הלימוד היומי בתורת מרן | יום רביעי י"ז תשרי ה'תשפ"ג

א. איתא בירושלמי (פ״ב דמועד קטן ה״ג), אמר ר' אבא בר ממל, אילו היה לי מי שיצטרף עמי, הייתי מתיר לעשות מלאכה בחול המועד, כי כלום אסרו לעשות מלאכה בחול המועד אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ״ועוסקים בתורה״, והם אוכלים ושותים ופוחזים. ע״כ. [ולהסוברים שמלאכת חול המועד מן התורה, כוונתו להתיר מקח וממכר וכיו״ב שהם רק מדרבנן], ומכאן נראה שיש איסור גדול בשחוק וקלות ראש בחול המועד יותר מעשיית מלאכה בו, שכל כוונת התורה בנתינת המועדות להדבק בהשי״ת ובתורתו ובמצותיו.

ב. דבר האבד שאם לא יעשהו בחול המועד יבא לידי הפסד, מותר לעשותו בחול המועד בלי שינוי [ובלבד שלא יהיה בעשייתו טירחא יתירה]. ואפילו בהפסד מועט יש להקל.

ג. אם הסחורה שוה עתה הרבה, ואחר המועד תוזל, נחשב כהפסד מן הקרן ומותר למוכרה בחול המועד. ואפילו אם הדבר אצלו בספק אם יבא לידי הפסד, או שמא לא יבא לידי הפסד, מותר לעשותו בחול המועד.
(חזון עובדיה יום טוב)
נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן