נועדנו להיות שונים, בואו נחיה עם זה

אחת לכמה זמן עולה לכותרות סיפור ממנו עולה כאילו הזרם החרדי-אשכנזי נגוע בגזענות. זה קורה בעיקר בהקשר של סירוב לקבל בנות ספרדיות למוסדות לימוד אשכנזים, אך לא רק. הנה, רק לאחרונה הטענה הזאת עלתה שוב בעקבות הסיקור בעיתון החרדי-ליטאי 'יתד נאמן' על חייו ופועלו של ראש מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן בעקבות פטירתו. בכתבה המדוברת צוין בין היתר דעתם ויחסם המכבד של גדולי התורה האשכנזיים כלפי הרב שלום כהן, אך בעיני קוראים מסוימים הדבר התקבל כאילו חשיבותו של הרב כהן נקבעת רק על פי האופן שרבנים אשכנזיים התייחסו אליו והם טענו כי מדובר כהתנשאות גזענית.

ובכן הגיע הזמן ללמוד ולהבין שהמונח "גזענות" לא מתלבש באופן אוטומטי על כל מעשה שנעשה על ידי קבוצה אחת רק בגלל שהוא לא מוצא חן בעיני קבוצה אחרת. גזענות היא דבר חמור שמתבטא ביחס שלילי כלפי קבוצת אנשים,  בדרך כלל ממוצא דומה, רק בשל היותם שונים. וההגדרה הזאת לא מתיישבת כלל על החיכוכים בין הספרדים לאשכנזים.

שימו לב; בישראל יש רב ראשי ספרדי ורב ראשי אשכנזי, יש בתי כנסיות לאשכנזים ויש לספרדים, יש ישיבות ספרדיות ויש ישיבות אשכנזיות. בנוסף, במרבית המקרים ספרדים ואשכנזים נוהגים להשתדך ולהתחתן עם בני עדתם בלבד.

כך זה לא רק בין העדות השונות, אלא גם בתוך העדה עצמה; אצל האשכנזים לדוגמה, לא תמצאו כמעט נישואין בין בני הזרם הליטאי לבנות הזרם החסידי וההיפך. החלוקה העדתית והקהילתית הזאת קיימת מאז ומעולם והיא התקבלה בטבעיות ללא שאיש ראה בה גזענות.

הסיבה לחלוקה הזאת נובעת מההבדלים התרבותיים המהותיים שנוצרו בין העדות והקהילות במהלך מאות השנים בגלויות השונות. המכנה המשותף שלנו כיהודים היא המחויבות לאותן 613 מצוות התורה, אך באופן בו מקיימים את אותן מצוות הלכה למעשה נמצא אלפי חילוקים בצורת היישום בין העדות השונות. החילוקים הללו סובבים את כל סדר היום היהודי, החל מאופן הגיית מילות התפילות השונות, הנוסחאות הייחודיות של כל עדה, דרך המנגינות של קריאת התורה ועד זמני התפילות המקובלים, וממשיך במאות הבדלים בהלכות ובמנהגים שאנו מקיימים סביב השנה, זאת בנוסף לניואנסים רבים נוספים.

רבים מסרבים לוותר על המסורת העשירה והייחודית של העדה שלהם, ובצדק – יש חשיבות ערכית וחינוכית גדולה לשמר את מנהגי האבות. בשל כך תמצאו בעדות שונות כי הן לא רק נאחזות בקנאות במנהגיהן, אלא גם פועלות באופן אקטיבי על מנת לשמר את המנהגים הייחודים שלהן כדי להעבירן הלאה לדורות הבאים. לצורך הדוגמה ניתן לציין את מנהג 'שירת הבקשות' שהגיע מיהדות סוריה וזוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת כאשר עיקר תשומת הלב מוקדשת להטמעת המנהג הזה בקרב הילדים ובני הנוער.

מוסדות הלימוד בשל היותם המקום בו מתעצב עולמם של הילדים מהגיל הרך ועד לבגרותם, הם חשובים מאין כמותם עבור כל עדה המבקשת להקנות את העולם התרבותי שלה לדורות הבאים, בשל כך הוקמו מוסדות לימוד שמתאפיינים לפי המוצא העדתי של תלמידיהם, זאת כדי לחנך על פי המסורת הייחודית שלהם ולהטמיע אותה בתלמידים.

הבעיות והחיכוכים מתחילים כאשר בני  או בנות עדה אחת מבקשים מסיבות שונות ללמוד במוסד לימודים של בני העדה האחרת, בדרך כלל מנהלי המוסד יסכימו לקבל מספר תלמידים כאלה, אך על מנת לשמר את אופיו הייחודי של המוסד מספרם של אותם תלמידים חייב להיות מוגבל, מה שמביא במקרים רבים לאכזבה קשה ותחושות מרמור בקרב המסורבים.

העולמות השונים של כל עדה יוצרים גם פער מובן בהכרת המושגים הייחודים של כל עדה אצל העדה האחרת ולחוסר היכרות מספק עם דמויותיהם של רבני העדות. לכן בכלי תקשורת שמוגדרים כ'עדתיים' כדוגמת 'יתד נאמן' ינסו לגשר על הפער הזה על ידי הצגת הדברים באופן מותאם לקוראים שלהם כך שיבינו באופן מיטבי, אך חלילה לא מתוך זלזול.

רצוי להיות זהירים מאוד לפני שמטיחים האחד בשני האשמות חמורות של גזענות. החיכוכים האלה בין העדות יוצרים כעסים מזיקים ומיותרים לחלוטין.

במקום זאת, מוטב שכולנו נפנים שכעם נועדנו להיות שונים זה מזה, ולחיות עם זה, וכן זה עם זה – בשלום.