כאשר המריבה חודרת אל תוך המשפחה: מבט משפחתי על פרשת קורח

פרשת קורח איננה רק סיפור על מרד במנהיגות היא בראש ובראשונה סיפור של קרע בתוך המשפחה. קורח בן יצהר, בן למשפחת לויים, קם על בן דודו משה, ובכך מדגים את אחת הסכנות הגדולות בחיים המשפחתיים: קנאה שמובילה לפירוד, יריבות שמנציחה נתק, ושאיפות שמעמידות את האגו מעל הערכים המשותפים.

קורח לא היה זר. הוא היה קרוב משפחה לא פחות ולא יותר מאשר בן דודו של משה רבנו. והמרד שבו לא הופנה כלפי שליט רחוק, אלא כלפי קרוב משפחה, בן בית ממש. כאשר בני משפחה נאבקים ביניהם על כוח, כבוד או היררכיה, הנפגעים הראשונים הם הערכים המשותפים והלכידות המשפחתית.

בהיבט זה, פרשת קורח מציפה את השאלה מה קורה כאשר תחושת הצדק הפרטי גוברת על האחריות המשפחתית? האם ניתן לנהל מחלוקת בתוך משפחה מבלי לחרב את יסודותיה?

הטרגדיה של קורח היא לא רק העונש הקשה שספג, אלא גם העובדה שהוא סחף עמו את משפחתו ואנשיו עד כדי אובדן. המריבה האישית שלו הפכה לאסון ציבורי ומשפחתי. בכך מלמדת אותנו הפרשה על הצורך להבחין בין מחלוקת לשם שמיים שניתן להכיל ולצמוח ממנה לבין מחלוקת לשם אגו, שמביאה חורבן.

המשפחתיות היהודית בנויה על כבוד הדדי, אחריות משותפת ויכולת להכיל דעות שונות מבלי לחרב את הקשר. פרשת קורח מדגישה מה קורה כאשר עקרונות אלה מתמוטטים והמסר חזק במיוחד לדור שלנו, בו מתחים בתוך המשפחה, מחלוקות על ירושה, או תחושת קיפוח, עלולים לדרדר את הקשר המשפחתי אל פי תהום.

השיעור הגדול מפרשת קורח הוא זה: מחלוקות תמיד יהיו השאלה היא כיצד אנו מנהלים אותן. האם אנו מוכנים להילחם על עמדתנו גם במחיר של חורבן הבית, או שנדע לעצור רגע לפני, ולזכור שהמשפחה קודמת. לאגו