הלימוד היומי בתורת מרן | יום ראשון כ"ו באדר ה'תשפ"ג

א. כל המשהה חמץ ברשותו בימי הפסח, ביטל מצות עשה, שנאמר ״תשביתו שאור מבתיכם״, ועבר על לא תעשה, שנאמר ״לא יראה לך חמץ״. לפיכך קנסוהו חכמים ואמרו (פסחים כח.): חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה. והחמץ הזה נאסר בהנאה בין לו בין לאחרים. ואפילו אם לא ידעו אותם אחרים שזהו חמץ שעבר עליו הפסח, היודע חייב להודיעם ולהפרישם להצילם ממכשול שלא יאכלו ממנו.

ב. וכל הירא את דבר ה׳ לא יקנה שום מצרך שיש בו חמץ, לאחר הפסח, בין מאכל בין משקה (כגון בירה), אלא מבעלי מכולת יראי שמים שמכרו את החמץ שלהם לגוי, ע"י הרבנות המקומית כנהוג, או ע"י תעודה מתאימה, כדי שלא יכשל בחמץ שעבר עליו הפסח. אבל אסור לקנות מיהודי לא דתי שאינו שומר תורה ומצות, שיש לחוש פן לא מכר חמצו לגוי קודם לפסח, כנהוג, ואפילו הוא אומר שמכר, אין לסמוך על דיבורו, מאחר שנהוג לתת תעודה מתאימה מהרבנות המקומית בתאריך של אותה שנה המאשרת דבר המכירה, לפיכך אין להאמינו עד שיראה את האישור הנ״ל.
(חזון עובדיה פסח)

נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן