הרבי מזהיר: הפסקת האש – טעות שנעשית מפני הפחד מהגוים!

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה שיחה מעוררת שנראית עכשווית מאי פעם, שנשא הרבי מלך המשיח בתאריך כ"ב סיון תשמ"ב, בנושא שלימות ארץ ישראל והתייחס להפסקת האש באותם הימים: ישנם כאלו 'פוליטיקאים' שבאו עם 'חשבונות מבהילים', היפך השכל והטבע לגמרי, וטענו שצריכים להפסיק ולא לסיים את הפעולה בהתאם לתכנית שנקבעה מראש (להבטיח שיהודים יוכלו לחיות בביטחון בכל ארץ ישראל) – מפני הפחד שלהם מהגוים • ואיך העובדה שלכל חייל בצבא ההגנה לישראל תהיה אות בספר התורה – תגרום לניצחון ישראל? • לשיחה המלאה

•••

'בפרט בימים אלו – ארץ ישראל זקוקה לברכה מיוחדת, מפאת המצב המיוחד שבו שרויה ארץ ישראל בימים אלו: שוב הראה הקדוש ברוך הוא ניסים גלויים – שיד ישראל על העליונה, ועד לניצחון למעלה מהמשוער לגמרי, כי הפעולות שהיו אמורות להתבצע במשך ב' ימים בוצעו בפועל במשך יום אחד (ואפילו פחות מזה) בלבד, ועד שכל אנשי הצבא אמרו פה אחד שראו בעיני בשר ניסים גלויים למעלה מדרך הטבע – 'יד ה' עשתה זאת'.

ואף על פי כן, ישנם כאלו שרוצים לחזור פעם נוספת על הטעות שעשו במלחמות הקודמות (ג' או ד' פעמים) – לפחד מ'גוי'שקייט' ומגוים, ולהחזיר להם את השטחים שקיבלו מהקדוש ברוך הוא באופן ניסי! טעות זו נעשתה בפעמים הקודמות, ותוצאותיה – מלחמה נוספת!

מבואר במדרשי רבותינו זיכרונם לברכה שאילו זכו ישראל היתה הגאולה דיציאת מצרים גאולה נצחית, שאין אחריה גלות, ועל דרך זב בנידון דידן: גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות, הנה אם יהודים היו מתנהגים על פי השולחן ערוך לאחרי הניצחון במלחמות שלפני זה, ועומדים בתוקף המתאים שלא להחזיר לגויים חלקים מארץ ישראל שניתנו להם על ידי הקדוש ברוך הוא באופן ניסי.

ועל דרך זה בנוגע לחלקים שלמרות שאינם שייכים לארץ ישראל זקוקים לשטחים אלו כדי לשמור על בטחונה של ארץ ישראל (שהיהודים הנמצאים בארץ ישראל יוכלו לישון בשקט ובבטחון, 'ושכבתם ואין מחריד', ולא יצטרכו להתחבא ב'מקלטים') – לא היו באים כלל לידי מלחמה זו (שאפילו אם לא רוצים לכנותה בשם 'מלחמה' – הרי לכל הדעות אין זה 'שלום')!

ולמרות שרואים את התוצאות הבאות על ידי כניעה ללחצים, ופחד מפני גוים – אף על פי כן, ישנם כאלו שרוצים לחזור על טעות זו פעם נוספת! הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מגוים היא – הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, 'א-ל זר אשר בקרבך', שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד כו' – הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!

כמו כן ישנם כאלו 'פוליטיקאים' שבאו עם 'חשבונות מבהילים', היפך השכל והטבע לגמרי, וטענו שצריכים להפסיק ולא לסיים את הפעולה בהתאם לתכנית שנקבעה מראש (להבטיח שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל) – מפני הפחד שלהם מהגוים! אנשים הנזכרים לעיל ערכו אסיפות, 'עוצו עצה' ו'דברו דבר', והצליחו אמנם לעכב את תהליך הפעולה במדה מסויימת, ולכן נמצאים עתה במעמד ומצב שבו נמצאים!

