כשהסידור ביום כיפור משפריץ דם

ביום כיפור, פרצתי בבכי

במחזור התפילה קראתי את סיפור הזוועה, איך ״משחקים״ ב10 גופות של 10 מנהיגי העם היהודי עד מוות בדרכים איומות..

מלך אחד מחליט להחליף את קרב השוורים שלו במשחק אחר, הוא קורא ל10 מנהיגי העם יהודי, פותח איתם את התנ״ך מקריא להם סיפור על יוסף, אחד מ12 בני יעקב שהאחים שלו מכרו אותו תמורת נעליים ושואל בנימה עוקצנית ״מישהו שילם על המכירה הזו של אח תמורת נעל?!״ כשהוא מכוון לכך שמתשחק לו לגבות מהם, את התשלום בשביל אותו יוסף האח הנבגד

עורפים ראש, מקלפים את העור למזכרת לבת אותו המלך, חותכים את הבשר וממלאים אותו בשמן כדי שיידלק בשמן מהר יותר

פשוט ירדו לי דמעות

במחזור מופיע שניסו הכל, כסף ורכוש מתנה לקיסר תמורתם, אבל הוא לא הסכים. במחזור מופיע שפונים לבורא עולם בתחנונים, עם שלם מתפלל וזועק, אבל התשובה שזו גזרה שיש על אותם 10 מנהיגים לשאת..

פחדתי, פחדתי כשניסיתי לדמיין את התחושה של כל אחד מאותם 10 כשעושים לו את מה שעושים לו

אבל אז פחדתי עוד יותר כששמתי לב על מה בעצם קורה כל זה?!

כי יש אח אחד אצילי, שמעולם לא הביע בפני האחים שמכרו אותו תמורת נעל את הכאב שלו, את הכאב על שניתקו אותו מהבית, את הכאב שחיים שלמים עם משפחתו בביתו מחקו לו תמורת חיי עבדות

ההיפך, יוסף עולה לשלטון המצרי, ומציל ועוזר ומבסס את אחיו במצרים, גם אחרי שאבא שלו נפטר ואין יותר את מי לרצות ביחס סלחני לאחים, יוסף עדיין עוזר להם, באמת!!! לא בגלל אבא שלו. ככה הוא נפטר יוסף, בהתעקשות להיקבר במצרים כדי לבטא את העבודה שאכפת לו מאחיו ומהצאצים שלהם, והוא יישאר איתם שם בגלות עד שהם יצאו לגאולה

אבל מסתבר שלמרות האצילות של יוסף, אי הנקמה שלו, למרות הטוב הבלתי מוסבר שלו כלפי מי שמכרו אותו תמורת נעל, איפשהו ואיכשהו בתוך תוכו הכאב שלו היה גדול מדי גדול מכדי שיסלחו על כך.. עד כדי שמאות שנים אחרי, 10 מנהיגי העם היהודי שלא קשורים בגרוש לאותו עוול במכירת יוסף, יצטרכו לשלם, כי כשפוגעים באח שלכם, זה פגיעה ששייכת לכולכם, והיא צריכה לכאוב לכם, עד כדי שתשלמו עליה בדמכם.

עברו מול העיניים שלי כל הפעמים בהם אני מוכר את הכבוד, את התחושה, את הטובה של האח שלי, שחושב אחרת ממני בשביל מה?! בשביל נעל!!! בשביל האגו שלי שמתעקש שהצדק רק איתי

דמם של עשרה הרוגי מלכות, השפריץ מהמחזור שלי, ונגע בי

כל הזמן יש את הקלישאות האלה שאנחנו אחים.. כולנו וזה מרגיש קלישאה אחת גדולה שאומרים סתם

אבל האמת, שזו עובדה ולא תחושה.

התמונה הזו של ר׳ מאיר פריימן ז״ל, של אח של סבא ישראל ז״ל, יהודי עם פאות וזקן במדי קרב לוחם לצד אנשים שונים ממנו, כמו אבנר האתיסט מהקיבוץ במלחמת יום כיפור, בקרב באיסמעליא

בכנסת כנציגי ציבור הם היו מתווכחים, ברחובות תל אביב כמפגינים הם היו מתווכחים

אבל איכשהו, לצערנו, רק כשריח דמם של הרוגי מלכות באוויר חס ושלום שלא נדע.. הכיפה לא מפחידה והקעקוע לא מפחיד, הם פשוט אחים

כשאנחנו קוראים לאח או לאחות שלנו בשם, בזים, מקללים, כל צורה של היפך אהבת חינם מכל צד!!! אנחנו מוכרים את האחווה שלנו בנעל אנחנו מצלקים באח באחות ובנו, צלקת, כזו מכוערת וכואבת, כזו איומה שהכאב של אדם אחד מצלקת כזו, מילא את מחזור יום כיפור בסיפור המצמרר על עשרה הרוגי מלכות

יותר משמפחיד הרצח של עשרה הרוגי מלכות, מפחידה ההבנה שזה תשלום בהתאם לכאב של אח שנפגע יש לנו חובה למנוע את הכאב הזה, לא משנה מי האח והאחות ומה דעתם

שנחיה חיי שגרה מתוך אהבה️ ולא נלחם תחת אש מתוך אהבה

אהרן פריימן

(מוקדש לעילוי נשמת מאיר בן אהרן ז״ל פריימן  שהערב יום האזכרה שלו)