את הנמל ומנעו מהם להשיג את מטרתם, נטו יותר להסכים עם ההתנהגויות התוקפניות

אנרגיה תוקפנית אינה מתפרצת בהכרח נגד המקור שחולל אותה. אנו לומדים לדכא את הדחף להתנקם מיד, בייחוד אם אנשים אחרים עלולים להסתייג מכך או להעניש אותנו; תחת זאת אנו מתיקים את העוינות לעבר יעדים בטוחים יותר. התקת תוקפנות מודגמת בסיפור הידוע על האיש שהבוס שלו השפיל אותו; הוא מגיע הבייתה וגוער באשתו, האישה צורחת על הילד, הילד בועט בכלב, הכלב נושך את הדוור והדוור הולך הביתה ומכה את אשתו… בניסויים וגם בחיי היומיום הנטייה להתקת תוקפנות גדולה ביותר כשהדמות החלופית דומה בדרך כלשהי לגורם התסכול, וכשהיא עושה דבר מה מעצבן במקצת ומשחררת בכך את התוקפנות שנבלמה

. כשאדם "מחזיק בבטן" כעס בעקבות התגרות קודמת, אזי אפילו התגרות של מה בכך שבמצב רגיל אינה גוררת שום תגובה עשויה לעורר התפרצות (כפי שאולי קרה לכם אם צרחתם אי פעם על שותפכם למגורים אחרי שאיבדתם כסף במכונה מקולקלת למשקאות קלים).

בניסוי שנערך באוניברסיטת דרום־קליפורניה התגרה הנסיין במשתתפים בקבוצת הניסוי (אך לא בקבוצת הביקורת)הוא מתח ביקורת מעליבה על ביצועם במבחן של אָנָגרמות (חידות לשון). כעבור זמן קצר נדרשו הנבדקים להחליט כמה זמן יטבול "סטודנט" אחר (למעשה משתף פעולה) את ידיו במים קרים עד כאב, בעת ביצוע משימה כלשהי. משתף הפעולה התבקש לפגוע בנבדקים פגיעה חסרת משמעות הוא השמיע כלפיהם עלבון קל. נמצא הבדל בתגובת הנבדקים משתי הקבוצות: אלה שחוו התגרות קודמת מצד הנסיין המליצו על שהייה ממושכת יותר במי הקרח כחלק מביצוע המטלה, לעומת אלה שלא חוו עלבון קודם .

החוקר מציין שתופעת התקת התסכול יכולה להסביר מדוע נהגים שזועמים על התגרות קודמת עלולים להגיב בחימה שפוכה על עברות קלות של נהגים אחרים בכביש, או להתעלל בבני זוגם בתגובה לביקורת מצדם. התקת תסכול יכולה להסביר גם תופעה שנמצאה בליגת הבייסבול האמריקנית על־פי סטטיסטיקה של כ־5 מיליון חבטות ב־74,197 משחקים מאז 1960. בשעה שהשחקנים זורקי הכדור מתוסכלים מפני שהחובטים מהקבוצה היריבה הצליחו בסיבובים הקודמים להקיף את כל הבסיסים ולחזור לבסיס הבית, הם נוטים יותר לפגוע באמצעות הכדור בשחקן החובט היריב .

פרשנים שונים ציינו שהכעס האמריקני העצום והמובן בעקבות מתקפת ה־11בספטמבר תרם ללהיטות לתקוף את עירק. האמריקנים חיפשו על מי לפרוק את זעמם, ומצאו רודן מרושע בשם סאדאם חוסיין, שהיה בעבר בעל בריתם. "'הסיבה האמיתית' למלחמה זו", כתב בעל הטור תומס פרידמן, "הייתה שאחרי ה־11 בספטמבר אמריקה הייתה צריכה להכות מישהו בעולם הערבי־מוסלמי… פגענו בסאדאם מסיבות פשוטות: כיוון שיכולנו לעשות זאת וכיוון שזה הגיע לו וכיוון שהוא ניצב בדיוק במרכזו של אותו עולם" . אחד מתומכי המלחמה, סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני, הסכים אתו. כשנשאל מדוע רוב תושבי העולם האחרים לא תמכו במלחמה, השיב, "הם לא חוו את ה־11 בספטמבר" .

תאוריית התסכול והתוקפנות המעודכנת של ברקוביץ

ניסויים שנערכו במטרה לבחון את תאוריית התסכול והתוקפנות הקלסית הניבו תוצאות לא עקביות: לפי חלק מהממצאים תסכול הגביר התנהגות תוקפנית ולפי ממצאים אחרים דווקא לא. לדוגמה, באחד הניסויים גרמו לחברי קבוצה תסכול על־ידי שיבוש פתרון הבעיות בקבוצתם בעזרת משתף פעולה שהתחזה לחבר בקבוצה. בתנאי אחד השיבוש נגרם על־ידי תקלה טכנית במכשיר השמיעה של משתף הפעולה.

בתנאי השני משתף הפעולה פשוט לא הקשיב היטב, ולכן הביצוע הקבוצתי השתבש. הסיבה לתסכול בתנאי הראשון הייתה מובנת למשתתפים, ולכן הם הגיבו בתרעומת ולא בתוקפנות בעקבות מחקרים כגון אלה הסיקו חוקרים שתאוריית התסכול והתוקפנות הקלסית הפריזה בעוצמת הקשר שבין תסכול לתוקפנות, ולפיכך הכניסו בה שינויים.

ברקוביץ טען שתסכול גורם לנו כעס, והכעס מכין אותנו רגשית להתנהג בתוקפנות כעס מתעורר כאשר מישהו שמתסכל אותנו היה יכול לבחור לפעול אחרת בניסוי שתואר לעיל חבר הקבוצה כבד השמיעה (משתף הפעולה)לא היה יכול לבחור לשמוע היטב, ולכן התקלה גרמה תסכול לחבריו בקבוצה אך לא עוררה בהם כעס ולכן גם לא תוקפנות.כאמור,

אדם מתוסכל מוכן רגשית לתוקפנות, והוא נוטה במיוחד לפרוק את הזעם העצור בו כמו אדים בסיר לחץ כשהוא נתקל ברמזים המתקשרים לתוקפנות (כגון אקדח או שמו של אדם שנקשר בתוקפנות) לפעמים הזעם מתפרץ גם בלי רמזים כאלה, אבל כידוע שפעמים שרמזים המתקשרים לתוקפנות מגבירים את עוצמתה .

טרוריסטים מבינים שמעשיהם מעוררים זעם. לעתים הם מבצעים בכוונה תחילה פעולה שמניעה אויב חזק וזועם להגיב בתגובת יתר שתוצאותיה משרתות בסופו של דבר את האינטרסים שלהם

תסכול וחסך יחסי

הגדרנו קודם תסכול כחסימה של התנהגות המיועדת להשיג מטרה. לפי הגדרה זו אפשר להניח שכל מצב של חסך מתמשך (במזון, בשתייה, במין, בשינה או בכסף) יביא לתסכול ולכן גם לתוקפנות. ואכן, מצבי חסך מתקשרים לא פעם לתסכול ולתוקפנות. ואולם, לא תמיד חסך ומחסור מולידים תסכול. האנשים המתוסכלים ביותר מבחינה מינית אינם בהכרח אלה הנמנעים לגמרי מיחסי מין, והאנשים המתוסכלים ביותר מבחינה כלכלית אינם דווקא תושביהם חסרי הכול של פרוורי העוני באפריקה.

בתקופת השפל הכלכלי של שנות ה־30 שררה בארצות הברית מצוקה כלכלית נרחבת, אבל שיעור הפשיעה האלימה לא היה גבוה במיוחד. בדומה לכך, מחבלים מתאבדים פלסטיניים אינם הפלסטינים המקופחים ביותר. כמו ה־IRA באירלנד הצפונית, הבריגדות האדומות באיטליה וחבורת באדר־מיינהוף בגרמניה, רובם משתייכים למעמד הבינוני , הוא הדין לגבי מחבלי ה־11 בספטמבר, שעברו הכשרה מקצועית ונסעו ברחבי העולם. בניגוד למיתוס שהטרור צומח על רקע של עוני ויאוש, הטרור ניזון מהשפלה קולקטיבית ומהיעדר חופש אזרחי הרבה יותר מאשר מחסך ממשי.

אינני טוען שמחסור ואי־צדק חברתי אינם רלוונטיים לאי־שקט חברתי, אלא שהתסכול נובע מהפער שבין הציפיות למימושן. אם הישגיכם עונים על הציפיות שלכם, ואם הכנסתכם מאפשרת לכם לממש את שאיפותיכם, תהיו מרוצים ולא מתוסכלים

לעתים קרובות התסכול מצטבר כשאנו משווים את עצמנו לאחרים. תחושת הרווחה האישית של עובדים תלויה בהשוואה בין שכרם לשכרם של עובדים אחרים בעבודה דומה. עובדים מרוצים כאשר שכרם שווה לשכרם של עובדי אחרים בתחום או גדול ממנו .

הענקת תוספת שכר לשוטרים בעיר עשויה להעלות את המורל שלהם באופן זמני, ובה בעת לערער את המורל של הכבאים, ששכרם לא הועלה.הרגשות מסוג זה מכונות חסך יחסי; הן מסבירות מדוע יש שביעות רצון נמוכה ושיעור פשיעה גבוה בקהילות ובמדינות המאופיינות באי־שוויוניות גבוהה (פערים גדולים)ברמת ההכנסה .

חסך יחסי גם מסביר מדוע תושבי מזרח גרמניה לשעבר מרדו נגד השלטון הקומוניסטי: רמת החיים שלהם עלתה על זו של כמה ארצות באירופה, אבל הייתה נמוכה במידה מתסכלת מרמת החיים בגרמניה המערבית השכנה.המושג חסך יחסי נטבע כשנחקרה רמת שביעות הרצון שחשו חיילים אמריקנים בקצב הקידום במלחמת העולם השנייה בחיל האוויר היה מהיר יותר מאשר במשטרה הצבאית, ולמרות זאת חיילים ששירתו בחיל האוויר היו מתוסכלים מקצב קידומם יותר משוטרים צבאיים.

אפשר להניח שמרבית החיילים בחיל האוויר תפסו את עצמם כטובים יותר מהחייל הממוצע בחַיִל שלהם (הטיה לטובת העצמי) ואולם, קידומם של מקצת החיילים בחיל האוויר היה בהכרח מהיר יותר משל אחרים, והדבר גרם תחושה של חסך יחסי לאלה שקודמו פחות. שאיפותיהם של האחרונים היו אפוא גבוהות יותר מהישגיהם. ומה הייתה התוצאה? תסכול.

אחד המקורות האפשריים לתסכול מסוג זה בימינו הוא השפע המוצג בתכניות טלוויזיה ובפרסומות. בתרבויות שהטלוויזיה בהן היא נחלת הכלל, מראות השפע גורמים לכך שחסך ממשי (אין לי מה שיש לאחרים) הופך לחסך יחסי (תחושת קיפוח) ניתוח שיעורי הפשיעה בערים אמריקניות בשנות הטלוויזיה הראשונות העלה, שב־34 ערים שבהן החזקת טלוויזיה בבית נעשתה חזון נפרץ ב־1951, שיעור עברות הגנבה (כמו גנבה מחנויות או גנבת אופניים) עלה באופן ניכר באותה שנה. ב־34 ערים אחרות, שבהן הקפאה ממשלתית דחתה את כניסת הטלוויזיה עד 1955, חלה עלייה דומה בשיעור הגנבות

תוקפנות כהתנהגות חברתית נלמדת

תאוריות של תוקפנות המבוססות על אינסטינקט ועל תסכול מניחות שדחפים עוינים מתפרצים מתוך רגשות פנימיים ה"דוחפים" באופן טבעי את התוקפנות מבפנים החוצה. פסיכולוגים חברתיים טוענים שגם למידה "מושכת" ו"מוציאה" מאתנו תוקפנות מבחוץ.
למידת תוקפנות באמצעות חיזוקים

אנו לומדים מניסיוננו ומצפייה באחרים שהתוקפנות לעתים משתלמת. בניסויים הצליחו להפוך בעלי חיים מיצורים שלווים ללוחמים פראיים. לעומת זאת, תבוסות צייתנות גוררות קשות גם בני אדם יכולים ללמוד שיש שכר לתוקפנות. אפשר להניח שילד שמצליח להפחיד ילדים אחרים באמצעות מעשים תוקפניים, ילך וייעשה תוקפני יותר .

שחקני הוקי תוקפניים אלה הנשלחים בתדירות הגבוהה ביותר לספסל העונשין בשל משחקם האלים מבקיעים יותר שערים משחקנים שאינם תוקפניים(. שחקני הוקי קנדים בגיל העשרֶ ה, שאבותיהם מריעים בתגובה למשחק פיזי תוקפני ומעודדים אותו, מבטאים את העמדות וסגנון המשחק התוקפניים ביותר.

תשלום כופר לחוטפי ספינות בים ליד חופי סומליה ב־2008 דווח על 150 מיליון דולר תגמל את שודדי הים ובכך דרבן אותם לבצע חטיפות נוספות . במקרים אלה התוקפנות היא אמצעי להשגת תגמולים מסוימים (תוקפנות אינסטרומנטלית לעומת תוקפנות עוינת).
הדברים האלה נכונים גם ביחס למעשי טרור המאפשרים לאנשים חסרי כוח למשוך תשומת לב בקנה מידה רחב. "היעד העיקרי של פיגועי התאבדות איננו הנפגעים עצמם אלא הציבור הרחב שנאלץ לשמוע עליהם ולראותם באמצעי התקשורת" .

מטרת הטרור לזרוע בהלה בסיוע התקשורת המעצימה אותו. "הֲרוג אחד, הַפְחֵד עשרת אלפים", אומר פתגם סיני עתיק. ללא "חמצן הפרסום", כביטויה של מרגרט תאצ'ר, היה היקף הטרור מצטמצם ללא ספק דומה הדבר לכמה אירועים משנות ה־70, שבהם צופים נכנסו עירומים בריצה למגרשי כדורגל כדי לזכות בכמה שניות של חשיפה בטלוויזיה. ברגע שרשתות הטלוויזיה החליטו להתעלם מהתקריות, התופעה הייתה כלא הייתה.

למידה באמצעות צפייה וחיקוי

אלברט בנדורה הציע תאוריית למידה חברתית של תוקפנות. הוא סבר שאנו לומדים לנהוג בתוקפנות לא רק בזכות התגמולים שהתוקפנות מעניקה לנו אלא גם באמצעות צפייה באנשים אחרים . בדומה לרוב ההתנהגויות החברתיות, אנו רוכשים התנהגות תוקפנית מתוך התבוננות במעשיהם של אחרים ובתוצאותיהם.דמיינו את התמונה הבאה מתוך אחד מניסוייו של בנדורה .

נותנים לילדה או לילד בגיל הגן לעסוק בפעילות יצירה מעניינת. בפינה אחרת בחדר יושבת אישה בקרבת משחקי הרכבה, פטיש מעץ ובובת "נחום־תקום" מנופחת גדולה. האישה מתחילה לשחק בצעצועי ההרכבה, אך עד מהרה קמה ממקומה ותוקפת את הבובה במשך כעשר דקות. היא מכה בה בפטיש, בועטת בה ומפילה אותה לרצפה, וכל הזמן הזה צועקת, "תרביצי לו באף… תפילי אותו… תבעטי בו".לאחר שהילדה או הילד צפו בהתפרצות הזאת הם נלקחים לחדר אחר מלא בצעצועים מושכים. ואולם, כעבור שתי דקות הנסיינית מפסיקה אותם ואומרת שאלה הצעצועים הטובים ביותר שלה ושעליה "לשמור אותם לילדים האחרים".

הילד או הילדה המתוסכלים מועברים עכשיו לחדר נוסף שיש בו צעצועים שונים המיועדים למשחק תוקפני או לא תוקפני, ובהם בובת "נחום־תקום" ופטיש מעץ.הילדים שלא צפו במודל של המבוגר התוקפני כמעט שלא ביטאו תוקפנות במשחקם או בדיבורם. הם שיחקו בנחת אף־על־פי שהיו מתוסכלים. לעומת זאת, הילדים שצפו במבוגרת התוקפנית נטו הרבה יותר לתקוף את הבובה בפטיש. ואם לא די בכך, הילדים האלה חזרו לעתים קרובות על דבריה ועל פעולותיה הספציפיים של המדגימה . ההתבוננות בהתנהגות התוקפנית הפחיתה את העכבות שלהם וגם לימדה אותם צורות של התנהגות תוקפנית.

בנדורה מאמין שחיי היומיום חושפים אותנו למודלים תוקפניים במשפחה, בתת־התרבות, וכפי שניווכח בהמשך גם באמצעי התקשורת .

המשפחה :

נמצא מתאם בין ילדים תוקפניים פיזית לבין הורים שמטילים עונשים פיזיים כלומר, נוקטים אמצעי משמעת המשמשים דוגמה לתוקפנות: צעקות, סטירות לחי ומכות . לעתים קרובות גם להורים אלה היו הורים שנקטו התנהגות מענישה פיזית . ענישה פיזית מסוג זה עלולה להסלים לכדי התעללות, וגם אם רוב הילדים שהוריהם מתעללים בהם אינם נהפכים לפורעי חוק או להורים מתעללים, עדיין %30 מהם יתעללו בבוא היום בילדיהם פי ארבעה מהשיעור באוכלוסייה הכללית . לעתים קרובות אלימות מולידה אלימות.

שיעור גבוה יותר של אלימות במשפחה מופיע גם בתרבויות ובמשפחות שבהן האב נעדר . לפי חישוב אחד, ילדים אמריקנים שגדלו ללא אב נוטים פי שבעה לסבול מהתעללות, לנשור מבית הספר, לברוח מהבית, להוליד ילדים ללא נישואים, בגיל העשרה או לבצע פשעים אלימים .

המתאם בין היעדרות
הורה (לרוב היעדרות האב) לבין אלימות קיים בכל הגזעים, רמות ההכנסה, ההשכלה או מקום המגורים . יתר על כן, מחקר בריטי עקב במשך 33 שנה אחר יותר מ־10,000 בני אדם שנולדו ב־1958, ומצא שפרידת ההורים בשנות הילדות קשורה להתפתחות בעיות כמו התנהגות תוקפנית .אין זאת אומרת שילדים ללא אב נגזר גורלם להיהפך לעבריינים או לאנשים אלימים; לאמִתו של דבר, רוב הילדים האלה מתפתחים היטב הודות לטיפוחה של אם דואגת ולתמיכת המשפחה המורחבת. גם אין פירוש הדבר שהיעדר אב גורם לאלימות; אין לכך הוכחות. הרעיון הוא שיש מתאם:במקום ובזמן שאבות נעדרים, הסיכון לאלימות גדל.

