הלימוד היומי בתורת מרן | יום השישי י"ג בסיון ה'תשפ"ג

א. הנוהגים לברור סכינים כפות ומזלגות המעורבים יחד, לאחר סיום הסעודה בשבת, ומפרידים אותם ונותנים כל מין מהם בתא המיוחד לו, כדי להשתמש בהם בסעודה הבאה, נראה שאין בזה משום בורר, כי יש אומרים שאין בורר אלא בגידולי קרקע. וגם אין כאן אוכל ופסולת, שהכל שווים בעיניו. וטוב יותר שאחר שטיפת כלים אלה, ינגב כל כלי הבא לידו בפני עצמו ויניחנו בתא המיוחד לו.

ב. כלי הנקרא מלחייה, שהמכסה שלה מנוקב, מותר להשתמש בה בשבת לפזר המלח דרך נקבי המלחייה, ואף על פי שנותנים בתוכה ״גרגירי אורז״ למנוע לחות מן המלח, אין בזה משום ברירה.

ג. מותר להדיח ולשטוף במים פירות או ירקות מן הריסוס שעל פניהם, על דעת לאוכלם לאלתר. וכן אם יש לכלוך הדבוק בפירות, או אבק, מותר להזרים עליהם מים מן הברז ולשפשף אותם בידו על דעת לאוכלם לאלתר.
(חזון עובדיה שבת ד')

קרדיט: המרכז למורשת מרן