זווית אישית: ההבדל שמצאתי בין המתנגדים לחסידים – תפילה בחיות

'תפילתו עוררה בלבי רגשות חיבה אל החסידות, שהקימה מקרבה מתפללים כאלה, שלא מצאתי אפילו מקצת דוגמתם בין המתנגדים': מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה כתבה מיוחדת ואותנטית מפרי עטו של הרב יצחק ניסנבוים הי"ד, שהיה דרשן ומהוגיה הראשונים של הציונות הדתית (בהמשך שימש כנשיא תנועת 'המזרחי' בפולין). הוא גדל בעיר בוברויסק למשפחה בעלת שורשים חסידיים, אך התחנך כליטאי. בכתבה שלפנינו הרב ניסנבוים מתאר מנקודת מבטו את ההבדל שמצא בין קהילות המתנגדים לחסידים – 'עבודת התפילה' • לכתבה המלאה

•••

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה כתבה מיוחדת ואותנטית מפרי עטו של הרב יצחק ניסנבוים הי"ד, שהיה דרשן ומהוגיה הראשונים של הציונות הדתית (בהמשך שימש כנשיא תנועת 'המזרחי' בפולין). הוא גדל בעיר בוברויסק למשפחה בעלת שורשים חסידיים, אך התחנך כליטאי. בכתבה שלפנינו הרב ניסנבוים מתאר מנקודת מבטו את ההבדל שמצא בין קהילות המתנגדים לחסידים – 'עבודת התפילה'.

לכתבה המלאה:

תפילתו של זלמן חאציס 

כל ימי ילדותי גדלתי בין המתנגדים ונמצאתי במגע תמידי עם קרובי וחברי החסידים. למדתי בחדרי מלמדים מתנגדים ובחדרי מלמדים חסידים, ולא ראיתי כל הבדל בין אלה לאלה. אם מלמדי הראשון, המתנגד, התייחס אלינו, התלמידים, בשווין רוח גמור, ומלמדי השני, החסיד, התייחס אלינו בחיבה, הנה באו אחר כך מלמד מתנגד שהיה נוח אלינו, ומלמד חסיד שהראה לנו קפדנות יתירה. 

ומה סוף סוף ההבדל בין המתנגד ובין החסיד? ידעתי אמנם, כי נפרדים הם לבתי מדרשיהם. הן באותה החצר, שעמד בה בית מדרשנו, שהתפללו בו מתנגדים, עמד גם בית מדרש שני, 'בית מדרש של החברה'. שהתפללו בו החסידים. אבל איזה הבדל ממשי יש בין תפילות של אלה ובין תפילות של אלה? מתוך הסידורים אמנם ידעתי, כי יש נוסח מיוחד למתנגדים ונוסח מיוחד לחסידים. אבל סוף סוף הרי נוסח התפילה אינו קובע עוד כל חותם על המתפללים, ומה הוא אפוא ההבדל? איך החסידים מתפללים – לא ידעתי, כי מעולם לא התפללתי בבית מדרשם.

והנה אחרי השריפה הגדולה [באלול תרל"ד], התגלגלנו לדור באחד החדרים, שחלון היה פתוח לו אל אולם גדול ורחב ידיים, שבו התפללו אז חסידי ליובאוויץ', שבית מדרשם נשרף שנה אחת מקודם, ובעד חלון זה הייתי אוהב להסתכל אל החסידים המתפללים. בימות החול לא הרגשתי כל שינוי בינינו וביניהם. היו מזמורים ופזמונים שיצאו גם מפיהם חטופים וטרופים, והיו כאלה שיצאו גם מפינו נתונים וברורים. גם המתפללים החסידים לא הצטיינו ברובם במאומה מן המתנגדים. 

אבל בשבתות מצאתי יחידים שהאריכו בתפילותיהם ונשארו בבית גם אחרי צאת המתפללים, וביחוד משכה אליה את ליבי תפילתו המיוחדת של רבי זלמן חאציס. רבי זלמן חאציס היה מפורסם בעיר. זה היה יהודי אמיד, שחצר גדולה לו בקרבת השוק, היה הגבאי הראשי בבית חולים העברי, ועסק בצרכיו במסירות ובאמונה רבה. על שולחנו, בפרט בשבתות ובמועדים, אכלו תמיד עשרות אנשים וניהל את ביתו ברחבות ובנדיבות. הוא היה גבה קומה ובעל הדרת פנים מצוינה.

בכל עת התפילה בשבת הייתי רואה אותו מסתובב באולם, טליתו מופשלת לו על כתפיו והוא שקוע במחשבות, ורק כאשר עזבו כל המתפללים את הבית והוא נשאר כמעט יחידי, הרים טליתו מעל לראשו ועמד בתפילה. ומוזרה הייתה לי תפילתו. הנה הוא עומד על מקומו בכותל המזרח, וכפיו פרושות למעלה, נשענות על שתי מזוזות החלון, ומסביב דומיה שלטת. אינני יודע אם מתפלל הוא שם או לא, מליבו מתפרצת קריאה מחרידה: 'אוי וי, ריבונו של עולם!' ושוב דומיה. 

ופתאום הוא מזנק ממקומו כארי פצוע ורץ לו באולם אנה ואנה ומתפלל במהירות, ושוב הוא עומד במקומו בכפים פרושות למעלה והס הושלך בכל הבית. ופתאום מתפרצות מפיו הקריאות: 'בים בם! בים בם!' בניגון מיוחד, ומנקש באמה על אגודלו, ושוב הוא רץ מזווית לזווית. וכה ארכה תפילתו שעות אחדות. תפילה בדביקות כזו והתלהבות כזו עוד לא ראיתי מימי והיא עשתה עלי רושם עצום. תפילתו של רבי זלמן חאציס עוררה בלבי רגשות חיבה אל החסידות, שהקימה מקרבה מתפללים כאלה, שלא מצאתי אפילו מקצת דוגמתם בין המתנגדים.