וכמדובר כמה פעמים – אלו המתנהגים באופן האמור, עושים מעשים כאלו שהגוים עצמם לא חשבו כלל לתבוע זאת מהם. ועל דרך זה בנידון דידן: הודיעו מלכתחילה שנשיא ארצות הברית עוזב את 'עיר הבירה' למשך עשרה ימים, וזו היתה הוראה ברורה שיכולים לערוך פעולה זו ללא כל לחץ מצד ארצות הברית [שהם היחידים שיש מקום להתחשב עמהם, מאחר שבדרך הטבע הם נותנים כסף וכלי נשק] למנוע ולעכב פעולה זו, וזאת – למרות שגם כאשר נשיא ארצות הברית נמצא בגרמניה או באנגליה וכיוצא בזה, יכול הוא להתקשר טלפונית ולהפעיל לחץ מכל מקום שבו הוא נמצא – ואף על פי כן, לא הופעל לחץ כזה, וזו היתה הוראה ברורה שנותנים משך זמן של עשרה ימים כדי לערוך פעולה זו בשלימותה, ללא כל לחץ מדיני!

ולאחרי כל זה – התערבו 'פחדנים' הנזכרים לעיך (הנמצאים בגלות עמוקה ביותר שהיא פחד ושפלות בפני ה'א-ל זר אשר בקרבך'), ועיכבו את תהליך הפעולה במדה מסויימת, וכאמור: סיבת הדבר היא – פחד שוא מפני הלחץ של אומות העולם, בה בשעה שהיתה הוראה ברורה שלא יהיה כל לחץ מדיני, כדי לתת אפשרות לסיים את הפעולה בשלימות!

ובפרט כאשר רואים בפועל שהעולם נמצא במעמד ומצב ד'וסכסכתי מצרים במצרים', היינו, שהגוים ושונאי ישראל עסוקים במלחמות שלהם, בינם לבין עצמם, ואין להם פנאי לעסוק בענינים אחרים (שזהו הטעם, בפשטות, לבחירת זמן זה דוקא לשם עריכת פעולה זו) – הרי בודאי שזהו הזמן המתאים לסיים ולהשלים פעולה זו בשלימותה, בדרך הטבע – הרי זו גם אפשרות להשלים זאת באופן הכי טוב ויעיל, תוך מינימום של קורבנות.

לכאורה, הרי כבר עברו עשרה ימים הנזכרים לעיל, ואם כן, מהי התועלת בזה שמדברים עתה על ענין זה – הרי ידוע שתשובה מועילה בכל מקרה, ובפרט כאשר רואים שאפילו לאחרי שחתמו הסכם של 'הפסקת אש', הפר הצד שכנגד את קיום ההסכם, ובודאי שזהו בהשגחה פרטית – כדי לתת הזדמנות נוספת לסיים את הפעולה בשלימותה. זאת אומרת: אמנם היו יכולים לסיים את הפעולה בשלימותה במשך עשרה ימים הנזכרים לעיל, אבל אף על פי כן, מאחר שעדיין לא סיימו זאת (מפני אותם 'פחדנים' הנזכרים לעיל) – נותן הקדוש ברוך הוא הזדמנות נוספת שיוכלו לסיים את הפעולה בשלימותה, מאחר שהצד שכנגד הפר את ההסכם שחתם עליו.

ולא זו בלבד שכאשר הצד שכנגד מפר את ההסכם יכול גם צד זה להפר את ההסכם, אלא צד זה מוכרח להגיב ולהפר את ההסכם גם הוא, דאם לא כן, הרי זו הוכחה שמפחדים מהצד שכנגד, שזוהי היפך המטרה דכללות פעולה זו! וגם בענין זה – ישנם הטוענים שלא צריכים לפרסם שהצד שכנגד הפר את ההסכם, אלא לשמור זאת ב'סוד', ולהמשיך לכבד את ההסכם גם כאשר רואים בפועל שהצד שכנגד מפר את ההסכם!

ומביאים ראיות שכך התנהגו לאחרי חתימת הסכמים שונים בשנים שעברו, עד לחתימת ה'חוזה האומלל' ב'קעמפ-דייוויד', שגם כאשר ראו שהצד שכנגד הפר את ההסכם מיד למחרת חתימת ההסכם, אף על פי כן הודיעו בפירוש שצד זה ימשיך לכבד את ההסכם! והרי רואים בפועל מה הם התוצאות מאופן הנהגה זו – לא כדאי לדבר אודות ענינים שהם היפך מעלתן של ישראל, ואף על פי כן מזכירים זאת, כדי שלאחרי עשיית טעות הנזכרת לעיל כמה פעמים, לא יחזרו שוב על אותה טעות!

