עמרי בן עקיבא עם שיר חדש – זו עת לידום

זוועות והשלכות המלחמה שבאה לפתחנו עוררו אצלנו רגשות לא שגרתיים ובעוצמה שמעולם לא חשנו, השיר "עת לידום" בביצועו של עמרי בן עקיבא, נולד מתוך ההלם והשתיקה מול צעקת הכאב וסערת הנפש המבעבעת בקרב כולנו 

עת לידום

כמה צער, כל כך הרבה עצים

כבר לא רואים ת'יער

זה מסוכן, בפנים נצבר שם איזה פער

שמפרק אותך לאט

כמה מתח, כל כך הרבה גלים

כבר לא רואים ת'מזח

זה מעייף, בחוץ שותק בפנים צורח

זה מפרק אותך לאט

זו עת לידום, לבלום את המילים

לגנוז המנגינות, לבונן את הפחדים

זו עת לרצות, לעורר את הבפנים

לשאול ת'שאלות, בשקט בסתרים

זו עת לדעת, שאין אנו יודעים

אף לא ת'דרך, לפתור את החיים

זו עת לחשוב, ממה אנו טרודים

שלא בערך, למה שעוד לא מגלים

כמה סיבוכים,  כל כך הרבה בטון, כבר לא רואים פרחים

זה מייאש, כי איך אפשר להיות שמחים

זה מפרק אותך לאט

כמה דיבורים, הרבה פנים, כבר לא שומעים ת'סיפורים

זה מתסכל, כשכולם סביבך זרים

זה מפרק אותך לאט

זו עת לידום, לבלום את המילים

לגנוז המנגינות, לבונן את הפחדים

זו עת לרצות, לעורר את הבפנים

לשאול ת'שאלות, בשקט בסתרים

זו עת לדעת, שאין אנו יודעים

אף לא ת'דרך, לפתור את החיים

זו עת לחשוב, ממה אנו טרודים

שלא בערך, למה שעוד לא מגלים

כמה רעמים, מעט של חורף, השאר של תותחים

זה מכווץ לראות שילדים בוכים

ומפרק אותך לאט

כמה רוע, המון בחילות ורוק שלא רוצים לבלוע

זה מטורף שיש מי שאוהב לפגוע

ומפרק אותך לאט

זו עת לידום, לבלום את המילים

לגנוז המנגינות, לבונן את הפחדים

זו עת לרצות, לעורר את הבפנים

לשאול ת'שאלות, בשקט בסתרים

זו עת לדעת, שאין אנו יודעים

אף לא ת'דרך, לפתור את החיים

זו עת לחשוב, ממה אנו טרודים

שלא בערך, למה שעוד לא מגלים

זו עת לנדוד, למקומות הכי חמים

בתוך הנפש, בתוך הרחמים

זו עת לצעוד, לרגעים הכי יפים

בתוך הזיכרון, בשולי המדפים