הנחת התפילין שגרמה להתעוררות בישראל – ותגובת הרבי הנדירה

'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם השם נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ': בעיצומם של ימי מלחמת 'חרבות ברזל' בארץ הקודש, ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו הניח תפילין לראשונה לעיני המצלמות, ובכך גרם לקידוש השם גדול והתעוררות בקרב יהודים רבים • בקשר לכך עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש כתבה מרתקת, על הנחת התפילין המפורסמת בכותל המערבי של מר אריאל שרון ז"ל, בסיום מלחמת 'ששת הימים' • כיצד הגיב הרבי מלך המשיח בצורה ייחודית ויוצאת דופן להנחת התפילין ולפרסום התמונה מהמעמד בעיתונות בישראל? כיצד הגיב שרון לשאלה 'מדוע הניח תפילין'? וכיצד ביקש הרבי משרון להניח תפילין? • לסיפור המלא

•••

בעיצומם של ימי מלחמת 'חרבות ברזל' בארץ הקודש, ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו הניח תפילין לראשונה לעיני המצלמות, ובכך גרם לקידוש השם גדול והתעוררות בקרב יהודים רבים. בקשר לכך עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש כתבה מרתקת, על הנחת התפילין המפורסמת בכותל המערבי של מר אריאל שרון ז"ל, בסיום מלחמת 'ששת הימים'. 

כפי שניתן לראות בהמשך הכתבה את המכתב המלא בו מודה לו הרבי על פרסום הנחת התפילין בדברים הבאים: 'ההתעוררות הרבה אשר כבודו גרם בלב כמה וכמה מאחינו בני ישראל על ידי הנחת התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים'..

אדוני האלוף, האם תסכים להניח תפילין?

לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר העם בישראל היה שיכור מהניצחון על צבאות ערב, ביקר האלוף (דאז) אריאל שרון (בהמשך כיהן כראש ממשלת ישראל), בכותל המערבי כדי להודות לקדוש ברוך הוא על הניצחון. 'אני', סיפר העיתונאי ר' נח זבולוני ע"ה, 'הייתי כתב נמרץ באחד העיתונים הגדולים באותם ימים, וסיקרתי את ביקורו של האלוף בכותל. חסידי חב"ד שנכחו במקום ביקשו להנציח את הרגע בו מגיע אריאל שרון לכותל ולהפוך זאת כמנוף לקידוש ה', ורצו להציע לאלוף שרון להתפנות לרגע מעיסוקיו ולהניח תפילין. 

הבעיה הייתה שאף אחד לא העז לגשת אל שרון, שהצטייר אז כגיבור המלחמה, איש בעל עוצמה רבה וכו', ואחד החסידים שנכח במקום ביקש ממני לגשת אל שרון ולבקש ממנו להניח תפילין'. ר' נח המשיך ותיאר כיצד ניגש בעזות של כתב עיתונות לאלוף ושאל אותו: אדוני האלוף, האם תסכים להניח תפילין? 

שרון הסכים מיד ואני, נדהם מהתשובה הזריזה והתכליתית שלו, קפאתי לרגע ומיד התעשתי, הפשלתי את שרווליו והנחתי לו את התפילין. באותו מעמד צולמו מספר תמונות. אחת מהן פורסמה בכלי התקשורת בחב"ד ועלתה ממנה התמונה כאילו אותם חסידים שנראים בתמונה הם אלו שהיו אחראים בלעדיים לאותה הנחת תפילין מפורסמת, מבלי לתת קרדיט גם למי שביקש משרון להניח תפילין'..

הדיווח לרבי

הרה"ח ר' שלמה מיידנצ'יק ע"ה דיווח לרבי: 'יש יהודי יקר ושמו אריאל שיחי' שרון, שהוא אלוף מכובד בצבא. הניח פעם תפילין על יד כותל המערבי אצל צעירי אגודת חב"ד ושמענו שכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א הזכירו, ואמר שלו היו באים אליו יום אחרי זה, גם היה מניח. לפני שבועיים, בערך, קרה למשפחת האלוף אסון כבד: בנו האהוב בן ה-11 נהג מפליטת כדור מרובה ששיחק.. נסענו כמה יהודים מהכפר [כפר חב"ד] לנחם.. אנו, הבאנו לו בפעם הראשונה איזושהי הקלה. האיש הזה שבור עד עצם הנפש. הוא סיפר לנו שהילד ז"ל היה לו משיכה ליהדות..

התפללנו ערבית והוא אמר את הקדישים. ר' שמואל חפר [שיחי'] סיפר קצת לנוכחים על חסידות וחסידים. הבאנו לו טלית ותפילין, סיפרתי לשרון שהרבי שליט"א הזכיר אותו ביחס להנחת תפילין וזה היה אצלו חשוב מאוד. בערב יום כיפור נסעתי אליו, הנחתי איתו את התפילין, הבאתי לו לעקח (עוגת דבש) ומחזורים. מחר בעזרת השם ובלי נדר אסע אליו, אניח איתו תפילין ואמסור לולב ואתרוג. נדמה לי שיש בו משהו מיוחד.. אבקש הוראות בנוגע אליו'.

