הלימוד היומי בתורת מרן | יום שלישי כ"א במר חשוון ה'תשפ"ג

א. היולדת כל שלשה ימים הראשונים ללידתה, משעת גמר הלידה, היא בחזקת סכנה, ואפילו אם אמרה היולדת איני צריכה, מחללים עליה את השבת. ואפילו אם גם הרופא אומר שאינה צריכה, מחללים עליה את השבת, כך קבעו חז״ל. ואסור לה להחמיר בדבר.

ב. משלשה ימים עד סוף שבעה ימים, אם אמרה בפירוש איני צריכה, שומעים לה, אבל אם שתקה או שאמרה איני יודעת, מחללים עליה את השבת, וכל שכן אם אמרה צריכה אני. ואפילו כמה רופאים אומרים שאינה צריכה מחללים עליה את השבת, כי לב יודע מרת נפשו.

ג. אחר שבעת הימים, עד שלשים יום, דינה כחולה שאין בו סכנה, ואין ישראל מחללים עליה שבת, אפילו אמרה צריכה אני. אבל אומרים לגוי לעשות כל מה שצריך לה. ומותר לישראל לעשות לה דברים הצריכים לה שאסורים מדרבנן משום שבות, על ידי שינוי. ואם לאחר שבעת הימים נתגלה איזה סיבוך אצל היולדת, ויש חשש סכנה בדבר, דינה כחולה שיש בו סכנה.
(חזון עובדיה שבת ג')
נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן