'תענוג עצום': ראיון גדוש עם המשפיע הרב אופן על עבודת התפילה

אתר 'לחלוחית גאולתית' גאה להגיש ראיון מיוחד ומרתק עם הגאון החסיד הרב יוסף יצחק אופן שליט"א – מגדולי וחשובי משפיעי חסידות חב"ד ליובאוויטש ומשרידי דור דעה, יחד עם זאת מכהן הרב אופן כיושב ראש ארגון 'לחלוחית גאולתית' • בין הדברים מדבר הרב אופן על הדרך לעבוד את השם בזמננו, על חשיבות ההתבוננות בחסידות והצורה המעשית ליישם זאת, על מי שלא מרגיש התעוררות בתפילה, ועל הקשר של 'עבודת התפילה' לביאת המשיח • לראיון המלא

•••

פעם ראיתי בחור שרואה ומסתכל איך יורד שלג. עשר דקות, רבע שעה. וכאשר קראתי לו, הוא בכלל לא שמע. הוא היה שקוע כל כולו לראות איך השלג יורד. זה עניין אותו. זה נקרא התבוננות. לכאורה מה התחדש לו כל הרבע שעה? כלום. כבר בשתי הדקות הראשונות הוא כבר ראה איך יורד השלג, אלא שהוא כמו התהפנט לשלג. הוא התחבר לזה.

זה נקרא הסתכלות חזקה בעניין. וזה יגרום לו שגם בלילה הוא יחלום על זה.. זה נכנס וחדר בתוכו. על דברים שאדם מסתכל ברפרוף, הוא שוכח במהרה. אבל על דברים שעניינו אותו והוא התבונן בזה זמן ממושך, הוא יחלום על זה גם בלילה..

זה קורה בגשמיות. השלג משך אותו בגשמיות, ולכן הוא שקע בזה לגמרי. בפרט שזה היה בראיה, שראיה זה ההתקשרות הכי גדולה. אבל עניינים אלוקיים, הם לא מושכים את הנפש הבהמית. זה מושך את הנפש האלוקית, אך היא לא בגילוי אצלנו. ולכן צריך למצוא דרך לקשר את עצמנו לעניין אלוקי. שנגיע להסתכלות חזקה בו.

זה מה שנקרא בלשון החסידות 'התבוננות'. התבוננות פירושו הסתכלות חזקה בעניין. העניין של התפילה זה 'דעת', שזה ההרגשה בעניין שחושבים עליו, אבל כדי להגיע להרגשה בזה, צריך התבוננות והסתכלות חזקה בזה. כמו לדוגמא בגשמיות ההסתכלות החזקה של הבחור בשלג.

לא להתנתק, להיות מחובר

אז אם רוצים לחשוב על 'ווארט' חסידי או סיפור שהלהיב אותו, זה אפשרי. השאלה היא לכמה זמן הוא יוכל לרכז את המחשבה שלו בזה. כמה הוא יוכל להיות כל כולו בתוך הדבר שהוא חושב עליו. כי ברגע שהוא חושב על משהו אחר באמצע, הוא מאבד את הקשר והחיבור לדבר. אז למרות שלידע שלי, זה לא מפריע, אבל להתקשרות והחיבור שלי לדבר, זה כן מפריע. כי התנתקתי.

שמעתי פעם שאמרו על הרבי הריי"צ, שהוא יכול לחשוב כמה שעות ברציפות על עץ שהוא עץ, בלי שהמחשבה תחשוב על שום דבר נוסף. זה כוח עצום! אנחנו לא יכולים לעשות כך. ולכן ככל שיודעים יותר פרטים, זה יהיה יותר קל להתרכז בזה. כדי להתחבר להבנה של משהו, אז לא מספיק לחשוב על נקודת הדבר, אלא צריך לחשוב על הפרטים ופרטי פרטים.

אבל אם מבינים את זה באופן כללי, זה נקרא 'מקיף' בלשון החסידות. ולכן כדאי לקחת 'מאמר' שמבאר הרבה פרטים, וללמוד אותו בצורה טובה, ואז להתבונן איתו בקביעות במשך תקופה. כמה שבועות בכל יום ויום. אז זה חודר פנימה. ואם זה מתחיל לשעמם, אפשר להחליף 'מאמר' או פרק 'תניא' אחר. כדאי למצוא משהו שמתחברים עליו, בכדי להתבונן. 'מקום שליבו חפץ'.

לרדת ל'קטנות'..

אחד הדברים שחסידות חב"ד מדגישה מאוד זה את החשיבות של ה'התבוננות פרטית'. מה זה אומר? לדוגמא אפשר לתת את פרק מ"א בספר ה'תניא'. שם מוסבר שבכדי להגיע ליראה מהבורא, צריך להתבונן איך שהמלכות של הבורא היא 'מלכות כל עולמים', שהקדוש ברוך הוא מהווה את כל העולמות.

אז אפשר לחשוב בכללות על העובדה שהבורא מהווה את כל העולמות, וזה בהחלט מעורר. אבל זה התבוננות מקיפית, שהיא לא תשנה בפנימיות. ההתעוררות תחלוף במהירות כמו שהיא באה בקלות. אבל מי שלמד חסידות, יכול לפרט ולהרחיב את ההתבוננות בזה.

לחשוב איזה סוגי עולמות ישנם, מה החילוק ביניהם, ואיך בכל עולם ועולם יש אין סוף פרטים ויצורים משלו. בעולם היצירה, יש מלאכים אין קץ עם המון חלוקות של מדריגות בין כל אחד למשנהו. בעולם העשייה, יש דומם צומח חי ומדבר, עם פרטים רבים שכל נברא שונה מחבירו.

במאמרי החסידות נכנסים לפרטים הכי קטנים. איזה חלוקה יש בדומם עצמו, בין אבן לאבן וכו' וכו'. וכך גם בהתבוננות של 'ממלא כל עלמין', יש לפרט את ההבדלים בחיות האלוקית שמהווה כל נברא בצורה ייחודית ופרטנית, מה ההבדל בין החיות שמהווה גשמיות לחיות שמהווה רוחניות וכו'. ההתבוננות הפרטית היא אולי פחות מרגשת בצורה מיידית, אך היא מייצרת רגש אמיתי שמשפיע בצורה אמיתית ופנימית, שנשאר לעד.

כמו שניתן לראות שגם נוסח התפילה שקבעו חז"ל, בנוי על התבוננות מפורטת, איך כל נברא ונברא משבח את הבורא. 'הללו את השם מן השמים, הללו במרומים.. כל מלאכיו.. כל צבאיו' וכו'. את הפירוט אפשר לראות אפילו בפירוש הפשוט של המילים, וכל שכן שאפשר לפרט יותר בפירוש החסידי של המילים.

מה שגורם להתהפנט

אך הנקודה המרכזית בהתבוננות, זה להתרכז לגמרי בדבר שחושבים עליו. להיכנס ולהתחבר למה שהוא חושב. לרכז את המחשבה. המטרה של ההתבוננות בפרטים, זה בכדי לרכז את המחשבה. אבל גם אם אין הרבה פרטים, אפשר להגיע לריכוז.

כמו שבגשמיות אדם יכול להיות מהופנט ומרוכז כל כולו לנוף טבעי מיוחד, גם אם אין שם הרבה פרטים, כי הוא מחובר למה שהוא חושב. אז כמובן שברוחניות זה יותר קשה ופחות מוחשי, אבל זה אפשרי. והדרך הטובה ביותר לזה, זו ההתבוננות בפרטי הדבר שחושבים. הדרך הכי טובה להתחיל בהתבוננות פרטית בצורה נכונה, זה ללמוד 'מאמר' שבנוי על הסבר מפורט ומורחב.

למשל יש את ה'מאמר' דיבור המתחיל 'אחת שאלתי' עת"ר, שמסביר בצורה נפלאה התבוננות בצורה פרטנית, או את ה'מאמר' דיבור המתחיל 'מי כמוכה' של הרבי המהר"ש תרכ"ז, שמסביר איך להתבונן בשורש והמזל של כל נברא בצורה ייחודית עם הפרטים. איך המחשבה ב'מה רבו מעשיך השם' קיימת בכל נברא קטן כגדול, ולא רק על הבריאה כולה. יש רבבות מדריגות של השתלשלות וצמצומים, עד שנברא צמח או דומם. ויש גם התבוננות במדריגות יותר נעלות, כמו התבוננות באחדות השם, ביש מאין וכו'.

בדוגמת מה שהבעל שם טוב אמר ש'במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא'. זה התועלת שנהיית על ידי ההתבוננות, שפשוט 'להיות נמצא שם'. וזה קורה על ידי התבוננות מפורטת שלוקחת זמן. וגם בזה יש דרגות כמה להיות 'שם'.

וזה כמו הסיפור של חברו של 'המגיד ממעזריטש', שהתפלל עם הכוונות בתפילה, אך תפילתו לא התארכה כל כך כמו של 'המגיד', והוא שאל את ה'מגיד' לפשר האריכות הגדולה שלו. ענה לו 'המגיד', שלא מספיק לכוון שהולכים ליריד וקונים סחורה, אלא צריך סחורה בפועל ממש. כך גם בתפילה לא מספיק לכוון את הכוונות, אלא צריך 'להיות שם', וזה לוקח זמן רב..

זה רק דוגמאות, אבל כדאי להתייעץ עם משפיע בצורה אישית מה מתאים לחשוב חסידות. ניתן גם לצרף כמה 'מאמרים' להתבוננות בנושא אחד. לדוגמא אם יש ביאור על העניין של אחדות השם עם משל מסויים ב'מאמר' אחד, וביאור נוסף עם משל אחר שמבהיר עוד פרט ב'מאמר' שני, בוודאי שאפשר להתבונן בשניהם יחדיו.

אבל אם קשה למישהו, הוא יכול להתבונן ב'מאמר' אחד או אפילו בחצי 'מאמר'. ניקח לדוגמא את העניין של 'יש מאין' או 'השגחה פרטית', שמוסבר בפרק א' ב'שער היחוד והאמונה'. זה התבוננות שלימה. אם מישהו יתבונן בכל הפרטים שבזה כמו: יש את הברואים שנוצרו מ'עשרה מאמרות', יש את אלו שלא הוזכרו ב'עשרה מאמרות' והם נבראו מצירופים שונים של האותיות של ה'עשרה מאמרות' (כי הם לא יכולים לקבל מאור כה גבוה והם צריכים להצטמצם). יש הרבה על מה לחשוב. ולכן כדאי שכל אחד יתדבר עם המשפיע שלו שיציע לו במה להתבונן.

לטפטף את אותה נקודה

חשוב מאוד להתבונן ב'מאמר' אחד בצורה קבועה למשך תקופת זמן. לא כל יום משהו אחר. אם כל יום חושבים על נקודה אחרת בחסידות, זה נשאר מקיף. כמובן שזה עדיף מלא כלום, סוף סוף חשבתי על מה שלמדתי, חשבתי על הקדוש ברוך הוא.

אבל מה שרצוי בעיקר זה ללמוד 'מאמר' בצורה טובה, עם כל הפרטים והשקלא וטריא, ולחשוב בכל יום על אותו עניין בחסידות למשך כמה שבועות רצופים. אפילו רק לחשוב עשר או חמש דקות ביום. אז זה חודר בצורה פנימית. כמו שידוע ה'ווארט' של הרבי המהר"ש, שאחרי לימוד של שלושים פעמים אז ה'מאמר' מכיר את האדם.. אז זה חודר בו.