בהמשך לכך, כתב הרבי מלך המשיח איגרת ארוכה למר שרון מתאריך י"ג תשרי תשכ"ח:

מר אריאל שי' שרון

שלום וברכה!

נצטערתי רבות לראות בעיתון על דבר האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך עליו השלום. ואין איתנו יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כבודו היה מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים וכולי, והנה דווקא בבית ובעת מנוחה – אירע אסון כזה. אבל מצד שני אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיוון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי. פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.

לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל'ששת הימים' כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושביה ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לניצחון לא ישוער.

אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהיה במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחוץ-לארץ, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.

עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כבודו גרם בלב כמה וכמה מאחינו בני ישראל על ידי הנחת התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים..

ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שיחיו מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, 'ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה', וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין ומצווה גוררת מצווה ועוד מצווה – ימצא ניחומים.

בכבוד ובברכה, מ. שניאורסאהן.

יצויין כי מכתבו של הרבי פורסם בשעתו בעלון 'בכרם חב"ד' (מוסף לביטאון חב"ד) תחת הכותרת 'מכתב תנחומים של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א אל האלוף אריק שרון (מתפרסם ברשותו האדיבה של האלוף)', לאחר מכן נדפסה האגרת בספר 'אגרות-קודש' כרך כ"ה עמודים ג'-ה'.

הרגשתי צורך להתפלל

אריק עצמו סיפר לעיתונאית הגברת גאולה כהן מה הביא אותו להניח תפילין ליד הכותל, לאחר שזו שאלה: 'מספרים שהנחת תפילין ליד הכותל כשנתבקשת לכך על ידי אחד מחסידי חב"ד – מותר לשאול: מה פתאום?'.

שרון השיב: 'מה פתאום? נכון, מגיל 13 לא הנחתי תפילין ואין לי רקע דתי, אבל אני מאמין באנשים מאמינים. יש לי בהחלט יחס כבוד לאנשים דתיים. אני מרגיש בהם איזו עוצמה, ואת הדת היהודית אני מכיר ומכבד כגורם ששמר עלינו והבטיח את קיומנו. לעולם לא הייתי לוקח חלק באיזו שהיא מלחמה נגד הדת ובוודאי שלא אעלוב בכבודו של יהודי מאמין. 

כשהייתי על יד הכותל, כשראיתי את היהודים המתפללים לידו, כשראיתי את האמונה הבוערת בעיניו של ההוא שניגש אלי לבקשני להניח תפילין – אולי באתי קצת במבוכה אבל נטלתי את התפילין וכרכתי אותם לזרועי. תביטי, הלוא גם אני הרגשתי איזה צורך להתפלל במקום הזה, רק שלי אין מילים, ליהודי הדתי, יש. ההרגשה שלי ושלו זהה, רק הביטוי אחר. אני יצאתי מנקודת מוצא לאומית, הוא – מנקודת מוצא דתית – אבל שנינו נפגשנו יחד על יד אותו כותל'.

והיה המשך להנחת התפילין ההיא. מי שביקר את אריק בימי אבלו, יכול היה למצוא שם באחד הערבים בין חיילי צה"ל במדים גם את 'חייליו' של הרבי מליובאוויטש במדיהם החב"דיים ובזקניהם המגודלים. הם באו לכאן במצוותו של ה'רבי'. חזקה על ה'רבי' שגם הוא מבין בעוצמה ובמי שבידו מופקד ביטחון ישראל. הייתה כאן איזו ברית-אמנה בלתי כתובה, אבל נוגעת מאוד ללב. 'אני מאוד מצטער' – מסכם אריק צבאית – 'על שאני לא בקיא בנושא הזה של יהדות ושלא הייתה לי הזדמנות ללמוד את זה'.

 

הרבי קורא לשרון: הנח תפילין בכל יום חול

עד כמה חשובה הנחת התפילין של מר שרון ניתן ללמוד מהשורות הבאות במכתבו של הרבי מלך המשיח אליו: 'לא רציתי להזכיר זה בשיחתנו עם מר בביקורו כאן, אבל לאידך איני רואה רשות שלא להזכיר על כל פנים עתה, אשר תקוותי חזקה שמדייק מר בהנחת תפילין בכל יום חול, שבנידון שלו אין זה רק קיום מצוה פרטית על ידי איש פרטי כי אם גם ענין הנוגע לתועלת הרבים. ואף שידועות טרדותיו הרבות הקשורות במצב הבטחוני וכולי, הרי אדרבה הטרדות והמצב וכולי טעם נוסף לדייק ככל הדרוש בקיום מצוה זו, תפילין של יד ותפילין של ראש. ואיתו הסליחה על כתבי האמור'.

ספר 'אגרות קודש' חלק כ"ו עמוד תנב.