הלימוד היומי בתורת מרן | יום רביעי כ"ב במר חשוון ה'תשפ"ג

א. מחללים שבת אף על עובר שבמעי אמו, על פי אבחנת הרופאים שהעובר במצוקה שיש בה סכנה, ואפילו אם הוא בתחלת ההריון, תוך ארבעים יום, שאין בו חיו תכלל, שלענין שמירת המצות, אומרים: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ומותר לנתח את האם אפילו בשבת כדי להציל את העובר.

ב. הולד שנולד בשבת עושים לו כל צרכיו, מרחיצים אותו, ומולחים אותו (כדי שיתקשה הבשר), וחותכים לו את הטבור [והיו נוהגים להטמין את השליא אף בשבת והיתה זו סגולה ורפואה אצלם כדי שיחם הולד (המאירי)]. ומיישרים ביום הלידה את איברי הולד, שנתפרקו מחמת צער הלידה, ואפילו אחר יום הלידה כורכים ומלפפים את הולד, ומחתלים אותו בבגדיו, כדי שלא יתעקמו איבריו. במה דברים אמורים, בולד שנולד לתשעת ירחי לידה, או לשבעה חודשים, אבל הנולד לשמונה חודשים אין מחללים עליו את השבת, ובזמן הזה עם התחדשות הרפואה גם על בן שמונה חודשים מחללים את השבת.
(חזון עובדיה שבת ג')

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן