ויקהל- כוחה של קהילה ומשפחה כבסיס לחברה מאוחדת

פרשת ויקהל פותחת בתיאור איסוף בני ישראל על ידי משה, רגע לאחר חטא העגל. משה מצווה את העם על שמירת השבת ומעביר להם את ההוראות לבניית המשכן הבית הרוחני של עם ישראל במדבר. הייחודיות בפרשה זו היא הדגש על היחד, על קהילה שמתגייסת למשימה משותפת, ועל תרומתו של כל פרט בתוך השלם.

משפחה הבסיס לקהילה ולחברה בריאה
השורש "ויקהל", שמשמעו "לאסוף ולהקים קהילה", מלמד אותנו על החשיבות של שיתוף פעולה והתלכדות למען מטרה משותפת. אך לפני שיש קהילה, הבסיס החזק ביותר הוא המשפחה.

בני ישראל נדרשו להביא תרומות להקמת המשכן זהב, כסף, נחושת ושאר חומרים. אך לא רק עושר חומרי נדרש, אלא גם תרומה של הלב, של כישרון ושל רצון. התורה מספרת כי "כל איש ואישה אשר נדבה ליבם" השתתפו בתהליך. זה מזכיר את הדינמיקה המשפחתית כל אחד מביא את תרומתו הייחודית למשפחה, ויחד נוצרת מסגרת הרמונית ותומכת.

המשכן כמשל לבית משפחתי
המשכן לא היה רק מבנה פיזי; הוא היה מרכז רוחני ומשפחתי לעם ישראל. גם הבית הפרטי צריך להיות מקדש מעט, מקום של חום, ערכים וקשרים בין איש לרעהו. כמו שהמשכן הוקם בזכות נדיבות הלב של כולם, כך גם בית ומשפחה מתפתחים על בסיס של נתינה, הכלה ושיתוף פעולה.

בני הזוג, כהורים, הם ה"אדריכלים" של המשכן המשפחתי. הילדים הם ה"אבנים" שמרכיבות את הבית, ויחד הם יוצרים מקום מלא אהבה, כבוד ואחדות. כאשר כל פרט במשפחה מרגיש משמעותי ותורם, נוצרת הרמוניה שמקרינה על כל החברה.

 הזמן לחזק את המשפחה
מעניין לראות כי לפני שמשה מצווה על בניית המשכן, הוא מדגיש את שמירת השבת. זה מלמד אותנו עיקרון חשוב: לפני כל עיסוק בבנייה חיצונית, יש לחזק את הבסיס הפנימי. השבת היא זמן שבו כל משפחה יכולה "להיקהל" להתאסף יחד, לבלות זמן איכות, לדבר, להתחבר ללא הפרעות של עבודה או עיסוקים חיצוניים.

שבת היא תזכורת לכך שלא רק עשייה ובנייה חשובות, אלא גם היכולת לעצור, לנוח ולהתחבר רגשית ונפשית לבני המשפחה ולערכים שלנו.

לחיות במשפחה כקהילה מאוחדת
פרשת ויקהל מלמדת אותנו כי היחד הוא כוח הן ברמה הלאומית והן ברמה המשפחתית. כשמשפחה חיה בערבות הדדית, כשכל אחד מוצא את מקומו ותרומתו, וכשיש זמן מוקדש למשפחה כמו בשבת נוצרת מסגרת בריאה ויציבה. כמו שבני ישראל בנו יחד את המשכן, כך כל משפחה יכולה לבנות את ביתה באהבה ובאחדות, ולהיות אבן יסוד לחברה חזקה יותר.