ככל שחושבים יותר על אותה נקודה, מוצאים יותר פרטים להתעמק ולחשוב, דברים שלא חשבתי עליהם בפעם הקודמת. כמו שזה גם בגשמיות, שאדם רואה ציור בפעם הראשונה, הוא מתרשם בעיקר מהציור הכללי, אך אם יסתכל ויחשוב בזה שוב ושוב, הוא יגלה עוד פרטים ופרטי פרטים. כמו שגם מסופר על רבי עקיבא, שראה שהמים טפטפו על האבן למשך שנים, טיפה אחרי טיפה באותו מקום, וכך שחקו את האבן. אותו דבר בחסידות, כדי לטפטף אלוקות ולשחוק את הנפש הבהמית, יש להישאר ולהתבונן עם אותה נקודה, ולחשוב על כך בקביעות יום אחר יום. וגם אם לא רואים בהתחלה שינוי ותזוזה גלויים, זה לא אומר שזה לא שינה. זה לא ניכר אולי, אבל זה שינה.

הרגש יבוא עם הזמן

ידוע אצל חסידים שאדמו"ר הזקן לא דרש התעוררות. הוא דרש מוח ומעשה, להתבונן ולעשות. וזה נלמד מהפסוק 'וידעת היום', ש'וידעת' כתוב 'היום', אך 'והשבות אל לבבך' לא כתוב 'היום', ההרגש יבוא עם הזמן. העיקר זה לעשות את העבודה של ההתבוננות, שוב ושוב ושוב, בסוף זה יהיה ניכר וישנה את החיים לגמרי. סוף סוף היצר הרע יכיר באמת. כמו שרואים שאדם שרעב מאוד שמתחיל לאכול, בתחילת האכילה הוא לא שם לב שזה משביע אותו, אבל בסופו של דבר כבר הנגיסה הראשונה השביעה אותו, אלא שהתוצאה הסופית שניכרת ומורגשת מגיעה בהמשך.

אם מתבוננים בכל יום בקביעות, ועל פי ההדרכה שהוסברה קודם בהתבוננות פרטית וכו', לאחר כמה שבועות תורגש התעוררות. וגם אם לא מרגישים, זה בסדר. לא העיקר להרגיש, העיקר להפנים. שהמסקנה של ההתבוננות, שאלוקות זה דבר אמיתי וטוב והגשמיות בלי רוחניות זה שקר ומוות, תשפיע על האדם בחיים היום-יומיים.

ומי שקשה לו מאוד לרכז את המחשבה לעניין אחד, יכול להתחיל להתבונן תוך כדי הלימוד של החסידות. פשוט לקרוא, לעצור ולחשוב ואז להמשיך בלימוד. אם הוא יתמיד בזה, הוא יתרגל להתרכז והוא יוכל לרכז את המחשבה שלו בעניין בחסידות. אז יש מישהו שכבר יכול להתבונן בהתבוננות פרטית ארוכה ויש מישהו שיכול להתבונן רק בהתבוננות קצרה, אבל העיקר של התבוננות זה ההסתכלות החזקה וההתחברות לעניין לגמרי, עד שאתה נכנס בתוך הדבר. 'להיות שם'.

זה נוגע ויקר מאוד לקדוש ברוך הוא

אז נכון. הכמויות והאיכות שהיו פעם, השתנו כעת. אבל המטבע של חסידות, הנקודה העיקרית של חסידות, לא השתנתה בכהוא זה! צריך לדעת שנקודת העניין של חסידות לא השתנתה. המטבע של חסידות לא התחלפה. חסידות חב"ד בנויה על כך שיש ללמוד חסידות בצורה טובה, להתבונן בזה ולהתפלל עם זה. כך הלימוד יביא לשינוי פנימי ומעשי.

אז אולי ר' בנימין קלעצקער התבונן חמש שעות בתפילה, אבל אם אנחנו נתבונן חמש דקות עשינו את אותה פעולה ואולי אף יותר ממנו. כמובן שצריך לשאוף כמה שיותר, ואם מישהו שייך לחמש שעות אז זה מצויין, אבל בהחלט מי שאצלו זה מאמץ לחשוב בריכוז המחשבה חמש דקות חסידות, זה תענוג עצום אצל הקדוש ברוך הוא.

