כל מה שרציתם לדעת על מלחמת גוג ומגוג • שיעור מרתק

כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח (פרק י"ב הלכה ב') 'יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג. ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם' • אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש שיעור מרתק של הרב מנחם מענדל הראל על תוכנה, עניינה וזמנה של המלחמה המפורסמת, על פי המובן מדברי הרמב"ם • לקריאת השיעור

•••

שיעור הבהרה בנושא מלחמת גוג ומגוג, מאחר ויש כאלו המשתמשים במושג מלחמה זו לאיים חס ושלום על יהודים, שהנה הקדוש ברוך הוא הולך להביא מלחמה גדולה עליה נתנבאו הנביאים ומשתמשים בסוגים שונים של איומים היה לא תהיה על עם ישראל.

זהו שיעור שיקנה הבנה נפלאה ומיוחדת בכל עניינה של מלחמה זו ומטרותיה, כשהעיקרית שבהם היא להביא לקידוש השם הגדול ביותר ולגילוי מלכות ה' בעולם אצל עם ישראל ובעיקר אצל אומות העולם כפי שבעזרת השם יתבאר במאמר שלפנינו.

א]

כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח (פרק י"ב הלכה ב') 'יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג. ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם. שנאמר (מלאכי ג, כג) 'הנה אנכי שולח לכם את אליה' וגו".

דברי הרמב"ם בהלכה זו, צריכים ביאור:

א. מהי כוונת דבריו 'תחילת ימות המשיח'? אמרו חז"ל (סנהדרין צז, א) 'תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא שני אלפים תוהו שני אלפים תורה שני אלפים ימות המשיח' ופירש רש"י 'שלאחר שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח ותכלה הגלות ויבטל השיעבוד מישראל', כלומר שכבר מאז שהחלו ה'אלפיים שנה' של 'ימות המשיח' הגיע הזמן הראוי לביאתו של משיח בן דוד. ולפי זה דרושה הסברה יתירה בדבריו שנראים כסתומים 'שבתחילת ימות המשיח' מתי זמנה של 'התחלה זו'?

ב. בדבריו בהלכה זו מוסיף 'ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם'. גם דברים אלו דורשים ביאור: מה השייכות של 'עמידת הנביא' למלחמת גוג ומגוג? עוד זאת, 'יכין ליבם' לְמה? למלחמת גוג ומגוג, או לביאת המשיח?!

ב]

לשם הבנת דברי הרמב"ם, יש להקדים ביאור בכל נושא מלחמת גוג ומגוג[1], כפי שמופיעה במקורות: בנבואת יחזקאל (יחזקאל לח-לט), מנבא אודות מלחמתו של גוג על ישראל, ניתן לחלק נבואה זו לשלושה חלקים: א) הגורם – הרעיון אותו מעלה הקדוש ברוך הוא בראשו של גוג מלך המגוג. ב) המעשה – עלייתו של גוג לאדמת ישראל והכאתו במכות משונות. ג) התוצאה – קידוש ה' כלל עולמי.

א) הגורם – הרעיון אותו מעלה הקדוש ברוך הוא בראשו של גוג מלך המגוג

ויהי דבר ה' אלי לאמר: בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו: ואמרת כה אמר ה' אלקים הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל: ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם: 

ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך. כה אמר ה' אלקים והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה. ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם. לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבת ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ.

ובפרק ל"ט: ואתה בן אדם הנבא על גוג ואמרת כה אמר ה' אלקים הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותבל. ושבבתיך וששאתיך והעליתיך מירכתי צפון והבאותך על הרי ישראל.

ובזכריה פי"ב: הנה אנכי שם את ירושלם סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם. והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ.

ב) המעשה – עלייתו של גוג לאדמת ישראל והכאתו במכות משונות

פרק ל"ח: 'כה אמר ה' אלקים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם. והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם ה' אלקים תעלה חמתי באפי. ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל.. וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם ה' אלקים חרב איש באחיו תהיה. ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו'.

פרק ל"ט: 'והכיתי קשתך מיד שמאולך וחציך מיד ימינך אפיל: על הרי ישראל תפול אתה וכל אגפיך ועמים אשר אתך לעיט צפור כל כנף וחית השדה נתתיך לאכלה: על פני השדה תפול כי אני דברתי נאם ה' אלקים. ושלחתי אש במגוג ובישבי האיים לבטח וידעו כי אני ה".

ובזכרי'ה י"ב: 'ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון. והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלים'.

ג)  התוצאה – קידוש ה' כלל עולמי

פל"ח: והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'.

פל"ט: ואת שם קדשי אודיע בתוך עמי ישראל ולא אחל את שם קדשי עוד וידעו הגוים כי אני ה' קדוש בישראל.

ובזכריה י"ג: והיה ביום ההוא נאם ה' צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ.

העיון בדברי הנבואה מלמד, שמלחמת גוג ומגוג היא רעיון שהקדוש ברוך הוא בעצמו מעלה בלבם של הגויים, כשתכליתו מטרתו הסופית לכלות את שונאי ישראל ולהביא לקידוש ה' הנעלה והגדול ביותר בעולם כולו. גם מדברי חז"ל בגמרא משמע (מסכת עבודה זרה גף ג' עמוד ב'), שבימות המשיח כאשר יבוא הקדוש ברוך הוא ליתן שכר לישראל על קיום המצוות, יָראו הגויים שרצונם לבוא ולהתגייר. 

אך מיד שיראו את גוג ומגוג באים להילחם 'על ה' ועל משיחו' יצטרפו אליו, והקדוש ברוך הוא משחק עליהם, ומסביר המהרש"א שפירוש הדברים הוא שהקדוש ברוך הוא משחק את ישראל על אותם גוים. וכן על דברי זכריה, לפי דעה אחת בגמרא (סוכה נא. נב:), המספד הגדול יהיה על הריגתו של היצר הרע (ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ)[2]. עד כאן הוסבר, שעניינה של מלחמת גוג ומגוג הוא להביא לקידוש השם אצל ישראל ואומות העולם.

ג]

ידוע ומפורסם שלימוד אגדות ומדרשי חז"ל, צריך להיות מתוך ידיעה והבנה שנרמזים בהם סודות עמוקים (וראה בביאור על לא תשבית ליקוטי תורה, ואגרת הקודש סימן כ"ג), כמו כן בנידון דידן – מלחמת גוג ומגוג – אל לנו להסתפק בהבנה השטחית של הדברים שתהיה התרחשות פיזית בלבד, אלא ישנו תוכן ומהות פנימיים הנרמזים ומתחוללים בפועל במלחמת גוג ומגוג.

להבנת תוכנה הפנימי של מלחמה זו, נביא לקמן את תוכן ביאורו של המהר"ל מפראג המבהיר עניין מתמיה: כשלומדים ומתבוננים במאמרי חז"ל אודות תקופת ההכנה לביאת המשיח, נראה שתקופה זו היא זמן בה העולם ובני האדם מאבדים את כל דרכי ההנהגה המוסריים, ובכלל זה גם 'מלחמת גוג ומגוג' בה יאבדו גויים רבים. מדוע?! מפני מה ההכנה לביאת המשיח והגאולה, בה יגיע העולם לשיא שלימותו הרוחנית והגשמית, מתבטאת בירידה כה גדולה של איבוד דרכי המוסר וההנהגה?!

מניח המהר"ל יסוד גדול בדבר (שמוביל אצלו כ'קו' ביאור בכמה וכמה עניינים): 'כל הויה חדשה הוא הפסד הויה הראשונה, ולפיכך הוא הגורם שיהיה העדר הויה בעולם קודם שיתגלה המשיח, עד שיהיה כאן הפסד הויה הראשונה ואז יתחיל ההויה החדשה'. 

שיטתו היא שההכנה למציאות ושלימות חדשה, היא עקירתה לגמרי של ה'מציאות הקודמת' – על דרך משל שההכנה והתנאי לצמיחת עץ חדש או צמח כלשהו, הוא ריקבון הגרעין הנזרע באדמה. לכן לפני ביאת המשיח מאבד העולם את מציאותו המוסרית והגשמית ועל ידי כך יבוא למציאות החדשה של ימות המשיח.

מטעם זה מבאר המהר"ל, מתחוללת כהכנה לביאת המשיח מלחמת גוג ומגוג. לאחר ביאת המשיח יאיר ויתגלה בעולם ש'ה' אחד ושמו אחד' 'ומלכותו בכל משלה', ממילא תתבטל הקליפה והסטרא אחרא. זוהי ה'מציאות החדשה 'עולם חדש' שיהיה בימות המשיח. כשהקליפה יודעת ומרגישה את זה, היא מתחילה להלחם על מציאותה בכל כוחה ומלחמה זו נקראת מלחמת גוג ומגוג, מלמעלה הקליפות נלחמים למנוע את אפשרות גילוי אור הקדושה ולמטה משתלשל מזה אופנים שונים של מלחמות והצקות שונות ומשונות לגילוי הקדושה.

