מיהודה המכבי ועד נצח יהודה.

ביום חמישי ה-22.12.22 נתתי ב"בית הלוחם" בתל-אביב, לקבוצה של נכי צה"ל, הרצאה על הנושא הכי רגיש, הכי טעון והכי נפיץ ביחסים המורכבים בין החברה החרדית לחברה הישראלית הכללית, ועל אחת כמה וכמה כאשר המשתתפים הם אנשים ששילמו מחיר יקר מאד על שירותם בצבא – "החרדים וצה"ל".
כאמור, הנושא טעון, רגיש ונפיץ, שבמשך עשרות שנים הוא נקודת המחלוקת והעימות הכי קָשָה בין החרדים לחברה הישראלית הכללית.
נושא טעון רִגשית, המעורר הרבה מאד כעסים, שקשה מאד לדבר עליו בפתיחות, בְּגָלוּי, וּבְגִלוּי לב מוחלט עם ישראלים בכלל, ועם פצועי צה"ל בפרט.

למרות זאת, ההרצאה היתה מצויינת. הייתי אמור לדבר כשעה-שעה ורבע, אבל רוב המשתתפים רצו שאמשיך את ההרצאה עוד ועוד, שאענה על שאלות (נכונות מאד וקשות מאד) ששאלו, ושאאיר להם זויות שאותן לא ראו מעולם, לא שמעו מעולם, לא הבינו מעולם, ושלא הוסברו להם מעולם, כך יצא שבסופו של דבר דיברתי בערך שעתיים(!).

לאחר שהסתיימה ההרצאה (רק בגלל שהיינו צריכים לפנות את האולם לאירוע הבא), נשארו כמה מהמשתתפים לדבר איתי על הנושא הזה ועל נושאים נוספים, הנוגעים לחברה החרדית, המשיקים לנושא טעון זה.

דומני שמה שגרם לכך היו מספר דברים:
א. העובדה שאני עצמי שירתתי שירות קרבי ארוך ומשמעותי בצה"ל.
ב. העובדה שאני קצין, ועוד ביחידה קרבית.
ג. העובדה שאני מתנדב כבר למעלה מ-20 שנה לשירות מילואים ביחידות קרביות.
ד. ומעל הכל, העובדה שאני אומר את האמת, את כל האמת ורק את האמת! לא מטייח, לא מטשטש, ולא מעלים עובדות.

מאידך, אני גם מביא עובדות לא כ"כ מוכרות (ולמען האמת לא מוכרות בכלל לרוב האנשים), על עשרות אלפי חרדים שלאורך כל שנות המדינה, מתקופת המחתרות ועד ימינו אלה, שירתו ומשרתים בצה"ל, שירות משמעותי, כשחלק מהם גם נפלו או נפצעו בשירותם הצבאי.

ועכשיו אכתוב קצת על ההרצאה עצמה.

היות ומועד ההרצאה נפל בדיוק על חנוכה (ממש במקרה, בלא שהדבר תוכנן מראש), ביקשה ממני מנהלת התרבות של "בית הלוחם" ליצור קשר בין ההרצאה לחנוכה.
לכן, בשונה מהפתיח הרגיל שאני פותח איתו את ההרצאה הזו, התחלתי עם השאלה הקשה (קשה לתפיסה ולהתנהלות החרדית): "איך זה שיהודים שומרי תורה ומצוות (ה"חרדים" של שנת 167 לפני הספירה) התגייסו לצבא ונלחמו והיום הם לא עושים זאת? ואם כבר מדברים על חיילים "חרדים", אז איך זה שלדוד המלך היה צבא שכולו חיילים "חרדים" (במונחים של תקופתו) והיום לא? ואם נלך בהיסטוריה עוד לאחור נגלה שגם למשה רבינו וליהושע בן נון היה צבא של חיילים שכולם "חרדים", ולמרות כל זאת החרדים של היום מתחמקים מהשירות הצבאי??"

הנהוני הסכמה נמרצים נראו בקהל.

בשלב הזה סיפרתי על מלחמת עמלק בה משה רבינו ישב כל זמן הקרב בראש ההר כשידיו מורמות כלפי מעלה (כשאהרן וחוּר תומכים בידיו המורמות לבל יתעייפו) והתפלל להצלחת החיילים בני ישראל. כאשר התעייף (בכ"ז מדובר היה באדם בן 80) התחזקו העמלקים וכאשר התגבר על עייפותו התגברו היהודים.
ובלשון הפסוק: "וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ, וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו, מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד, וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:" (ספר שמות, פרק יז', פסוקים יא' יב').
ועל כך שואלת המשנה במסכת ראש השנה: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (ספר שמות, פרק יז', פסוק יא'), וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין".

ובמילים אחרות, הגבורה הפיזית, גבורת הרוח, התפילה והאמונה שלובות זו בזו בקשר בל יינתק שרק הוא מביא לנצחון.

המשכתי לספר על מלחמת מִדְיָן בה נתבקש משה רבינו לגייס "אֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא׃" (ספר במדבר, פרק לא', פסוק ד'), כלומר אלף חיילים מכל שבט. ולמה נכתב כפל הלשון "אלף למטה, אלף למטה"? לומר לך שגוייסו אלפיים(!) חיילים מכל שבט, אלף נשלחו לקרב ואלף נשלחו לבית המדרש לשבת וללמוד תורה ע"מ להגן על החיילים כי "תורה מגנא ומצלא".
כך היה גם אצל דוד המלך שכתב בספר תהילים (פרק קכב', פסוק ב') : "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים". מפרשים חז"ל: "עומדות היו רגלינו במלחמה בכל מקום, בשביל שערייך ירושלים שעוסקין בהן בתורה", כלומר שבזכות לימוד התורה של חלק מהעם יכלו החיילים להלחם ולנצח בכל מקום.

כאן עצרתי ואמרתי: "ראו, אתם לא חייבים להסכים עם מה שאני אומר, וכמובן לא עם התפיסה והאמונה הזו, אבל חשוב שתבינו שזו האמונה של האדם הדתי בכלל ושל החרדים בפרט, לאורך הרבה מאד שנים. הרבה הרבה לפני קום המדינה. זו האמונה והתפיסה הדתית הבסיסית.
והיות וההרצאה נועדה להיכרות עם הזוית הזו בעולם החרדי, חשוב להבין את התפיסה הזו".

לפני שהמשכתי בנושא עצמו, הסברתי את ההבדל בין גזירת המן ואחשוורוש לגזירת מלכות יוון ואנטיוכוס ובין נס פורים לנס פורים.
גזירת המן ואחשוורוש היתה גזירה של השמדה פיזית של העם היהודי בכל ארצות גלותו. ומה עשו היהודים בתגובה? צמו והתפללו (המלחמה באויביהם באה רק אחרי שגזירת ההשמדה בוטלה בצו המלך).
ולעומת זאת, גזירת מלכות יוון היתה גזירה על הרוחניות. נגד לימוד התורה ונגד קיום המצוות.
ומה עשו היהודים בתגובה? התגייסו לצבא המורדים ויצאו לקרב.
בדיוק ההיפך מהמצופה. כי ההגיון הוא שנגד זירת השמדה פיזית היו אמורים לצאת לקרב ונגד גזירה על הרוחניות היו אמורים לצום ולהתפלל לישועה.

עכשיו, כאשר סיימתי לדבר על העבר הרחוק מאד עברתי לספר על העבר הקרוב. על ההשתתפות המאסיבית והכמעט גורפת של החרדים בשירות הצבאי מתקופת המחתרות ועד אמצע-סוף שנות ה-80. על מתכונת הגיוס והשירות שהיתה נהוגה אז אצל החרדים. על השינוי שחל בעניין עם השנים. על הסיבות והגורמים לשינוי. על גילגולי "חוק הגיוס" במתכונותיו השונות מהעתירה הראשונה לבג"ץ ב-1998 ועד ימי המו"מ הקואליציוני הנוכחי. על התפנית המשמעותית שהחלה ב-1999 עם הקמת ה"נח"ל החרדי". על התוספת המשמעותית שגרמה פתיחת המסלול הטכנולוגי-איכותי "שח"ר כחול" בחיל האויר ב-2007. ובעקבות שני אלה פתיחת המסלולים החרדיים הרבים הנוספים במהלך השנים: קרביים, תומכי לחימה ומקצועיים לסוגיהם השונים, וכלה במצב הנוכחי, הן מבחינת הנוכחות החרדית בצבא, הן מבחינת מספר לומדי התורה (דחויי שירות וכאלה שאינם) ועוד כהנה וכהנה.

כפי שכתבתי בתחילת המאמר, הייתי אמור לדבר שעה-שעה ורבע, אבל השאלות הנבונות (והמאתגרות) שנשאלתי ע"י המשתתפים, התשובות שחלקן גרמו לפתיחת נושאי משנה, והשאלות שעלו בעקבות התשובות שנתתי, גרמו להרצאה להמשך הרבה מעבר לזמן שהוקצה לה, כך שבסופו של דבר דיברתי בערך שעתיים.
שעתיים טעונות מאד ורגישות מאד, אבל חשובות מאד לדיאלוג בין החברה החרדית לכלל החברה הישראלית.

קרדיט: אילן גזית

קרדיט: אילן גזית