המכנה שם לחברו

מספרים שה"נודע ביהודה"
(הרב יחזקאל לנדא, רבה של העיר פראג לפני 300 שנה, מגדולי פוסקי ההלכה)
שמע פעם בבית הכנסת, את אחד המתפללים, קורא לגבאי בכינוי  על בסיס מראה חיצוני (השערה שלי? בטח קרא לו "ג'ינג'י").
הנודע ביהודה הזדעזע ושאל אותו איך הוא מעיז, האם הוא לא שמע שכל המכנה שם לחברו, אין לו חלק לעולם הבא?
ענה לו המתפלל במבוכה "אבל כולם קוראים לו ככה"
ענה הנודע מיהודה "בגיהנום יש מקום לכולם".

מילדות ששמעתי את האזהרה "כל המכנה שם לחברו, אין לו חלק לעולם הבא"
זה היה נראה לי, איך לומר?
קצת מוגזם, לא?
אם ניקח להשוואה את כל הדברים שמאבדים בגללם את העולם הבא, סך הכל לקרוא למישהו ג'ינג'י.
על זה לאבד עולם הבא?

לשמחתי גדלתי בחממה חרדית ובאמת לא נחשפתי לכינויים מעליבים.

במהלך השנים יצא לי להאזין במהלך נסיעות, לתוכנית בוקר ברדיו.
המאזינים מוזמנים לעלות לשידור בנושא מתחלף ולזכות עלין בפרסים.
כמה פעמים הנושא היה כינויים שהודבקו לכם בילדות.

עלו מאזינים אחד אחרי השני, הכינויים שהודבקו להם בילדות תמיד היו על בסיס מעליב, הלכו איתם לאורך שנים ומעיקים עליהם עד היום!

לא האמנתי שכזה נזק יכול להיגרם מכינויים תמימים.

הבנתי שהאבחנה שלי, מה מוגזם ומה לא מוגזם. היא באמת אבחנה של מי שמציצה דרך חור המנעול ולא רואה את התמונה בשלמותה.