במלמה זו אגב, נופל משיח בן יוסף שרצונו לנצח את הסטרא אחרא – אך הקליפה גוברת עליו ו'הורגת אותו', ואז מתגלה משיח בן דוד ומשלים את פעולת גילוי אור הקדושה בהבאת הגאולה בפועל וגירוש הסטרא אחרא מן העולם.

וכך כותב המהר"ל: 'וזהו עניין מלחמת גוג ומגוג שתהיה לעתיד עם המלך המשיח, שכל העובדי כוכבים ומזלות אשר הם הריבוי, יתחברו יחד על המלך המשיח שהוא מלך ישראל לאומה יחידה.. אם כן מלחמת גוג ומגוג הוא על השם יתברך נחשב בפרט, כי הוא יתברך אחדות ישראל.. לימות במשיח שאז יהיה הוא יתברך אחד ושמו אחד לגמרי, אז יתנגדו העובדי כוכבים ומזלות.. שלא יהיה הוא יתברך מולך עליהם'.

כלומר: מלחמת גוג ומגוג עיקרה היא מלחמה רוחנית שבה הקליפות מנסים להילחם על מציאותם ולכן הם מתנגדים לקדושה כדי שמשיח לא יעבירם לגמרי מן העולם. כתוצאה מכך משתלשל למטה ניסיון של הקליפה להשמיד את עם ישראל (כוחות הקדושה), אך כל זה קורה כדי להביא לקידוש שמו יתברך שמלך המשיח ינצחם ויעביר את רוח הטומאה מן העולם[3].

מסיים המהר"ל ומבאר, מלחמתם זו לא מצליחה ומשיח מעבירם מן העולם כמו שאומר המהר"ל שם: 'לכח מעלת משיח בן דוד לא יהיה לו הפסק. ואז יהיו גוים נחלתו ואחוזתו אפסי ארץ, כי יתגבר משיח בן דוד על העכו"ם ויסלק כח העובדי כוכבים ומזלות ועמהם מסתלק היצר הרע.. והתבאר לך מזה כי מלחמה זאת של גוג ומגוג להסיר חסרון עולם הזה ולכך יוסר אז היצר הרע'.

בסיכום חלק זה מובן, שמלחמת גוג ומגוג היא מלחמה רוחנית בין הקדושה לקליפה, כשבסופו של דבר הקדושה מנצחת.

ד]

מאחר והמלחמה האחרונה היא מלחמת הקליפה על מציאותה לפני השמדתה והעברתה לגמרי מן העולם, משתמשת הקליפה בכל הכלים העומדים לרשותה כדי להפריע לגילוי הקדושה, עד כדי כך שמשתמשת גם ביהודים מעם ישראל שיהיו לצידה במלחמה זו.

בכתר שם טוב (הוספות סי' ת) כתוב נקודה נפלאה, עניינו של הבעל שם טוב הוא לגלות את האור האלוקי של ימות המשיח בעולם, ומאז שהתחיל לפעול בזה, החלה הקליפה להלחם כנגד גילוי זה, ודווקא על ידי יהודים: 'מאז שהתחילו לדבר דא"ח מזמן הבעל שם טוב ואילך נתרבו האפיקורסים דוקא.. ולכן בסוף הגלות הוא תגבורת קליפת אפיקורסות שהוא עניין מלחמת גוג ומגוג כידוע.. 

ומכחישים מציאות אלקות לגמרי, הגם שהאיר מעין גילוי דלעתיד על ידי דא"ח.. עד שיוכלו לומר בחוצפה אפילו על מציאות גילוי אלקות הנגלה על ידי תורת הבעל שם טוב ותלמידיו שהם דברי שקר ח"ו.. וזהו סימן שהאור חדש דלעתיד כבר נגלה למעלה'.

דברים אלו מחדדים נקודה חשובה, הבעל שם טוב החל לגלות את אור הגאולה בפועל בעולם, וממילא כשהקליפה הרגישה זאת, נכנסה לסוג חדש של מלחמה, שמשתמשת ביהודים להלחם נגד גילוי אורו של משיח.

נקודה חשובה יותר שעולה מדברים אלו היא, ש'ענין' מלחמת גוג ומגוג החלה ביתר שאת מזמן הבעל שם טוב משום שאז החל להאיר ולהתגלות הניצוך מאורו של משיח, בהתגלות תורת החסידות שהיא טעימה מתורתו של משיח – 'תורה חדשה מאיתי תצא'. ומלחמה זו מתבטאת כאמור, בהתנגדות לתורת החסידות שהיא, כנזכר לעיל, הנסיון האחרון של הקליפה להישאר בעולם ושלא תועבר כליל כמו שיהיה הגאולה.