כמו שכתוב שמשה רבינו היה 'ענו מכל האדם' ובפרט בפני הדור של 'עקבתא דמשיחא'. מה החכמה שר' בנימין קלעצקער מתבונן חמש שעות? יש לו תענוג מזה.. אבל אם יש איזה בחור קטן או חסיד פשוט שחושב חסידות חמש דקות או מתפלל באריכות קצת יותר, לא מופרך שאצל הבורא זה יותר יקר. זה לא צריך לגרום לגאווה ולא בגלל צריך לעשות זאת. יש לעשות מה שנדרש. אבל חשוב לדעת שההשקעה שלי לכוון ולהאריך בתפילה, נוגעת מאוד לקדוש ברוך הוא, אפילו יותר מגדולי החסידים בעבר!

שיהיה 'גישמאק'

מומלץ לקחת עבור ההתבוננות, 'מאמר' שיש לאדם 'גישמאק' וחיות מיוחדת, כי כל מטרת ההתבוננות היא בכדי שהאדם יוכל להיכנס כל כולו בעניין שהוא חושב עליו, ומאוד קשה להתחבר לדבר שאין בו חיות וחיבור. פעם אמרתי לבחור שיתבונן ב'מאמר' דיבור המתחיל 'אחת שאלתי' עת"ר, במשך חודש ימים, ואמרתי לו שאם הוא מרגיש שזה נמאס לו לחשוב על זה, אז הוא יכול להחליף את ה'מאמר' ואין בזה בעיה. לאחר חודש, הבחור אמר לי שהוא לא רוצה להחליף, הוא רוצה להמשיך, יש לו חיות ו'גישמאק' בזה.

אחרי כמה חודשים שאלתי אותו שוב אם הוא רוצה להחליף, והוא ענה בצורה הכי ברורה שהוא לא רוצה להחליף! הוא רוצה להמשיך הלאה, יש לו 'גישמאק' בזה! היה בחור אחר, שהחיות כבר התיישנה אצלו ב'מאמר', אז אמרתי לו לחשוב על 'מאמר' אחר. כל אחד לפי טבעו.

יש את הפתגם המפורסם של הרבי הרש"ב לאחד שאמר לרבי, שבנו למד את כל ספר ה'תניא'. והרבי הרש"ב שאל אז: ומה ה'תניא' לימד אותו? זאת אומרת שלא רק הוא נכנס בתוך העניין, אלא העניין נכנס בו. במילים אחרות, מה שרק הבנתי בצורה מקיפית ולא התבוננתי בו והתחברתי אליו, זה לא ישפיע על המחשבה דיבור ומעשה וכמובן שלא על הרגש הלב. אבל אם אני יודע שהעניין הוא כך וכך, ואני עושה מסקנה, זה משנה את ההנהגה שלי. לא ביום אחת משתנים לגמרי. מתחילים בפרט מסויים, וכך מתקדמים לאט לאט, מן הקל אל הכבד. לא בבת אחת.

שקר אחד גדול

כתוב 'ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך' ומסבירים חז"ל שאהבת השם צריכה להיות 'בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע'. ואיך אפשר שהיצר הרע יאהב אלוקות? אז יש התבוננות לזה. על הפסוק 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים', מסבירים בחסידות בהרחבה, שלא הכוונה שצריך לבחור בחיים כפשוטם במקום מוות כפשוטו.

כי אם זה כפשוטו התורה לא צריכה לייעץ לאדם לבחור בחיים, כי מי לא רוצה לחיות? כולם רוצים לחיות. גם נפש הבהמית רוצה לחיות. אלא הכוונה ב'חיים', זה לרוחניות. מה ההוכחה לזה? כאשר הנשמה הרוחנית יוצאת מהגוף הגשמי, מה קורה לגוף? הוא מתרקב ונפסד. זאת אומרת שמהו הדבר שמחיה את הגשמיות? הרוחניות, האלוקות. אם האלוקות תסתלק מהחפץ הגשמי הוא איננו. הוא לא קיים יותר. המסקנה שיוצאת מזה היא, שהחיים האמיתיים הם האלוקות והרוחניות. רואים כאן במוחש שגשמי בלי רוחניות, זה דבר מאוס וחסר תועלת לחלוטין. אין לו קיום אמיתי.

לא ליפול בפח.. יש חיים!

אז אמנם הנפש הבהמית חושקת לתאווה גשמית, אבל אם האדם יחשוב ויגיע למסקנה מהם החיים האמיתיים שלו, מה נותן לו כוח באמת – אלוקות, זה ייתן לו כוח לעצור את עצמו מליפול לתאווה החומרית. אפשר לתת לזה דוגמא גם מהעולם המדעי, שהיום המדענים אומרים שמה מחיה את האדם ונותן לו את האנרגיה, זה לא האוכל שהוא אוכל, אלו ה'ויטמינים' שיש בתוך האוכל.

באה חסידות וגילתה עומק אמיתי יותר, שגם ה'ויטמינים' לא נותנים את האנרגיה לאדם, אלא ה'דבר השם' שנמצא ב'ויטמין' הוא זה שנותן את החיות לאדם! כמו שרואים בחוש, שכאשר הגשמי מסתלק מהרוחניות, הוא מתרקב. אז רואים בחוש שהרוחניות מחיה את הגשמי. אז למה להתאוות למציאות שקרית?

למה לרצות דבר מזוייף? התאווה אולי נראית טובה ומגרה בחיצוניות, אבל באמת זה מוות! הגשמיות לבד זה כמו תפוח שתולעת אוכלת בו.. כמו מטבע מזוייפת שנראית טוב, אבל למי שיש מוח בקודקודו, מבין שזה לא שווה גרוש. ההתבוננות בזה, נותנת את המסקנה, שגשמיות בלי רוחניות לא שווה פרוטה. בלי רוחניות, הגשמי לא שווה שום דבר, ממש כלום.

לא רק ללמוד על משיח, צריך 'להתפלל' עם זה

העניין של 'עבודת התפילה' והעניין של 'משיח', זה הולך ביחד. עניינו של משיח זה גילוי אלוקות בעולם הזה. והתפילה ממחישה את האלוקות בחיים שלנו הגשמיים. 'עבודת התפילה' גורמת לנו להחדיר ולגלות את האמת האלוקית בעולם האנושי ה'תחתון' שלנו. ובעצם כשמתפללים באריכות, אפשר כבר עכשיו 'לחיות עם משיח' וכך להתרגל ולהכין את עצמנו לחיות כמו בזמן הגאולה. כי בתפילה אנו מגלים את הגאולה בצורה אישית עבורנו.

הרבי מלך המשיח דורש מאיתנו ש'נחיה' עם משיח. זאת אומרת ש'משיח' צריך להיות החיים שלנו. ואיך עושים זאת? אז דבר ראשון צריך ללמוד ענייני גאולה ומשיח ובפרט כמוש מבוארים בתורת החסידות. זה היסוד שנדרש. אחרת אין לאן להתקדם. אבל אחרי שלומדים ויודעים, אז מוכרחים להפנים זאת. שהלימוד ישנה לנו את החיים! שבאמת 'נחיה' עם 'משיח'. את זה עושים על ידי 'עבודת התפילה'. 

התפילה זה הזמן הנכון להתבונן במה שנלמד ולהחדיר את זה לאדם פנימה. שלא נשאיר את ה'גאולה ומשיח' בתיאוריה.. ש'נחיה' את ענייני גאולה ומשיח. ולכן מוכרחים להתעסק ב'עבודת התפילה'. ובזכות לימוד ענייני הגאולה, ובמיוחד בשיחות ה'דבר מלכות' מהשנים תנש"א-תשנ"ב, ובעיקר מה שחשוב זה להתבונן בהם ב'עבודת התפילה', נזכה לגאולה השלימה והרבי שליט"א בראשנו.