כח הרצון: כל אחד יכול!

פרשת השבוע שלנו שהיא הפרשה הראשונה של ספר במדבר נקראת "במדבר" בגלל הפסוק הראשון שבה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר… שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וכו' ".

מקשה רבינו משה אלשיך: ממתי התורה אומרת לנו את המיקום והתאריך שהקב"ה דיבר עם משה? לאורך כל ארבעת החומשים בהם משה מוזכר, יש עשרות פעמים שהקב"ה מדבר עם משה, בלי להזכיר את המיקום. מדוע איפוא מזכירה התורה שדיבור זה נאמר למשה "במדבר סיני"?

יתרה מזאת: התורה טורחת להדגיש לנו שמדובר בדיבור שנאמר "באהל מועד"… והלא כל הדיבורים שנאמרו למשה מאז נבנה המשכן היו באהל מועד! וכך נאמר בסוף חומש שמות: "וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אם כך, מדוע התורה מדגישה שהיה זה באוהל מועד?

וכאילו לא די בזאת, התורה גם מציינת את התאריך: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". זה כבר חריג ביותר, שהתורה טורחת לציין את המיקום המפורט ואת התאריך. ואם כן נשאל: מה כל כך מיוחד בדיבור זה שהתורה טרחה לומר אותו כל כך בפירוש?

ולפני שנתחיל בביאור ננסה גם להבין מה כל העניין הזה של ספירת בני ישראל, לשם מה צריך למנות אותם, ומדוע התורה קוראת לזה "שאו את ראש".

מסביר האלשיך הקדוש:

כאשר עמ"י יצאו ממצרים וקיבלו את התורה, השמים נפתחו והם ראו מראות אלוקים. המדרש אומר שכאשר עם ישראל ראו את מחנה שכינה בשמיים הם התרגשו מזה מאוד "ודגלו עלי אהבה" אלה המלאכים המסודרים בשמיים לפי הדגלים, ועם ישראל רצו להיות המחנה של הקב"ה במקום המלאכים.

אלא שכאשר הם הביעו את הרצון הזה בפני הקב"ה, אמנם זה שימח מאוד את ה' שעם ישראל רוצים להיות בעצמם מחנה שכינה במקום המלאכים, אבל עדיין לא היה אפשר לעשות זאת משום שדרגתם הרוחנית של בנ"י עדיין לא אפשרה זאת, שהרי כאשר הם יצאו ממצרים הם היו בבחינת "הללו… והללו…".

ואם כן מצד אחד יש לעמ"י רצון חזק של קדושה, ומצד שני זה פשוט לא אפשרי בגלל מצבם הרוחני.

אבל אצל הקב"ה אין שום רצון טוב שנאבד, ולכן הקב"ה מכין תכנית… כדי שבני ישראל יוכלו להיות מרכבה לשכינה ומסודרים כמו הדגלים: קודם הוא נותן לנו את התורה, אחר כך הוא מצווה אותנו לבנות משכן, ולאחר שהמשכן "עובד" כבר חודש שלם הקב"ה אומר למשה זהו, הגיע הזמן, אתם יכולים להיקרא מרכבה לשכינה.

אלא שיכול להיות מצב שיהודי אחד אומר לעצמו, אני יודע שכל עם ישראל רוצים להיות מרכבה לשכינה, והם באמת צדיקים וראויים לכך, אבל אני רחוק מלהיקרא צדיק, אני יודע מה עובר עלי… ואולי אני לא ראוי להיות מרכבה לשכינה כמו כולם.

על זה אומר הקב"ה למשה, תספור את כל עם ישראל. תעבור אחד אחד, ותעביר להם מסר כל המרכבה לשכינה תלויה אך ורק בך, ובלעדיך זה לא יכול לקרות.

ועכשיו יתבארו הפסוקים כך:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי ששם קיבלו ישראל את התורה, ובכך התחילה ההכנה שלהם להיקרא מרכבה לשכינה.

בְּאֹהֶל מוֹעֵד שזהו המשך ההכנה שלהם לקדושה.

בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי שהרי באחד לחודש הראשון הוקם המשכן, והיה צריך חודש אחד שהכל יעבוד.

בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ואם תשאל למה זה לקח כל כך הרבה זמן, זה בגלל שיצאו ממצרים, והיו שקועים במ"ט שערי טומאה, והצטרכו את כל הנ"ל כדי להתקדש.

ושמא יהיה יהודי אחד שיאמר, אולי לי זה לא מתאים, אולי אני לא באמת ראוי על זה אומר הקב"ה למשה: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" אומר הקב"ה, תרים להם את הראש, תזקוף לכל יהודי את הקומה, תאמר לו אני סופר אותך, אתה חשוב לי, בלעדיך הפרויקט הענק הזה כל התורה והמשכן וסדר הדגלים לא יכול לצאת, לא יכול להתקיים, אז תרים את הראש שלך, אתה חשוב לי.

מפירוש זה נלמד כמה חשובה מעלת הרצון הקדוש אצל הקב"ה, ויה"ר שנזכה לרצות תמיד רק את הדברים הטובים, ולזכות להם באמת אכי"ר.

שבת שלום ומבורך!

לתגובות: השיעור בקול הלשון: מספר שיעור 38445660

השיעור מוקדש לעילוי נשמת יעקב בן אביגיל ואסתר בת רחל ז"ל