פרשת בהעלותך: וזה מעשה המנורה

בפתיחת הפרשה, הקב"ה מצווה את משה שיאמר לאהרן שיעלה את הנרות אל מול פני המנורה "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". האלשיך הקדוש מדייק, שעיקר הציווי כאן הוא לא עצם הציווי להדליק את המנורה, אלא שכאשר אהרן ידליק אותה, שהנרות יהיו אל מול פני המנורה. וצריך להבין מהו הציווי הזה, שיאירו הנרות אל מול פני המנורה.

התורה ממשיכה ואומרת "וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". ורש"י מביא את דברי חז"ל, להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. מה השבח? פשיטא שלא ישנה! הרי הוא קיבל ציווי מהשם יתברך ואיך יעלה על הדעת שאהרן ישנה מהציווי? ומה השבח בזה לאהרן?

אבל הפסוק השלישי הוא התמוה ביותר, ונדמה כאילו אין מקומו כאן: "וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" והלא על בניית המשכן וכליו למדנו כבר בסוף חומש שמות, ומדוע אם כן חוזרת התורה ומספרת לנו על עשייתה של המנורה? יתירה מזאת, אם נדייק בפסוק " כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה". מי עשה את המנורה? משה? אהרן?

אומר האלשיך הקדוש יסוד נפלא ועצום: כאשר אדם מקיים מצווה בחפץ גשמי, הוא גורם עילוי קדושה לחפץ הגשמי הזה, וכאילו הוא עושה אותו מחדש. דוגמא קרובה לזה למשל זה הדלקת נר חנוכה. עד שלא הדלקת את החנוכיה, היא הייתה פריט יודאיקה ותו לא. ברגע שקיימת את מצוות פרסומי ניסא והדלקת את הנרות החנוכיה הופכת לחפצא של מצווה ממש.

המדרש אומר שמשה רבינו ראה את המנורה ארבע פעמים בהר סיני כשעלה למרום ללמוד את התורה, לאחר מכן ראה את גבריאל מודד את המנורה, לאחר מכן ראה מנורה של אש, ולבסוף את המנורה שיצאה מהשלכת כיכר הזהב לאש. מסביר האלשיך הקדוש, המנורה בשורשה נמצאת במקום כל כך גבוה וכל כך רוחני, כל כך דק וקדוש, שכאשר הקב"ה לימד את משה במרום על מעשה המנורה הוא שכח, משום שלא היה שייך בכלל לתפוס איך אפשר להגשים את המנורה הזאת שהרי כולה קודש גמור.

ואז ראה אותה משה בעולם המלאכים גבריאל מודד אותה ואחר כך ירד עוד עולם לעולם הגלגלים שראה משה את המנורה של אש, ורק לאחר מכן את המנורה שנעשתה פה בעולם.

אומר הקב"ה למשה רבינו גם "דבר אל אהרן" וגם "ואמרת אליו", דהיינו תרמוז לו שכשהוא מדליק את המנורה במשכן, זה לא רק הדלקה פיזית פה בעולם הזה, תאמר לאהרן שיכוון "אל מול פני המנורה" שלמעלה, זאת שראית בהתחלה, וכך הוא יעלה אותה למקום הכי גבוה שיש.

ומשה אכן אמר זאת לאהרן, אבל אהרן כבר ידע את הסוד הזה! אומרת התורה "ויעש כן אהרן" שידע זאת כבר מצד עצמו, ומשה בעצם לא חידש לו כלום, והשבח שלו זה "מלמד שלא שינה" כלומר גם אחרי שמשה רבינו אמר לו מה לכוון זה לא היה חדש לאהרן כי הוא השיג זאת מצד עצמו!

ואם תשאל, מאיפה ידע אהרן את מעלתה של המנורה? מאיפה הוא ידע שהוא מדליק בעצם את המנורה שלמעלה? על זה עונה התורה "וזה מעשה המנורה"! אהרן שמע ממשה איך הוא למד ושכח למד ושכח, הבין אהרן שהמנורה הטהורה גבוהה מאוד וקדושה מאוד ולכן כשהוא מדליק פה הוא צריך לכוון בעצם להדליק למעלה.

ולסיום מעידה התורה על אהרן הכהן " כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה" וזה חוזר על אהרן! והפירוש אהרן קידש את מנורת הזהב, ובהדלקתו אותה הוא העלה אותה לקדושה כזו כמו המנורה שמשה ראה בעלותו למרום!

ומעתה נלמד קל וחומר:

אם מנורה של זהב, כאשר עושים בה מצווה, אפשר להעלותה לגבהים כאלה, יהודי שעושה מצוות רבות בגופו ממש, על אחת כמה וכמה…