פרשת צו – צו השעה

בין המזבח לבית

פרשת צו, השנייה בספר ויקרא, עוסקת ברובה בהלכות הקורבנות ובתפקידיהם של הכוהנים בעבודת המשכן. על פניו, קשה למצוא בה מוטיב משפחתי מובהק, שכן עיקרה טכני, מפורט ולעיתים אף חזרתי. אך דווקא מתוך הפירוט הזה ניתן לזהות עקרונות עמוקים היכולים להאיר גם את חיי המשפחה ולהציע תובנות לחיי היום-יום שלנו כבני זוג, כהורים וכילדים. לא מתוך מחויבות רגעית אלא לראותה כצו השעה

עבודת קודש יומיומית
אחד הרעיונות המרכזיים בפרשה הוא השגרה שבקדושה. הכוהנים אינם עוסקים רק ברגעי שיא רוחניים הם מחויבים גם לנקות את המזבח מדי בוקר, לטפל באפר הקורבנות, ולשמור על אש התמיד שלא תכבה. כל פרט בעבודתם נתון לדקדוק, לאחריות ולתשומת לב יומיומית.

כך גם בתוך המשפחה: לא רק הרגעים החגיגיים חתונה, לידה, בר מצווה הם המשמעותיים, אלא דווקא היום-יום. הארוחות המשותפות, ההשכמה בבוקר, מילה טובה לפני השינה כל אלה הם עבודות קודש. ההתמסרות לרגעים הפשוטים של חיי הבית, היא זו שבונה את הקשר ומעניקה לו יציבות.

אש התמיד לשמור על הלהבה
"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ, לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא ו', ו') הציווי על שמירת אש התמיד הפך לסמל של רצף והתמדה. גם במשפחה, אהבה וקשר אינם מובנים מאליהם. יש לשמר אותם, להזין אותם, לטפח אותם. זוגיות אינה רק רגש היא מחויבות. הורים אינם רק נותני שירותים הם דמויות מופת, מחנכים, עוגן רגשי.

הפרשה מזכירה לנו שאש אם לא משגיחים עליה עלולה לדעוך. כך גם קשרים אישיים. הם זקוקים לתשומת לב יומיומית, ל"תחזוקה רגשית", בדיוק כמו המזבח.

אחריות משותפת, תפקידים מוגדרים
בפרשת צו, כל כהן יודע את תפקידו. יש מי שמדליק את האש, יש מי שמקריב, יש מי שנושא את האפר. חלוקת התפקידים מדויקת אך כולם פועלים יחד לשם מטרה אחת: עבודת המשכן.

במשפחה בריאה, גם אם אין תפקידים רשמיים, יש הבנה של אחריות משותפת. כאשר כל אחד יודע מה מצופה ממנו והאם הוא נושא בנטל במידה הוגנת נוצר שיתוף פעולה אמיתי. הפרשה מדגישה את הצורך בסדר, במבנה, ובאחריות גם במשפחות זהו צורך בסיסי המאפשר שותפות ושלום בית.

טהרה וניקיון לא רק פיזי
הכוהנים שומרים על ניקיון גופם ובגדיהם, על כללי טהרה מדוקדקים, ומתנהלים ברצינות מול כל קורבן. לא מדובר רק בניקיון חיצוני אלא גם בניקיון פנימי, מוסרי ורוחני. כך גם בחיי המשפחה: יחסים טובים מבוססים על כבוד הדדי, על טוהר הלב, על רצון אמיתי להקשיב ולתקן.

לא פחות מהמקדש
למרות שמדובר בפרשה שכולה עוסקת במקדש, יש בה תובנות עמוקות על חיי הבית. היא מלמדת אותנו שהמשפחה לא פחות מהמקדש זקוקה לתשומת לב, לריטואלים יומיומיים, לאש שתשמר, ולתחושת שליחות. כשם שהכוהנים עבדו במקדש בשקדנות ובהתמדה, כך גם אנו יכולים להפוך את ביתנו למקדש מעט מקום של אהבה, של הקשבה, ושל קשרים חיים שלא כבים.