ולכן, בהכרח לסיים את הפעולה הנזכרת לעיל בשלימות, שתכליתה – לעשות את כל האמצעים בדרך הטבע (מאחר שנמצאים אנו עדיין בזמן הגלות) שיהודים יוכלו לחיות בבטחון בכל ארץ ישראל, הן ב'גליל' – בצפון, והן בדרום, הן במזרח והן במערב, בכל ארץ ישראל לגבולותיה, ובפרט שבטחונה של ארץ ישראל נוגע וקשור לביטחונם של כל בני ישראל בכל מושבותיהם.

כדי להוסיף בנתינת כוח שיוכלו לעמוד בניסיון זה – לסיים פעולה זו בשלימותה, ללא כל התפעלות מאותם 'פחדנים' הנזכרים לעיל, ובפרט כאשר רואים את התוצאות מאופן הנהגה זו – צריכים להקשיב לדברי אנשי הצבא, שהם המומחים הבלעדיים לעניני בטחון (ללא עירוב שיקולים פוליטיים ומדיניים), שכולם מכריזים באופן ברור שמוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כי זוהי הדרך היחידה (על פי טבע) להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים הנמצאים בארץ הקודש.

ומאחר שזוהי חוות דעתם של כל אנשי הצבא, מטעמי ביטחון טהורים – הרי חוות-דעת זו נעשית הוראת הקדוש ברוך הוא בתורתו (ב'שולחן-ערוך'), שניתנה מחדש ב'זמן מתן תורתנו'. וזוהי הדרך היחידה להשכנת בטחון ושלום אמיתיים, היינו, שגם קודם שזוכים לתכלית השלימות בענין השלום (בגאולה העתידה), יהיו בני ישראל במעמד ומצב ד'ושכבתם ואין מחרידג'.

ונוסף לזה: רק סיום הפעולה בשלימותה, באופן שיובטח בטחונם ושלומם של כל היהודים הנמצאים בארץ הקודש – יכולה להצדיק את הקרבנות שנפלו למען פעולה זו השם יקום דמם, שכל אחד מהם הוא 'עולם מלא', ופיקוח נפשו של כל אחד מהם דוחה את כל התורה כולה, ולכן, מאחר שהיה הכרח לערוך פעולה זו כדי להבטיח את בטחונם ושלומם של היהודים בארץ הקודש, מוכרחים לסיים את הפעולה בשלימותה, כדי להצדיק – עד כמה שאפשר – את הקרבנות הנזכרים לעיל, ובפרט שעל ידי זה ימנעו קרבנות נוספים, שלא תאבד עוד אפילו נפש אחת מישראל, שהיא 'עולם מלא'.

ויהי רצון שבפעם הזו לא יעשו את אותה הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות – אלא יסיימו פעולה זו בשלימותה (כל זמן ש'פחדנים' הנ"ל לא שולחים עדיין 'שליחים' לבקש ולהתחנן שיקחו בחזרה את השטחים – כפי שהיה בפעמים הקודמות)! ולא להתפעל מה'פחדנים' שמנסים למנוע זאת, ומובן בפשטות שאין מה להתפעל מהם – כי כאשר שואלים אותם: היתכן שאתם דורשים לעשות אותה טעות שנעשתה בפעמים הקודמות, הרי ראיתם בפועל מה היו התוצאות דטעות זו?! – אין להם מה להשיב! וזוהי התשובה הברורה ביותר!

ו'יערה עליהם רוח ממרום' – שגם הם ישנו את דעתם, וכולם יחד יעמדו 'כאיש אחד בלב אחד' – 'נגד ההר', כדי לקבל על עצמם להתנהג על פי הוראות הקדוש ברוך הוא, 'השם אלוקי הצבאות', בתורתו – 'תורת אמת' ו'תורת חיים', הוראה אמיתית בחיי היום-יום, הן בנוגע לחיים הפרטיים בתור אדם פרטי, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות חייו בתור איש-ציבור, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות ענין כללי הנוגע לבטחונם ושלומם של בני ישראל. וכאשר יחליטו גם הם להתנהג על פי רצונו של הקדוש ברוך הוא – הרי בודאי שלא יחליטו לעשות את הטעות שנעשתה בפעמים הקודמות, וגם דעתם תהיה שיש לסיים פעולה זו בשלימותה.