ה]

על פי כל הביאור שלמעלה, יובנו השאלות שנזכרו בפתיחת הדברים: הרמב"ם מלמד שמלחמת גוג ומגוג מתחילה כבר ב'תחילת ימות המשיח' כלומר, מהזמן שמאיר ניצוץ משיח בעולם – הקליפה נלחמת 'על שלה' שלא לאבד את מציאותה. עיקרה של המלחמה והתפתחותה נעשית ככל שמתקרבים לגילוי אורו של משיח בעולם. מכיוון שכך, עם ישראל צריך כח וחיזוק מיוחד לעמוד במלחמה זו ולא להתייאש מניסיונות הקליפה. 

חיזוק זה לעם ישראל מגיע על ידי נביא שיעמוד לישר ישראל ולהכין ליבם – לנצח את הקליפה, והדרך היא על ידי הגברת אור הקדושה (כיוון שזהו תוכן המלחמה). ואפשר לומר שנביא זה היה הבעל שם טוב שגילה תורת החסידות, הנותנת את החיות האמיתית וגילוי אור הקדושה בעבודת ה'.

בהתאם לתוכן הביאור עד כאן, ניתן לומר שהלימוד בדברי הרמב"ם יהיה כדלקמן: 'יראה מפשוטן של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח כלומר, בזמן בו מתחיל להתגלות ולהאיר אורו של משיח[4], כשהחל גילוי תורת החסידות תהיה מלחמת גוג ומגוג שעניינה העיקרי הוא מלחמת הקליפה מול הקדושה על מנת שלא תעבור מן העולם, ולה שני אופני התבטאות א) מלחמה רוחנית, ב) מלחמה גשמית, אך התוכן אחיד והוא – לנסות לקעקע את גילוי הקדושה מן העולם ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין ליבם. 

כדי שיהיו מוכנים לעמוד בקשרי המלחמה, ולדעת שהטרה שיצא ויתגלה ממנה אור הקדוש האלוקית, מגיע הנביא שתפקידו 'לישר ישראל ולהכין ליבם' שזהו הבעל שם טוב, מימיו החלה הגילוי האלוקי של אורו של משיח, והוא נתן את ה'תרופה' והכח לעמוד כנגד התגברות הקליפה בגילו תורת החסידות שנאמר (מלאכי ג, כג) 'הנה אנכי שולח לכם את אליה' וגו'[5].

• לסיכום

מלחמת גוג ומגוג – תהיה החל מהתקופה בא מאיר ומתגלה אורו של משיח בעולם.

שורש המלחמה היא מלחמה רוחנית שהקליפה לא רוצה לתת לקדושה להתגלות בעולם. ובשביל זה משתמשת הקליפה בכל כוחותיה ויוצרת מלחמה.

א – מלחמה רוחנית, המתבטאת בכך שישנם יהודים הלוחמים כנגד גילוי הקדושה, ומפריעים ללימוד התורה וקיום המצוות וגילוי האור של פנימיות התורה.

ב – מלחמה גשמית, שהגויים רוצים, חושבים ומתכננים לעלות על עם ישראל הנמצא בארץ ישראל ולהשמידם היה לא תהיה (כמתואר בנביא שהובא בתחילת השיעור).

לפועל: הקדוש ברוך הוא לא נותן לקליפות להפיק את זממם, לא הרוחני ולא הגשמי, והקדושה מנצחת. הקדוש ברוך הוא יכם במכות שונות ומשונות שלא יצליחו במזימתם [כנראה בחוש – שכל שונאי ישראל תכננו במשך שנים לאגור נשק ובסופו של דבר לפגוע בעם ישראל הנמצא בארץ ישראל 'אעלה על ארץ פרזות אבוא השקטים.. לשלל שלל ולבז בז להשיב ידך על חרבות נושבת ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ', אבל בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא מכה אותם באופן שהם משתמשים בכל המאגרים שלהם נגד עצמם 'חרב איש באחיו תהיה']

המטרה הסופית של כל המלחמה הרוחנית והגשמית היא – קידוש שמו יתברך בכל העולם כולו 'והתגדלתי והתקדשתי והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה" – כאשר הגויים כולם יתבטלו גם הם לה' ויבוא לעבוד אותו. כפי שפסק הרמב"ם בהמשך שחלק בלתי נפרד מתפקידו של מלך המשיח הוא 'ויתקן את העולם כולו (כולל אומות העולם) לעבוד את ה' ביחד, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד'.

גם כיום אנחנו יכולים לפעול בניצחון מלחמה זו: א] בעם ישראל, על ידי הגברת אור הקדושה כטעימה מתורתו של משיח – גילוי אור הגאולה, בפרסום והפצת תורת החסידות. ב] אצל אומות העולם – על ידי שמפיצים ומלמדים אותם לקיים את שבע המצוות שנצטוו בהם בני נח.

••

[1] בנוסף לעניין מלחמת גוג ומגוג שבתחילת ימות המשיח, יש את עניין 'חבלי משיח' ו'עקבות משיחא' המוזכרים בכמה וכמה מקומות בחז"ל ומהם בסוף מסכת כתובות, סוף מסכת סוטה, מסכת סוכה דפים נ"א-ב' ועוד. על עניין חבלי משיח התבטא הרבי מלך המשיח בדברי קודשו ואמר: 'בימינו אלו, לאחרי כללות מעשינו ועבודתינו במשך הגלות הארוך והמר, כולל ובפרט הענינים הבלתי־רגילים כו', לא תקום פעמיים צרה, שעל ידם יצאו ידי חובת 'חבלי משיח". בדברינו במאמר זה, ההתייחסות היא למלחמת גוג ומגוג ותוכנה, ולנביא המופיע לפניה כדי ליישר את ליבם של ישראל כהכנה למלחמה זו.

[2] וכן מובן מעיון במדרשים השונים העוסקים בעניין זה, מדרש תהילים ילקוט שמעוני ועוד. לחביבותא דמילתא, נביא בזה שניים מהמדרשים המדברים אודות האת ה' את אומות העולם לפני ביאת המשיח בזמן מלחמת גוג ומגוג: 

א] ילקוט שמעוני רמז קפב: וכל מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים הוא עתיד להביא אותם שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, במצרים הביא עליהם מכת דם אף לעתיד כן שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, במצרים הביא עליהם צפרדעים שהיה קולן קשה אף לעתיד כן שנאמר קול שאון מעיר, במצרים הביא עליהן כנים אף לעתיד כן ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית ואין עפר אלא כנים כמה דאת אמר והך את עפר הארץ. 

במצרים הביא עליהם ערוב אף לעתיד כן וירשוה קאת וקפוד, במצרים הביא עליהם דבר אף לעתיד כן שנאמר ונשפטתי אתו בדבר וגו', במצרים הביא עליהם שחין אף לעתיד כן שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו, במצרים הביא עליהם ברד אף לעתיד כן שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, במצרים הביא עליהם ארבה אף לעתיד כן שנאמר בן אדם וגו' אמרו לצפור כל כנף, במצרים הביא עליהם חושך אף לעתיד כן שנאמר ונטה עליה קו תהו, במצרים נגף בכורים אף לעתיד כן שנאמר שמה נסיכי צפון.

ב] ילקוט שמעוני רמז קפו: שנו רבותינו הרואה אבני אלגביש צריך שיתן הודאה ושבח למקום, מאי אלגביש תנא שעמדו על גב איש וירדו [על גב איש], עמדו על גב איש זה משה שנאמר והאיש משה ענו מאד וכתיב ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, וירדו על גב איש זה יהושע שנאמר ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, ויחדלו הקולות והברד. 

והיכן שרוי אמרו רבותינו נתלה באויר עד שיבוא גוג ומגוג שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, וירא פרעה כי היתה הרוחה כך הרשעים כשרואין שהצרה באה עליהן הן מכניעין עצמן, כשהצרה הולכת ורואין את הרוחה חוזרין למעשיהם הרעים, אומות העולם מוסיפין וחוטאין אבל ישראל תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך והקדוש ברוך הוא מכניסן לירושלים שנאמר יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים.

[3] ולא כשגגת מקצת חכמים בעניהם שטועים לומר שמלחמת גוג ומגוג תהיה מלחמה כזו שעניינה הוא שאז ימותו חס ושלום רובו של היקום היה לא תהיה וכיוצא בזה. וזה אינו כי הקדוש ברוך הוא מבטיח על ידי הנביא שלא יהיה כך חס ושלום אלא בדיוק להיפך.

[4] ראיה לדבר שזמן מלחמת גוג ומגוג הוא בתחילת ימות המשיח, עוד לפני תקופת ביאת המשיח בפועל, ניתן ללמוד מדברי הרבי בהדרן על הרמב"ם תשמ"ז שמחלק בין זמן מלחמת גוג ומגוג, ל'סמיכות לביאת המשיח ממש'.

[5] להעיר מביאור הרב חיים הלוי בספרו מקור חיים להלכה זו ברמב"ם, שם מבאר שיש לומר שמלחמת גוג ומגוג תהיה בתחילת תקופת ימות המשיח ועיין שם.