התרבות גם הסביבה החברתית שמחוץ לבית מציגה לנו דגמים לחיקוי. בקהילות המעריצות את דמות ה"מאצ'ו" קל להעביר תוקפנות לדורות הבאים. התת־תרבות האלימה של חבורות הרחוב, למשל, מציגה לחבריה הצעירים מודלים תוקפניים. בקרב מתבגרים בשיקגו שסיכוייהם לנקוט באלימות שווים, אלה שהיו עדים לירי בנשק חם נמצאים בסיכון כפול להתנהגות אלימה .גם לתרבות הרחבה יותר יש חשיבות. פסיכולוגים חברתיים סבורים כי אדם שהתחנך בתרבות לא דמוקרטית המאופיינת באי־שוויוניות כלכלית גדולה, המכינה גברים להיות לוחמים והמעורבת במלחמות אדם כזה מּועָד לתוקפנות

נחקרה גם השפעת התת־תרבות

חוקרים מדווחים שבארצות הברית נוצרו שתי תת־תרבויות מובהקות: האחת בניו אינגלנד ובאזור החוף האטלנטי המרכזי, שם התיישבו מהגרים לבנים פיכחים, שקולים וקואופרטיביים, והאחרת במדינות הדרום שם התיישבו לבנים הרפתקנים, רברבנים, סוערים וחרדים לכבודם (כולל בני דודיי הסקוטים־אירים) הראשונים היו חקלאים מיומנים; האחרונים ציידים ורועים תוקפניים יותר. עד היום שיעור מקרי הרצח שמבצעים לבנים בערים ובאזורים אמריקניים המאוכלסים בתושבי הדרום גבוה מן הממוצע הארצי. לא פלא שגברים בדרום גם נוטים יותר מהגברים בצפון לתפוס את חברי קבוצת השווים שלהם כתומכים בתגובות תוקפניות.

בני אדם לומדים להגיב בתוקפנות גם מניסיונם וגם מהתבוננות במודלים תוקפניים. ואולם, מתי מתרחשות התגובות התוקפניות בפועל? בנדורה טען שהמניע למעשי תוקפנות הן חוויות אברסיביות שונות תסכול, כאב ועלבון. חוויות כאלה גורמות לנו עוררות רגשית, אבל ההחלטה אם להגיב בתוקפנות תלויה בתוצאות שאנו צופים למעשינו. סביר ביותר שנגיב בתוקפנות כאשר אנו מעֹורָרים וכאשר תגובה תוקפנית נראית לנו בטוחה ומתגמלת

לסיכום

ˆ תוקפנות מוגדרת כהתנהגות מילולית או פיזית שנועדה לפגוע במישהו. היא מתבטאת בשתי צורות: תוקפנות עוינת הנובעת מרגשות כמו כעס ותוקפנות אינסטרומנטלית שנועדה להשיג מטרה אחרת.

ˆ יש שלוש גישות תאורטיות להסבר תוקפנות. גישת האינסטינקט מתקשרת בדרך כלל לזיגמונד פרויד ולקונרד לורנץ. לפי גישה זו אנרגיה תוקפנית היא אוניברסלית ולא נלמדת, וכשאין לה פורקן היא מצטברת בתוכנו כשם שמים נאגרים מאחורי סכר. אין הרבה תימוכין לראיית התוקפנות כאינסטינקט, אבל עובדה מוסכמת היא שיש לה מקור ביולוגי המתבטא בהשפעות התורשה, הרכב הדם והמוח על התוקפנות.

ˆ לפי הגישה השנייה תסכול גורם לכעס ולעוינות. כשיש בסביבה רמזים לתוקפנות, הכעס הזה עשוי לעורר ביטוי של תוקפנות. אחד הגורמים לתסכול הוא חסך. התוקפנות אינה נובעת מהמחסור עצמו אלא מתחושת קיפוח עקב הפער שבין הציפיות להישגים (חסך יחסי)

ˆ גישת הלמידה החברתית רואה את התוקפנות כהתנהגות נלמדת. מניסיוננו ומהתבוננות בהצלחת זולתנו אנו לומדים שהתוקפנות משתלמת לפעמים. המשפחה, התרבות, התת־תרבות ואמצעי התקשורת משפיעים על התוקפנות באמצעות למידה חברתית .