כשאש המחלוקת משתוללת (ב)

הכלי הפרקטי ביותר לחולל מהפך חיובי ועוצמתי בעם ישראל

עם ישראל העם הוותיק והמנוסה בעולם המלומד בכל סוגי הצרות והרדיפות וסוגי הסבל האפשריים מבית ומחוץ, חווה בימים אלו את אחד האירועים הקשים שלו. סוג של שפל  בקנה מידה היסטורי. אלפיים שנות גלות נותנות את אותותיהן בעם הנפלא שלנו, וכעת נפלטת מוגלה מרוכזת של תופעות לוואי לא נעימות.

במאמר הקודם הבאנו את העצה של החכם מכל אדם (משלי כה', כא'): "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ." והזכרנו את דברי רבי נחמן מברסלב: "ובזה שמעלה את חברו לכף זכות, יכול להיות שחברו יחזור בו, ולא יהיה שוב מחלוקת, או שתהיה לו מפלה, כי יוכל להיות ש'גחלים אתה חותה על ראשו' בזה שאתה מעלהו לכף זכות."

במאמר זה נעבור לפרקטיקה כיצד דנים לכף זכות?

האופן הקלאסי והמקובל למושג 'לדון לכף זכות' הוא כך: כשאתה רואה מישהו עושה מעשה מכוער, מוטל עליך 'לפרשן' באופן חיובי גם אם זה דורש ממך להתאמץ ואולי אפילו 'לעקם' את המוח שלך לחלוטין. לרוב זה קשה ומאתגר מאוד.

רבי נחמן מברסלב מגלה לנו על אפשרות נוספת לביצוע מצוה זו באופן פרקטי וקל לאין ערוך: "דע כי צריך לדון את כל האדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע."

בדרגה זו איננו מתייחסים למעשה השלילי עצמו, אלא מחפשים במכלול האדם נקודות טובות (אפילו בתחומים אחרים) שבהן הוא כן טוב. 

דוגמא: באדם המחלל שבת נוכל להתמקד ביופי איך שהוא מכבד הורים או בכך שהוא תמיד מתנדב בשמחה לעזור לזולת. אינו מניח תפילין? נכון, אבל הוא מאיר פנים לאנשים סביבו… וכדומה.

"ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות ויוכל להשיבו בתשובה!" מופלא ביותר! כאשר מתרגלים לראות באדם רק את החוזקות שלו, את הצדדים היפים שבו, את מעשיו הטובים זה משפיע עליו להיות אדם יותר טוב! רבי נחמן לא מתכוון רק לפן ה'טבעי' שאנשי החינוך מטיפים השכם והערב. זה פועל גם ב'שלט רחוק' באופן סגולי, אפילו כשהוא אינו מודע לכך!

'לדון לכף זכות' לא שייך רק למחלקת 'בנאדם וחברו' ולא רק עבור השכנת שלום בתוך עם ישראל. זו גם הדרך האופטימלית עבורך ועבור ילדיך לחיות חיים איכותיים ובריאים בפן האישי. 

אנו זקוקים לזה היום יותר מתמיד.

קרדיט: זאב ארן / כתבה בהידברות