ובנוגע לאנשי הצבא, שהם זכו להגן על ישובי בני ישראל מתוך מסירת נפש בגופם – ימשיכו הם במילוי תפקידם ושליחותם להבטיח (בדרכי הטבע) את בטחונם ושלומם של בני ישראל, ויסיימו פעולה זו בשלימותה. ומובן, שאנשי הצבא ממלאים את תפקידם ושליחותם באופן ש'אנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר', 'ובשם אלוקינו נדגול', ואין זה באופן ד'כוחי ועוצם ידי' חס ושלום, אלא יודעים שכאשר נמצאים עדיין בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, רוצה הקדוש ברוך הוא שישתמשו בנשק גשמי, ויעשו פעולות בדרך הטבע להבטחת ביטחונם ושלומם של בני ישראל.

וכאשר הולכים בכוחו של הקדוש ברוך הוא – עוזר הקדוש ברוך הוא שלא יצטרכו להשתמש בנשק בפועל ממש, כי עצם הידיעה שישנם כלי נשק תפיל אימה ופחד על הצד שכנגד, עד שיברחו על נפשם. וכמו שכתוב 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – שענין זה קשור עם קיום מצות תפילין, כדרשת חכמינו זיכרונם לברכה. וכפי שידועים סיפורי הצבא – שבכמה וכמה מקומות כשראו שבאים יהודים, ברחו לכל עבר, ולא היה צורך להשתמש בכלי הנשק.

ובודאי יהיה כן גם בעתיד הקרוב – כאשר ילכו בכוחו של הקדוש ברוך הוא, 'בשם ה' אלוקינו נזכיר' כולל – קיום הוראת הקדוש ברוך הוא שאסור לוותר על שטחים מארץ ישראל (או שטחים החיוניים לבטחונה של ארץ ישראל) שניתנו לבני ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא, גם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות (שלכן ישנם שטחים מארץ ישראל שעדיין לא ניתנו לבני ישראל, כי צריכים להמתין לביאת משיח צדקנו).

ולכן, צריכים להשתדל לחזק את הקשר של אנשי הצבא לכל עניני יהדות, ולכל לראש – ביטחון אמיתי ב'ה' אלוקי הצבאות', שהוא המנהיג של כל הצבאות, החל מ'צבאות השם', צבאו של הקדוש ברוך הוא, ובעניננו – 'צבא הגנה לישראל', שזכו להגן על ישובי בני ישראל מתוך מסירת נפש ממש. וכדי לחזק את ביטחונם ב'ה' אלוקי הצבאות' – צריכים לחזק את הקשר שלהם לכל עניני יהדות, עד למעמד ומצב דקיום כל עניני התורה ומצוותיה בחיי היום-יום.

ובזה ישנו ענין מיוחד הנפעל על ידי כתיבת אות בספר תורה לזכותו של כל אחד ואחד הנמצא ב'צבא הגנה לישראל' – שבודאי השתדלו לרשום את כל אחד ואחד מהם באחד מספרי התורה הכלליים – כי על ידי זה מתקשר כל אחד ואחד מהם בקשר אמיתי ונצחי עם עוד 304,804 יהודים (כמספר האותיות שבספר תורה), וכאשר הצד שכנגד רואה (כי 'מזלייהו חזי') שכל יהודי קשור והולך ביחד עם עוד 304,804 יהודים – הרי זה מטיל עליו אימה ופחד, ולא זו בלבד שאינו מתחיל במלחמה, אלא הוא בורח כל עוד נפשו בו.

וכאשר הולכים בכוחו של הקדוש ברוך הוא, 'בשם ה' אלוקינו נזכיר', ומכריזים בכל הזדמנות שכל ענין נעשה 'בעזר השם' ו'בסייעתא דשמיא', ומניפים את הדגל של הקדוש ברוך הוא, 'בשם אלוקינו נדגול', היינו, שמכריזים ש'ה' אלוקי הצבאות' הולך בראש – אזי זוכים לקיום היעוד 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך', וכמו שכתוב 'בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך', וכל אחד מאנשי הצבא ממלא את תפקידו ושליחותו בתכלית השלימות, וחוזר לארצנו הקדושה בריא ושלם בנשמתו ובגופו.

ועל ידי זה פועלים שגם כאשר נמצאים בזמן הגלות יהיו בני ישראל במעמד ומצב של בטחון ושלום, וכמו שכתוב 'ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד.. וחרב לא תעבור בארצכם', 'אפילו חרב של שלום' – חיילי האו"ם, וכיוצא בזה, כי כל ארץ ישראל לגבולותיה תהיה ביד בני ישראל, באופן של שלום אמיתי. ועל ידי זה מתחזק ביטחונם של כל בני ישראל בכל מקום שהם'.