פרשת עקב: מטיילים בבין הזמנים? כדאי שתקראו את זה

רגע לפני כניסת עם ישראל לארץ ישראל, משה רבינו מעורר אותם בשבחה של ארץ ישראל וכך הוא אומר להם: "כִּי ה' אֱלֹקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ"

על פניו, פסוקי שבח של ארץ ישראל, אבל אם נתבונן בהם מעט מתעוררות מספר תמיהות. קודם כל מה השבח בכך שבארץ ישראל יש "נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר"? והלא בכל מדינה שתלכו, יש נהרות, יש מעיינות, מי יותר ומי פחות. מה מיוחד במקורות המים של ארץ ישראל עד כדי כך שמשה רבינו מחשיב את זה לשבח מיוחד?

גם ההמשך " אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה…" לא כ"כ מובן מה החידוש פה, שבארץ מגדלים חיטה? חיטה זה לא גידול כ"כ נדיר, כל הפירות של שבעת המינים יכולים לגדול בכל ארץ אחרת בעולם, ומה השבח המיוחד על א"י? ובכלל, מדוע נאמר "חטה, שעורה…" בלשון יחיד, יותר היה ראוי לומר "ארץ חיטים ושעורים" וכו'…

ההמשך יותר לא מובן " אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם"? ברור שלא! אם זאת ארץ החיטה, ברור שכולם יאכלו לחם…

ואחרון חביב " אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת"… לכאורה זה הפוך משבח… אבני ברזל לא מצמיחים שום דבר… הררי נחושת זה יכול להיות אפילו שם נרדף להיפך הברכה ח"ו… אם כן אפוא, מה השבח של ארץ ישראל?

מסביר לנו האלשיך הקדוש כך:

משה רבינו נמצא בעיצומה של תוכחה ארוכה לעם ישראל, והחלק בו אנו עוסקים מתחיל כך " כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת" . הקב"ה משכנע את עמ"י כדאי לכם להקשיב ולשמוע בקולי כי השכר שלכם יהיה גדול מאוד, וישאל השואל איזה שכר אפשר לתת? הרי שכר גשמי זה משהו זמני ביותר! על זה אומר הקב"ה לעם ישראל כי השם מביאך אל ארץ טובה. ונסביר:

שהרי כאשר אני מקרב דבר אליי, אני קורא לזה "הבאה". ואילו כאשר אני מרחיק את הדבר ממני, אני קורא לו "הולכה". והנה השי"ת לא אמר לעמ"י שהוא "מוליך" אותם לארץ טובה אלא "מביא אותם", כי בארץ ישראל תמיד שורה השכינה. אומר הקב"ה לעמ"י, אתם תבואו אלי. לארץ המיוחדת שלי. שהיא לא דומה לאף ארץ אחרת. ואלה הם המאפיינים הייחודיים שיש רק בארץ ישראל:

דבר ראשון בכל שאר הארצות, הנחלים שלהם יכולים להיות כאלה שהתחילו בארץ אחרת ועברו דרך הארץ שלהם, כך שמדינה אחת שותה מהשפע שהתחיל במדינה אחרת. לא כך ארץ ישראל! אלא " נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים" בתוכה הם יוצאים, ממנה הם יוצאים, כך שגם המים הגשמיים יוצאים בתוך ארץ ישראל הקדושה, ותמיד אנחנו זוכים לשתות מים של ארץ ישראל ולא של נהר שהתחיל לזרום בארץ אחרת.

דבר שני שבעת המינים. נכון, בכל העולם שייך אולי שיגדלו הפירות של שבעת המינים, אבל "ה" חיטה בה"א הידיעה, "ה" זית בה"א הידיעה המשובחים ביותר גדלים בארץ ישראל. ועל זה נאמר "עם חלב כליות חטה" ואומרים חז"ל שגרגר חיטה אחד היה בגודל של כליה… ולכן גם נאמר בלשון יחיד כי מספיק פרי אחד כדי לשבוע…

דבר שלישי "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ". אם נראה אדם שאוכל רק לחם לארוחתו, נאמר עליו מסכן, בטח חסרים לו הרבה יסודות מזון, כי עם כמה שהלחם הוא חשוב, עדיין בלחם בלבד קשה לחיות לאורך זמן. אבל התורה אומרת לנו שהלחם של ארץ ישראל כל כך עשיר וכל כך מיוחד שאם אתה אוכל רק אותו אתה לא מסכן! כי עליו נאמר "לא תחסר כל בה" לא חסר לו כלום! אתה אוכל רק לחם ויש לך את כל אבות המזון!

דבר רביעי " אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" שלא תחשוב לומר שמה ששיבחנו את ארץ ישראל, רלוונטי רק למקומות המיוחדים שבה, כמו למשל בקעת גינוסר, או מקומות עשירים במים, אלא אפילו החלקים של ארץ ישראל שנראים כמו ברזל ונחושת אפילו הם יכולים להצמיח את מה שאמרנו!

דבר חמישי " וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" מנהגו של עולם, וכך כתוב ברמב"ם, שהשביעה מגיעה למח של האדם רק זמן מה לאחר שסיים לאכול, ולא מיד. וזה גורם לאדם לפעמים שהוא עוד לא יודע שהוא שבע, ולכן ממשיך באכילתו, ויכול להינזק. על זה אומרת התורה באוכל של ארץ ישראל השביעה תהיה מיידית ולא תצטרך להמתין עד שזה יגיע למח. אלא ואכלת ומיד ושבעת!

בימים אלה של בין הזמנים, שאנחנו מטיילים בארץ ישראל, ראוי שנסתכל על ארץ חמדת אבות באהבה ובהסתכלות הרצויה, ונודה להשם יתברך שזיכה אותנו לגור בארץ הקדושה הזו.

שבת שלום ומבורך!

לשמיעת השיעור בקול הלשון מספר שיעור : 38676475

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל