הלימוד היומי בתורת מרן | יום ראשון י"ב במר חשוון ה'תשפ"ג

א. החושש בעיניו באופן שיש לו ציר אפילו באחת מהן, או שהיו דמעות שותתו תמהן מרוב כאב, או שהיה בהן דלקת וכיוצא בזה, הרי זה בכלל חולה שיש בו סכנה, ומחללים עליו את השבת, ועושים לו כל צרכי רפואה. והוא הדין אם מרגיש החולה דקירות בעין כמו במחט. ובינתים יכול לתת משחה לתוך העינים.

ב. אם אין אף אחד מכל הסימנים האלה אלא יש לו מיחוש בעיניו, מותר לו לתת ״טיפות עיניים״ בעיניו.

ג. כל מכה של חלל והוא מן השפה ולפנים, בין בפיו בין במעיו או בכבד ובטחול שלו, הרי זה חולה שיש בו סכנה ומחללים עליו את השבת. )שם הלכה ה(. ומכה שעל גב היד או על גב התל, מחללים עליה שבת לרפואתה. ) והרופאים בזמנינו לא הסכימו לזה, וצ״ל שנשתנו הטבעים. שמירת שבת כהלכתה החדש עמוד תקכה(. וכן כל מכה שנעשית מחמת ברזל אפילו על הבשר מבחוץ, מחללים עליה שבת
(חזון עובדיה שבת ג')
נערך ע"י המרכז למורשת מרן – להבין ולהשכיל

קרדיט: המרכז למורשת מרן